"א"ש תמיד תוקד"

אחיי ורעיי

כמו רבים מאד מעם ישראל לגווניו, מכל הסוגים החוגים והעדות, גם אני הקטן מרגיש באופן אישי שיש חיוב עצום של הכרת הטוב לרב אליעזר שלמה שיק זצ"ל מחסידי ברסלב, שנפטר לאחרונה. אפשר אמנם לספר עליו סיפורים רבים בנושאים שונים, אבל נראה שחשוב להקדים ולזכור את דברי מורנו, הרב נתן מברסלב זצ"ל, שחזר בכמה פעמים על כך שאמנם יש סוגים שונים של פדות והצלה שעליהם אנו מחויבים להודות לה', אבל עיקר הישועה היא ישועת הנפש. כך גם ההרגשה שלי לגבי הכרת הטוב כלפי מפעל חייו האדיר של הרב שיק זצ"ל, שעיקר הכרת הטוב כלפיו היא על ישועת הנפש.

כמו יהודים רבים, למרות שלא נמניתי על תלמידיו המקורבים, הרי כל אימת שקראתי בעין האמת בפשיטות ובלי חכמות את דבריו הנלהבים של הרב שיק זצ"ל, הן בקונטרסים שהפיץ והן בספריו הרבים, נכנס בי חשק עצום להתקרב לה' ולעשות אך ורק את רצונו. חשק לחיות חיים אמיתיים של אמונה פשוטה בה', חיים עם זיכרון תמידי בעולם הבא, חיים בלי לשגות בדמיונות סרק אלא לחיות את העיקר כעיקר ולהחשיב את הטפל לטפל. נכנס חשק לשמוח בה', ולהתמיד בכל חלקי התורה הקדושה. חשק להיכנס לעולם של תפילה. חשק לשמור על כל רגע שיהיה מוקדש אך ורק לעבודת ה' יתברך ולא לדברים בטלים חלילה. חשק להיות מלא אריכות אפיים וסבלנות, מאור פנים וותרנות.

גם בתקופות לא קלות, בזמנים של משברים והתמודדויות, מכתבי החיזוק שכתב הרב שיק זצ"ל הפזורים בסדרת הספרים "אשר בנחל" היו ממש בבחינת מרפא לנפש, נסכו עידוד תקווה ונחמה. היה חשוב לו מאד להכניס לתודעה שלימוד התורה הקדושה, לא בשמיים הוא, ולא מעבר לים. מתאים לכל יהודי, מרומם כל יהודי, בין אם הוא כשרוני יותר או פחות. כולם יכולים להבעיר את האהבה הבוערת בנו להשם יתברך ולתורתו הקדושה, שתהיה מאירה בתוקף אורה כאש בוערה (כלשונו הזהב של בעל התניא קדישא זצ"ל).

היה חשוב לו מאד להפיץ את מסריו הפשוטים והעמוקים של מתנת הדורות רבי נחמן מברסלב זצ"ל לכל נשמות ישראל בכל מקום שהם.

הרב אליעזר שלמה שיק זצ"ל, רצה שכל אחד מאיתנו יתוודע לכוח העצום של תפילה. שכל אחד יכול לפרש את שיחתו לפני בורא עולם כדבר איש אל רעהו, ולספר לפניו את כל אשר בליבו. מצטט היה הרב שיק זצ"ל פעמים רבות את המדרש על הפסוק, "קחו עמכם דברים ושובו אל ה'”- "איני מבקש מכם אלא דברים", שתדברו לפני ה' ותאמרו לו כמה אתם רוצים להתקרב אליו, ולעשות רק את רצונו.

הוא רצה מאד שנחיה חיים מלאי אושר ושמחה, שנרגיש היטב כמה- "אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו". רגיל היה לומר: "אל תהיו בטלנים. קחו את עצמכם בידיים. תנצלו כל רגע לעבודת ה'”.

בחברון

זכיתי לשהות במחיצתו כמה וכמה פעמים כשהגיע לפקוד את קברי האבות במערת המכפלה שבחברון. נדמה היה שהאבות שמחים מאד לבואו, שהרי נזכרתי בדבריו הקדושים של מהרח"ו זצ"ל בספרו שערי קדושה: "ואברהם לא זכה לכל מעלותיו אלא משום ואת הנפש אשר עשו בחרן (תרגם אונקלוס - דשעבידו לאורייתא), וכל ראשי הדורות אינם זוכים או אינם נענשים אלא בעבור זה". והנה הגיע אל האבות, מגדולי מזכי הרבים שבדור, אשר מוסר את נפשו ואת כל חייו להפיץ בעולם את אור האמונה בה' בחיבוריו הרבים הכתובים בשפה קלה ופשוטה ונפוצים בכל רחבי תבל. מפעל חייו מזכיר את אברהם אבינו עליו דורשת הגמרא הקדושה ש"היה מקריא שם שמיים בפי כל עובר ושב".

כשהגיע הרב שיק לחברון, "אחזתיו ולא ארפנו", ניסינו לשהות כמה שיותר במחיצתו כדי לשאוב מאור תורתו. ואכן ראינו איך הוא נרגש עד מאד. כשיצא מהרכב היו פניו קורנות ומאירות וכמו התמזגו האור שלו עם אור האבות הקדושים, והאווירה הייתה מאד מרוממת. בדרך סיפרנו לו שבכולל מערת המכפלה אנו לומדים את ספרו "שפת הנחל", והוא התעניין בכל פרט, כמה לומדים ואיך לומדים ואיפה אוחזים. במערת המכפלה הראנו לו את מדף הספרים עם ספרים שהוציא לאור, ואורו עיניו. ראינו את הנחת על פניו.

