מנהיגות כאן עכשיו

המציאות הטרופה בה אנו מצויים מעוררת אצל כולנו תסכול רב בקשר ליכולותיה של המנהיגות הנוכחית. כולם רוצים שיהיה אחרת ומבינים שנצרך שינוי יסודי. מתבקש אם כן שנברר לעצמנו כעת, למה אנו מצפים? במה נבחנת מנהיגות אמת?

בין שלל העצות וההצעות לתיקון שעולות חדשים לבקרים, אנו נדרשים להתבונן בדמותה של המנהיגות הנכונה והרצויה, מנהיגות של לכתחילה. נראה לומר שיש למנות שלוש תכונות הכרחיות למנהיגות אמתית, ולמען הסדר הטוב נציג אותן בהקשרים של עבר הווה ועתיד. כיצד המנהיג צופה את העתיד ומה הם היעדים אליהם חותר, אלו מסקנות הוא מסיק מן העבר, ומה הן הנחות היסוד שלו, איתן הוא ניגש אל ההווה – דבר המהווה את עיקר חידושה של המלכות, כפי שיבואר בהמשך.

| "שא נא עיניך"

בזמנו, כשיאיר (אברהם שטרן) ניסח את עיקרי הלח"י, חתם אותם בשאיפה לבנין בית המקדש. מסופר שהוא נשאל, 'למה לך ללכת רחוק כל כך, הן כעת יש רבים שענין זה זר להם לגמרי, אבל שותפים נאמנים הם לשאיפתך לגרש את הבריטים (ביניהם שמאלנים ששנאו את המערב), ולמה להרחיק אותם? כשיסתיים השלב הראשון, גירוש הבריטים, נדון אז לאן פנינו'. השיב להם יאיר, 'כל מי שיוצא לדרך חדשה צפוי לפגוש בדרכו פרשות דרכים שאינן ידועות לו כעת. הוא יידע להכריע נכונה לאן לפנות רק אם יידע לאן אמורה דרכו להובילו לבסוף'.

כאשר חותרים במודע לחזון הגאולה, לחידוש הברית עם ה' על כל הכרוך בזה, מזהים ביתר בירור מי מאיים על זה, מי מעוניין בזה, ומי ישמח להצטרף אם יוסבר לו באופן נכון מה רוצים. יודעים גם היכן להשקיע וגם בשם מה נלחמים ואיזה רוח להפיח. נראה כי מכל השאלות הללו מתחמקת במודע המנהיגות הנוכחית, מתוך הנחה שצריך להשאירן לדורות הבאים, ולכן אנחנו נותרים תלויים באוויר, לא יודעים לאן פנינו ולא מסוגלים להתארגן בתוקף לקראת יעדינו, ולא נותר לנו אלא החשש והתהייה מיעדו הסופי של ההווה הסתמי.

| "בינו שנות דור ודור"

מהתבוננות בעבר יש להפיק מסקנות ולקחים, ומעבר להם תובנות יסוד, מבלעדי שלב זה אין תקוה לשום תפנית ותנופת יוזמה. נציג כאן ארבע נקודות:

א. לפני שנים אחדות (בפרט מאז אוסלו) התגבשה גישה-החלטה כי מוטב להפקיד את ביטחוננו ביד מבקשי נפשנו. בשבילנו זו משימה כבדה מדי, ומוטב לסמוך על אי-אלו אינטרסים שלהם, ועל שנאתם אלו לאלו ומלחמותיהם הפנימיות שהם יעשו לנו את העבודה. על כן מסרנו בידם נשק וסמכויות שלטון, אפשרנו בחופשיות את עצמאותם הדתית המסוכנת, ושמטנו מידינו את מקומות הליבה שלהם. כמדומה שדרך זאת הולכת ומתקרבת אל מבוי סתום, והגולם (שמעולם לא היה באמת גולם) קם על יוצרו, ואין ברירה אלא לשוב ולשלוט ביד רמה ובזרוע תקיפה.

ב. יש כאן מלחמה בין עמים ולא בין רשעים אלימים בודדים לבין צבור נורמאלי. אנחנו שוב ושוב מתעקשים להגדיר את המפגע הבודד ואת הארגון האלים, ושוב ושוב סותמים אוזנינו לטענתם המפורשת כי כצבור הם עוינים אותנו וכי דרך האלימות מוצדקת מבחינתם ורוצחיהם שליחי צבור הם. הגיעה העת להטות אוזננו לדבריהם, ובעיקר לפקוח עיניים ולהבין כי אכן מדובר במלחמת עמים.

