פאר ישראל • על הרב לוינגר זצ"ל

אחיי ורעיי,

שוב נפער חלל עצום בלבותינו, עם עלייתו של הרב משה לוינגר, "אבי הישוב היהודי בחברון" זצ"ל, לגנזי מרומים. יש שזוכרים את עמדותיו התקיפות ועמידתו האיתנה והנחושה על שלמות ארצנו הקדושה. יש שמכירים את הצד הכלל ישראלי שהיה מסור לו הרב לוינגר בכל ליבו ומאודו. אלו בוודאי דברים חשובים עד מאוד. אין ספק שאת כל מעשה תוקפו וגבורתו ראוי ללמוד היטב, ולקחת ממנו את מה שצריך כדי להמשיך ולהנחיל את המפעל החשוב של יישוב ארץ ישראל. עוד מהדהדות באוזנינו שאגותיו החוזרות ונשנות על הצורך לחזור לשכם ולג'נין, לרמאללה ולקלקיליה ולכבוש אותן. אהבת הארץ בערה בליבו עד מאוד. המבוגרים שבינינו זוכרים את התקופות של הקמת ההתיישבות, את מסעותיו הרבים לגייס עוד תושבים לקריית ארבע, את מאבקיו הנחושים להתיר תפילת יהודים במערת המכפלה ולהשיב את הביטחון ליהודים מפני הפורעים הערבים.

עם זאת, נדמה שיש להדגיש שהסולם שהיה ראשו מגיע השמימה באהבת הארץ, לא דילג על היותו מוצב ארצה איש משפחה ומשקיע גם בפרט.

בילדותי למדתי בעיר העתיקה בירושלים. הזיכרון הראשון מהרב לוינגר הוא שהיה מביא מדי יום שישי לתפילה בכותל שתי דודות זקנות ומלווה אותן בנאמנות ובסבלנות. כך במשך תקופה ארוכה.

לפני כעשרים שנה בהיותי בחור צעיר באתי לרב לוינגר וביקשתי ללמוד איתו. הוא נענה ברצון והזמין אותי לביתו אחרי תפילת ערבית במערת המכפלה. התלוויתי אליו לאחר התפילה במערה וכשהגענו למסעדת גוטניק, נכנס הרב למסעדה, ניגש והזמין באגט עם שניצל וקנה לי. רק אחרי שראה שאכלתי המשכנו לביתו ושם זכינו ללמוד כמה פעמים גמרא ואורות התורה.

בלוויה הזכירו גם השר אורי אריאל וגם דניאלה וייס שהרב לוינגר לימד אותם ששלום בית קודם לארץ ישראל. ראש גדול לא מדלג על הפרטים.

"מרגלא בפומיה"

היו כמה דברים שהיו שגורים בפיו תמיד, בבחינת "הוא היה – אומר", שפירשו רבותינו: מה שהיה הוא, זה מה שאמר.

בשיעוריו בכולל "אור שלמה" ובכולל מערת המכפלה היה חוזר פעמים רבות על פרק נ"ח בספר ישעיהו שבו ה' קורא לישעיהו הנביא להוכיח את עם ישראל שלא ישובו אל ה' רק מן השפה ולחוץ. על החפצים בקרבת ה' לדעת שתכלית הצום אינה רק לחוש תחושת רעב אלא לפתח רגישות בעניינים שבין אדם לחברו. הרב היה חוזר ומדגיש שלהתענג על ה' ועל השבת זה רק אחרי שמשתפרים בעניינים שבין אדם לחברו. קודם כל: "הלוא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית. כי תראה ערום וכיסיתו ומבשרך לא תתעלם". ורק לאחר מכן "אם תשיב משבת... אז תתענג על ה'". הצום נועד ליישר את העקמומיות שבלב, להתעורר בתשובה ולהתחשב יותר ברעבים ובעניים.

"לא ברעש ה'"

היה חוזר פעמים רבות על כך שאברהם אבינו שמר בסוד את רצונו במערת המכפלה במשך 37 שנים, ומביא את דברי "פרקי דרבי אליעזר" שכאשר באו המלאכים לבקר את אברהם רצה לארח אותם "ואל הבקר רץ אברהם" וברח לו עגל עד למערת המכפלה, ואברהם אבינו גילה את קדושת מערת המכפלה אבל שמר בסוד ולא גילה לאחרים. והיה הרב לוינגר אומר שמסיפור זה לומדים על החשיבות לפעול בצניעות ובחכמה ולא תמיד בקול רעש גדול. דברים אלו היה הרב אומר בנוגע לקניין בתים ועוד פעילות למען ארץ ישראל.