בתפילתו ולבבו הנשבר נפתח כמים והוא בוכה כתינוק המתחטא לפני אביו, ממש בבחינת "שפכי כמים ליבך נוכח פני ה'” כמו שוכח מכל העולם שסביבו, היה מתעכב ליד כל ציון מציוני אבותינו ואמותינו הקדושים זמן רב, ומרבה בתפילה מעומק הלב.

מיוחד היה לראות איך הוא מכבד את אשתו הרבנית שתחיה, ודואג לכל צרכה.

מיוחד היה לראות איך היה הרב שיק ניגש מיוזמתו לכל חייל, לוחץ את ידו בחמימות, ומברכו במאור פנים מתוך הערכה רבה בזו הלשון "כמו שאתם שומרים על עם ישראל, שהקב"ה ישמור עליכם". בצאתו ממערת המכפלה דיבר במאור פנים מיוחד על שבחה של ארץ ישראלף ואף התבטא בחריפות על המתעלמים ממעלת הארץ הקדושה.

זכורני איך חיזק בדברי עידוד את ידיד נפשי, רבי איל נוקד ז"ל, על הצורך להתחזק בשמחה על אף המחלה הקשה שפקדה אותו באותו זמן.

נסענו אחריו לקבר ישי ורות באדמות ישי, שם בילינו איתו זמן רב, בדרך הוא סיפר לנו על הרדיפות שעבר באותה תקופה, ועל ההתנכלויות שהתנכלו לו בגלל רצונו לשמור על קדושת וטהרת עם ישראל.

נלווינו אליו לבית העלמין העתיק בחברון, שם הרבה בתפילה ליד ציונו הקדוש של רבי אליהו די וידאש זצ"ל, בעל ה"ראשית חכמה". הרב שיק סיפר שם על חשיבותו, וציין שרבי נחמן מברסלב למד את הספר ראשית חכמה 400 פעמים!

אחר כך התעכב בתפילה ליד ציוני הקדושים אשר בארץ המה: בעל ה"שדי חמד", ה"מלאכת שלמה", ועוד. בצאתו מבית העלמין בחברון, הביע את רצונו לכתוב קונטרס מיוחד על מעלת חברון והישוב היהודי בה, ועל החשיבות של תפילה בקברי האבות והאמהות.

סיפר הרב אברהם בן שושן, שראה את הרב שיק זצ"ל בדרכו חזרה מחברון, עומד מחוץ לחנות בקרית ארבע כמה דקות בדבקות, והיינו נזכרים בו בערגה בכל פעם שדרכנו שם- כאן עמד הרב שיק זצ"ל בדבקות...

בהר הזיתים

ביותר נצורה בליבי אותה שיחה שזכיתי לדבר איתו בהר הזיתים מול מקום המקדש, שכולנו מייחלים בכל לב לבניינו בקרוב. היה זה לפני קצת יותר משלוש שנים, אחרי שנרצח חברנו הקדוש בן יוסף לבנת הי"ד. בלב שבור ורצוץ נסעתי להר הזיתים לאזכרה במלאות ימי השבעה. הכביש בהר הזיתים צר מאד והנסיעה שם לבד בין המון קברים לא נעימה. לפתע צדה עיני את הרב שיק זצ"ל עומד לבדו ובוכה בכי תמרורים. לא האמנתי למראה עיני. חשבתי אולי אני הוזה. אך התברר שאכן זה הוא. הגיע משדה התעופה וביקש לפקוד את ציון אביו. המתנתי לו, ואחרי זמן מה הוא עלה במדרגות, ניגש אלי ולחץ את ידי. פרשתי בפניו מקצת מהצער שבליבי, והוא נעמד ולחץ את ידי בחום כמה דקות, ואמר בזו הלשון: “אני יודע את הצער שלך. אני מבין את הצער שלך", ודיבר דברי נחמה עידוד וחיזוק במשך כרבע שעה.

אחר כך הצביע על הר הבית והביע צער גדול על ששועלים הלכו בו, וסיפר על כל מיני צדיקים שלא יכלו לסבול את טומאת עשיו וישמעאל (כלשונו). שוחחנו על הקדוש בן יוסף לבנת הי"ד, ועל האש שבערה בליבו להתמיד בספריו של רבי נחמן מברסלב ולהפיצם בישראל. הרב שיק הרחיב את השיחה לנושאים רבים, והדגיש בפני את שהיה שגור בפיו, שעבודת ה' צריכה להיות מסודרת, בהתחשבות בסביבה, ובזהירות גדולה שלא לגרום חילול ה' בפיזור נפש, או בהתנהגות לא נאותה בתחום שבין אדם לחברו.

כשהסתלק הרב שיק זצ"ל לבית עולמו אחזה בנו טלטלה גדולה. הנה הסתלק יהודי יקר שכל רצונו וחפצו הוא להאיר לנשמות ישראל את אור האמונה בה', ושאין עוד מלבדו. להאיר לנו את התכלית לשמה אנו חיים. את היעוד הגדול שלשמו באנו לעולם הארעי הזה. חשוב היה לי להעלות על הכתב מעט זיכרונות, ואולי לזכות בהם את הרבים. אולי בדברים האלו נביע מעט מהכרת הטוב הגדולה שליבנו רוחש כלפיו, ונזכה להתחזק לשוב אל בוראנו.