לפני כמה שבועות אושפז בישראל תומך טרור ואויב מר, מי שבמעשיו לאורך שנים הוכיח בעקביות שהוא מעוניין ברעתנו , שמח על כאבנו וצוהל כל אימת שהרוצחים שלוחיו ובני עמו מכים בנו. המדובר כמובן בסאיב עריקאת שהיום התבשרנו בשורה טובה כי נפרד מהעולם הזה, ככל הנראה בדרכו אל הגיהינום.
כמה סיבות לפליאה – היאך הסכימה ישראל לאשפז בבית חולים ישראלי את תומך הטרור הזה, בשעה שמערכת הבריאות בעומסים חסרי תקדים בשל מגפת הקורונה. בנוסף – מדוע הושקעו בו כל כך הרבה מאמצים על מנת לחיותו ועל חשבון מי נעשה הדבר. כן תמוה בעיני היאך לא נמצאו מי שיעמדו בפרץ ויתריעו על הסכנה הנשקפת לכולנו מהאיש הרע הזה באם חלילה יבריא "בגלל" הרופאים הטובים שלנו.
כמה מילים על הטרוריסט עריקאת: סאיב עריקאת הוא זה שהילל את רוצחו של השר רחבעם זאבי הי"ד. מאז ומעולם גילה אהדה יתירה לרוצחי ישראלים בכלל, ערך אצלם ביקורי תנחומים וסייע לדאוג להם ולבני משפחותיהם. גם בתחום ה"הסברה" לא טמן ידו הטמאה בצלחת. עריקאת פעל כל ימיו להשחיר פני ישראל בעולם ולהוציא עליה דיבה – הכול בשקרים בוטים כמובן. עריקאת היה בין מפיצי ומובילי העלילה בדבר טבח אותו בצעו כביכול חיילי צה"ל בג'נין, עריקאת היה ממובילי התומכים בתנועת החרם על ישראל – BDS ועוד פעילותו הזדונית רבה.
אפשר לומר כי כל חייו הוקדשו למאבק בישראל, לעידוד רצח יהודים ותמיכה ברוצחים, לקידום זכות השיבה של ערבים למדינת ישראל, מה שלבטח היה מסכן את קיומנו כאן בארצנו.
כמו נבל אמיתי השכיל עריקאת להתחפש לאיש מתון. תמיד היה מוכן להשתתף במשאים ומתנים, על פי רוב הצליח בעורמתו לפתח מערכות יחסים קרובות עם תמימי השמאל שבינינו תוך שהוא מסובבם בכחש ומוליך אותם שולל. במובנים רבים עריקאת אינו שונה מיאסר ערפאת יימח שמו וזכרו שבעוד שבידו האחת הוא אוחז עלה של זית אינו מסוגל להיפרד מכלי הזין שחגר למותניו – וכל העת הוא מחייך חיוך מזויף ודוחה לעבר כל מצלמה מזדמנת.
היום תשמעו מן הסתם מילות שבח "לאיש המתון הזה". המספידים יהיו אותם יהודים תמימים בעלי כוונות טובות אותם הצליח עריקאת לסובב על האצבע. אל תתרשמו מכך. העולם היום, לאחר הסתלקות הרשע הזה, הוא מקום טוב יותר, נקי יותר, פחות מסוכן ואופטימי יותר.
ברוך שפטרנו.
