משטרת ישראל

מי שמכיר את המציאות אינו מופתע מהבעיות החמורות במשטרה שצפו לאחרונה על פני השטח. גם במבט נפשי-פנימי הדברים צפויים – משטרה, בהגדרתה, אמורה להתנהל בכוח כנגד הפשע, אך היא מתרגלת להתנהל בכוח כלפי כל מה שמולה (כמו שחוו אנשים רבים במדינה) והכוחניות מחלחלת גם לתוכה פנימה (ובמערכת הירארכית רב כוחה להזיק).

אמנם, "אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו" ומערכת שלטונית זקוקה לאמצעי כוח. כיצד מציעה התורה לבנות שיטור מתוקן? משטרה מתוקנת תלויה במשטר מתוקן – ושינוי שיטת הממשל זוקק יריעה רחבה – אך נשרטט בקצרה נקודות הנוגעות למשטרה:

מחויבות תורנית

בתורה מינוי השוטרים כלול במצות מינוי השופטים – "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך". המשטרה התורנית אינה גוף עצמאי. השוטרים "עומדים לפני הדיינין" וכשהם "מסבבין בשווקים וברחובות ועל החנויות לתקן השערים והמדות ולהכות כל מעוות" – "כל מעשיהם על פי הדיינים". הדיינים עצמם מנחים את השוטרים לפי התורה – החוק האלקי, המקדש את הצדק (ולא את הסדר החברתי) – והנחיית הדיינים הופכת את פעולת הכח למושכלת.

ועוד, לימוד התורה אינו אליטיסטי (כלימוד משפטים) – הוא מקיף את כל הציבור, כל אחד לפי כוחו, ובתי הדין צומחים מתוך בית המדרש. לכן המחויבות לתורה כוללת יחד את הצבור, את דייניו ואת שוטריו. המחויבות התורנית הכוללת היא הסייג הראשון להפעלת הכוח. [כל התיאור הזה מנוגד להפרדת הרשויות המקובלת היום, הזרה לרוח האחדות של התורה, ואין כאן המקום להאריך].

מחויבות חברתית

בנוסף, כל עמדת כוח ושררה במדינה היהודית היא "מקרב אחיך". "לא תוכל לתת עליך איש נכרי" – השלטון אינו זר ומנוכר לעם, מערכת אובייקטיבית המתגברת על משיכות לב של הסובייקטים ה'רעים' שבתוכה (וממילא גם השוטר כפרט הוא 'רע', וגם יכול לחמוק מהמערכת שהוא חלק ממנה). על השלטון, כולל כח השיטור, להיות מחובר ללב ישראל החי.

הסדר במדינה יהודית מבוסס על אמנה חברתית – אמון אנושי שנובע מהאמונה המשותפת. הדבר מתבטא גם בחלק מכלי האכיפה, החברתיים בעליל – דיני נידוי וחרם (כלים שבימים אלה בית המשפט מנסה למנוע מבתי הדין התורניים, ובכך לשלול את כוחם ולפורר את מרקם החיים היהודי).

במצב זה, השוטר יודע שגם החוטא, אותו הוא כופה לשנות את דרכו, שותף לרגש היהודי ו'נעזר' בשוטר למימוש רצונו האמתי, "מאחר שהוא רוצה להיות מישראל רוצה הוא לעשות כל המצוות ולהתרחק מן העבירות ויצרו הוא שתקפו" (לשון הרמב"ם על הערך בכפייה של שוטרי בית הדין).

הרגשת ההזדהות והאמון היהודיים במשטרה האמונה על "מקרב אחיך" מסייעת למנוע את השחתת הכוח (על הגיון זה מבוססים מיזמי 'שיטור קהילתי', אך הם יצליחו רק כשרוח "מקרב אחיך" תנחה את המשטרה כולה).

מחויבות אישית

מצות "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך" נדרשת כחיוב על כל אדם לפקח על שבעת 'שערי הפנים' – העינים, האזניים, האף והפה. שיטור יהודי מתחיל בשליטה עצמית – השלטת המח על הלב ומאמץ שלא יחדרו לתודעה דברים שליליים.

לא מדובר רק בדרישה אישית מהשוטר בשעות הפנאי – יש צורך להקפיד על קדושת המחנה. כשאין תביעה לצניעות, לשמירת העינים, ולנקיות הפה והאזנים חסרה לשוטרים עמידה מוסרית איתנה, היצר גובר והכוח מופעל בצורה מושחתת.

"ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה"

המצב היום במשטרה הפוך בכל הרמות:

המשטרה היא גוף כוחני-עצמאי, שאינו צמוד להנחיית והכוונת שופטים, ובוודאי שפעילותו אינה נובעת מחוק התורה, וגם אין היא מקום עבודה נוח ליהודי שרוצה לשמור תורה ומצוות כהלכה.

המשטרה אינה צומחת "מקרב אחיך" והיא זרה לסולידריות יהודית. גם לשוטרים בעלי הלב היהודי החם משדרת המערכת שעליהם 'להשאיר אותו בבית' ולנהוג בשטח כ'חילי או"ם' (תוך איום שסירוב פקודה לפגוע ביהודים מתוך ערכי התורה והערבות היהודית ימוטט את המדינה).

המשטרה אינה מקפידה על קדושת המחנה – סיור שגרתי מורכב משוטר ושוטרת הפועלים יחד במשך שעות, עם כל המכשולים שבכך, וההווי המשטרתי רצוף גסות וניבולי פה.

ככל שהמשטרה תתחבר לתורת ישראל, לרגש היהודי ולמחויבות האישית לקדושה ומוסר היא תהיה שמורה ומכוונת יותר. כמובן, כל עוד מקנן היצר הרע בלב האדם נדרשת שמירה, אך שכיחות המקרים בכלל ובצמרת המשטרה בפרט תפחת בע"ה.

נחתום בדברי הרבי מליובאוויטש, שבגאולה יתקיים "ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחלה" (במקום "שופטים ושוטרים") – יישום חוק התורה יהפוך מפעולת שיטור הכופה בכוח לעבודת יעוץ המשכנעת בטוב התורה והדרכותיה (וכחתירה לכך אפשר להציע שבמדינה היהודית המתוקנת כל שוטר יעבור גם קורסים בגישור וביעוץ על פי תורת הנפש של החסידות).