אדמת קודש

היה חשוב לו להדגיש שעבודת ה' אינה רק עיסוק ברוחניות אלא יש לעסוק באופן מעשי בכיבוש ויישוב הארץ. הוא חזר פעמים רבות על כך שאחרי שאברהם אבינו עמד בניסיון העקידה וה' אמר לו "עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה ולא חשכת את בנך את יחידך ממני", הוא לא ביקש כרטיס טיסה חינם לאומן ולא ביקש חדר במירון אצל רשב"י, אברהם אבינו לא ביקש שכר רוחני אלא ביקש על אדמת ארץ ישראל. הוא רצה לקבל אדמה בארץ ישראל, וביקש את מערת המכפלה.

לא תחמוד

עוד היה רגיל לחזור הרב לוינגר על כך שהתורה אמנם מצווה אותנו: "לא תחמוד", אבל יש דברים אותם התורה מכוונת שעלינו להתייחס אליהם ביחס של חמדה. לחמוד את התורה, שנאמר על דבריה: "הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים". לחמוד את השבת: "חמדת ימים אותו קראת". ולחמוד את ארץ ישראל, "ארץ חמדה טובה ורחבה".

בכל שנה בתקופת בין המצרים היה מביא איתו צילומי דפים מהפתיחה למדרש איכה ומבקש לקרוא את דברי המדרש המרגשים על השליחות ששלח הקב"ה את ירמיהו הנביא בזמן חורבן הבית לקרוא לאברהם, ליצחק, ליעקב ולמשה מקבריהם מפני "שהם יודעים לבכות". והיה מסיים בבשורה שבישר הקב"ה לרחל אמנו שבזכות עבודת המידות הנפלאה שלה בוויתורה לאחותה לאה: "ויש תקווה לאחריתך ושבו בנים לגבולם".

הערצתו למרן הראי"ה קוק זצ"ל

היחס שלו למרן הרב קוק ולבנו הרצי"ה זכר צדיקים לברכה היה כמו לענקי עולם. זכורני כיצד לפני שנים רבות סיפר לרב שלום הורוביץ שליט"א שהוא זכה להיות שלושה חודשים בעולם כשעוד היה בו הרב קוק (הרב לוינגר נולד שלושה חודשים לפני שנפטר הרב קוק זצ"ל). בשביל הרב לוינגר היה אוויר העולם שבו נמצא הרב קוק אוויר של עולם אחר ממש.

כל פרט על מרן הראי"ה זצ"ל היה חשוב לו. התעניין אצל הזקנים מהדור הקודם אם הכירו את הרב זצ"ל ומה יש להם לספר. זכורני שבאחד השיעורים שמסר ב"אור שלמה" סיפר שהלך פעם לבקר את רבי ישראל דוב אודסר, מזקני חסידי ברסלב של הדור הקודם. הרב לוינגר שאל את רבי ישראל אם הכיר את הרב קוק זצ"ל, ורבי ישראל סיפר לו שפעם הלך לבית הרב בירושלים לאסוף צדקה וראה את הרב קוק יושב ולומד "ליקוטי הלכות"... פעמים רבות מאוד היה חוזר על דברי מרן הראי"ה קוק זצ"ל במידות הראי"ה: "מי שמתאמץ לזכות להסרת הגאווה מלבבו יזכה לאהבת ארץ ישראל", "האוהב את ארץ ישראל באמת יזכה לשנוא את הגאווה".

מורו ורבו הרצי"ה קוק זצ"ל חיבבו עד מאוד וקרא לו "נשמה ישנה" ו"פאר ישראל". הרב לוינגר היה מרבה להביא את דברי מורו ורבו הרצי"ה קוק זצ"ל על כך ש"אין מקיפין בחילול ה'".

מדהים היה לראות איך בכל פעם שהיה מזכיר את הרב קוק היה מתרגש כולו ומתחיל לבכות. היה מעמיק מאוד בספרי הרב זצ"ל. הרב לוינגר ידע להוריד את הרעיונות הנשגבים לעולם המעשה והייתה לו גישה לכלל עם ישראל על כל גווניו והיה מתנהג בפשטות ובענווה עצומה.

הייתה משפחה שעברה ניסיון לא קל בעניין הבריאות ונזקקה לטיפול רפואי מורכב. הרב לוינגר ידע זאת ולא חדל להתעניין לשלומה במשך שנים רבות. גם לאחר שמצבו הבריאותי התדרדר מאוד היה עוצר את כסא הגלגלים ומתעניין בשלומם לפרטי פרטים. וכך היה עם עוד כמה אנשים שהעידו שהרב היה מתעניין בשלומם במשך שנים רבות אחרי שאיבדו קרובי משפחה, והיה זה להם לעידוד.

