דרך וחיים

אחרי שיוסף הבהיר לאחים שהוא לא רוצה את בנימין הוא לוקח מהם את שמעון וכולא אותו זמנית, עד שישובו האחים, "ויקח מהם את שמעון". למה דוקא את שמעון?

מובא בילקוט שמעוני: "אמר יוסף בדעתו, אם אני מכניס שמעון ולוי שמא יקפידו שבטים על לוי שהוא חכם וכהן גדול ויעשו למצרים כמו שעשה לשכם. אלא הריני מכניס לשמעון שאין מחבבין לו כל כך וילכו אצל אביהם".

לפי המדרש הזה עולה תמונה עגומה על הסיבה ללקיחת שמעון דווקא. שמעון הוא איש המעשה, יוזם, מעז ומקנא. לוי גם הוא קנאי בעל מסירות נפש אבל הוא יותר בתפקיד של התלמיד חכם, מורה ההוראה, הכהן הגדול שמייצג את הקדושה. כאשר הם ביחד זהו מצב מושלם ואחדותי של קנאה המונהגת ע"י תורה, שילוב שזכה להביא לקידוש ה' והרמת קרן ישראל על ידי כיבוש ונקמת שכם, שאת הקרדיט לוקחים כולם כמשפחה.

החישוב הפשוט שמובא בחז"ל מראה ששמעון ולוי בדיוק היו בני מצוה במעשה שכם, זו בעצם הייתה דרשת בר המצוה שלהם, "עובר לעשייתן"! שמעון הגדול יותר חיכה שגם ללוי יהיה בר מצוה בשביל לקבל את הפסק, הוא לא עשה דבר בלי לוי שמורה את הדרך! כך גם במכירת יוסף, ויאמר איש אל אחיו - זה שמעון ללוי, הוא צריך לדעת שהוא הולך בכיוון הנכון.

אבל לאחים לא כל כך נח עם שמעון, אצלו זה לא רק תורות אלא הוא פנאט גם בפועל. הוא "נער גבעות פוחח", עשב שוטה, פסיכופט, וכן כיד הדמיון הטובה. הוא מתנהג בצורה לא מכובדת. אפילו את מעשה שכם כבר לוקחים ממנו - "שמא יקפידו שבטים על לוי שהוא חכם וכהן גדול ויעשו למצרים כמו שעשה לשכם" (לעיל).

הם שמחים ברב שאומר אמירות חריפות, זה כיף ושמח, זה נותן גאווה, תקיפות ועז. אבל שמעון? שמעון סתם מלכלך את השם הטוב של המשפחה ומעמיד אותה בסכנה. הוא עושה מעשים בפועל והולך עם התורות הלכה ולמעשה. לא כל כך אוהבים את שמעון. גם אם יכלאו את שניהם יקנאו רק ללוי ולא לשמעון.

בגלל זה נוצר נתק ביניהם שגרם גם ליוסף להפריד ביניהם בלית ברירה. הנתק הלך וגדל עד ששמעון ולוי עליהם נאמר "אחים" יותר מעל שאר האחים, נפרדו לגמרי זה מזה - במעשה פנחס, בחטא העגל וגם בחטא המרגלים בו חטא שמעון יחד עם שאר השבטים ולא נדבק בלוי שלא חטא. הניתוק של אנשי המעשה ממורי ההוראה גרם לאיבוד הדרך ודרדור רוחני.

רב קיצוני - כן. פנאט בפועל - חלילה, אבוי לנו..

הפיתרון הוא כפול. לחזור ולראות באנשי המעשה את הביטוי המעשי האמיתי של מורי דרך ה', ועל אנשי המעשה לחזור ולראות במורי ההוראה ותלמידי החכמים את דבר ה', שמתחלק להרבה ניצוצות ושבעים פנים. שלא כמו הבדיחה הידועה על ה"יש לי רב" של עשו, שיש הנוהגים לרמוז כך על רבנים, להחזיר את שמעון ללוי.

ניתוק בין אנשי המעשה לאנשי התורה הוא המתכון הבדוק להתרחקות התורה מכוחות החיים המעשים, והתרחקות החיים המעשים מדרך התורה. נחזור ונתקן את הניתוק בין החיים לדרך, ובין הדרך לחיים.