עין טובה

על אף כל הרדיפות והעלבונות שסבל היה מלא אופטימיות והומור, משתעשע מבדיחות וצוחק הרבה. היה רגיל לומר: כל הזמן מתקדמים. המצב הולך ונעשה טוב יותר. עוד ועוד מתקדמים.

גם לאחר שקיבל את האירוע המוחי הראשון וגופו היה חצי משותק המשיך במבטו החיובי. חודשים ספורים לפני פטירתו כשהוא על כסא גלגלים שמע שני בחורים משוחחים ומשמעות של תלונה עלתה מדבריהם. הוא זקף את ראשו והעיר להם: "מה אתם מתלוננים, אינכם רואים שהכול טוב?"

בכולל מערת המכפלה

במשך שנים רבות הגיע הרב לוינגר לכולל מערת המכפלה ולימד את המבוגרים תנ"ך לפי הסדר. זכה לסיים עם התלמידים את ספרי יהושע ושופטים, שמואל ומלכים, ישעיהו ורוב ירמיהו. כמעט בכל שיעור היה מבקש לקרוא פסקה מ"אורות". פעמים רבות ביקש להקריא את דברי הרמב"ן בספר המצוות "שנצטווינו לרשת את הארץ הזאת ושלא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה". והיה מרחיב את הדיבור על מצוות ישוב הארץ ומשתעשע בה מאוד. "כל היום היא שיחתו".

שנותיו האחרונות

גם אחרי שחלה המשיך בעקביות לבוא וללמד את השיעור הקבוע. מלבד הלימוד היה משחזר פעמים רבות את סיפורי העלייה וההתיישבות במרחבי הארץ, מפרגן לכל אחד מהלומדים ומתעניין בשלומו. בשנים האחרונות היה מבקש לשיר, וכך נהגנו בכל שבוע. כעשרים דקות של שיעור, ואחר כך שירה. הוא תמיד ביקש לשיר בשבח ארצנו הקדושה: "כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם", ומנופף בידו לחיזוק. "ושבו בנים לגבולם"... וביותר אהב את שירו של מרן הרב קוק זצ"ל: "לעד חיה בלבבנו".

בימי חוליו היו ניגשים אליו אנשים רבים ומבקשים ברכה. הוא היה עושה "מי שברך" פעמים רבות, במיוחד במערת המכפלה.

עם הרב מרדכי אליהו זצ"ל

סיפר לי שכשחלה והיה בבית חולים היה שם גם מו"ר הרב מרדכי אליהו זצ"ל, וכשפגש הרב אליהו את הרב לוינגר שאל אותו: אתה פה? מה אתה עושה פה? אתה צריך להיות בחברון! זכורני גם שכאשר היה מו"ר הרב מרדכי אליהו בחברון בליל יום העצמאות התשס"ד, ניגש אחרי הדרשה לרב לוינגר ואמר לו: בפסח זה התחיל? להראות הערכה למפעלו ולחזקו. הרב לוינגר היה מבקש פעמים רבות לספר על הרב מרדכי אליהו ולומר דבר תורה משמו.

מפליא היה לראות את התמדתו לבוא לתפילות במניין גם בימים הקשים, כשמצב בריאותו רופף עד מאוד. במשך זמן רב היה עולה את המדרגות בואכה מערת המכפלה, מידי יום, בנחישות ובמסירות.

עם הרב יעקב יוסף זצ"ל

בכל פעם שהיה מו"ר הרב יעקב יוסף מסיים את שיעורו במערת המכפלה, היה ניגש לרב לוינגר, מתעניין בשלומו, ומברכו. לאחר שנפרדו הביע הרב יעקב זצ"ל את התפעלותו ממסירותו של הרב ומנחישותו. גם בשיעוריו בהלכה הזכיר חכם יעקב זצ"ל את הרב לוינגר ודיבר בשבח מפעל ההתיישבות שעוסק בו.

קריאת שמע בזמנה

בבית הכנסת אברהם אבינו שבחברון, נוהגים להתפלל תפילת מנחה וערבית מוקדם. הרב. באחרית ימיו היה מבקש לומר דבר תורה אחרי ערבית כדי לומר קריאת שמע בזמנה בבית הכנסת. מתפללי בית הכנסת אברהם אבינו זוכרים היטב את שאלתו הקבועה של הרב לוינגר: האם אמרנו קריאת שמע זמן? מתי הגיע זמן קריאת שמע?

הלוואי ונחרוט הדק היטב על לוח ליבנו את הרוח הגדולה של אהבת הארץ מתוך אהבת העם והתורה, את הצורך בזהירות הנצרכת בכבוד חברינו, בישרות והגינות, רגישות ואכפתיות לזולת. ונזכה שה' ירחם על ציון בזכות עבדו אשר רצה את אבניה וחונן את עפרה.