ג. זוהי כמובן ראייה ריאליסטית, אבל לא רק, כיוון בעומקה עומד האפיון של העמים הללו, והנגזרת מכך שיש מי שצודק וכי הנלחם בו נלחם בצדק, זו מלחמת טובים ברעים. כלומר, אנחנו היהודים מייצגים משהו, ודרכנו הייחודית לצנינים היא בעיני האיסלאם, כי לאורם של ישראל הוא מתגלה כמגושם, ואלוהיו אלים ומפוחד מצמיחתו של האדם, ולכן הוא יוצא לחרף נפשו על מנת לגונן על אלוהותו המצמיתה. מי שרוצה למצוא בתוכו כח להלחם במוסרי נפש על האלוהות שלהם, לא די לו לדבוק ביתרונות החופש האנושי, אלא יילך בשם ה' אלקינו, אשר הוא הנותן משמעות וכיוון לכל החופש הזה.

ד. מכאן מתבקש שהמלחמה היא לא רק על מקורות מחייה וכיוצא בזה, אלא על ארץ ישראל. למי מובטחת הארץ הזאת? האם ח"ו המיר ה' הבטחתו, או להפך, חושב טוב על ישראל לשוב ולהציבם בלב העמים כדי להוביל ולעצב מחדש את כל הפוליטיקה העולמית? נקודה זו שנותרה בעמימותה עד כה, הולכת ומזדקפת מחדש לרגל הצבעתם של אוייבנו על מקום המקדש כנקודת המחלוקת והמלחמה. ממנהיגות אמתית מצופה כי תבין שאכן נקודה זו עומדת ביסוד כל המאבק ולפיה תנהל את דרכה.

| כאן ועכשיו

בהווה, הנדרש ממנהיגות אמת הוא להאמין בצבור ולהעז ולתבוע ממנו להתגייס ליישום המסקנות שמן העתיד והעבר. כשאומרים שצריך לשוב ולהיות אחראים על ביטחוננו בעצמנו זו משימה, ואפילו אחת מכבידה ומסוכנת, שהרי הערבים לא יעמדו בתור לאפסנאות להשיב את נשקיהם. כשאומרים שיש כאן מלחמה בין עמים בין גאולתם של ישראל לבין אלו שרוצים להשיבם אחור, זו משימה, מפני שזו חריגה מהשיח התרבותי המקובל, מהפוליטיקלי-קורקט, ומי כיהודים חשוב להם להיות מובנים ומתקבלים על הדעת. המנהיגות הנוכחית יוצאת מנקודת הנחה שלצבור אין כח למשימות כאלו, הוא רק מצפה שהמנהיגים שם למעלה יעשו בשבילו את העבודה, ולכן משתדלת לשדר, 'הענינים בשליטה', 'אפשר לסמוך עלינו' , מפחד שאם תחשוף את בהלתה שלה מהמצב החדש ידיחו אותה העם ויחפשו מישהו עם שקרים מרגיעים אחרים. מנהיגות אמת, לעומת זאת, מאמינה שהעם מסוגל לשמוע את האמת, ואפילו חפץ להתגייס אליה, ותובעת ודורשת.

מה היא דורשת? אפשר לומר שדורשת מאמץ, אבל נכון יותר לומר שדורשת אומץ. נכון אפילו לומר שככל שיש יותר אומץ כך נדרש פחות מאמץ, כי ככל שמשתתפים באמת גדולה יותר כך ביתר קלות מתפורר ונמס השקר, אבל זהו נושא שדורש הרחבה נפרדת.

אמרנו שעניינה המרכזי של המנהיגות, הוא ההווה. צפיות העתיד נכונות הן ויקרות, אבל בהן כשלעצמן אין לאפיין מנהיגות. כמדומה שכל ישראל שותפים בהן, וכולם מתפללים להחזרת שכינה לציון (אף כי, כמובן, יש מי שמעמיק יותר, ורוצה יותר, ולאלו יש יותר כח לפעול ולהפעיל). גם תובנות נכונות מן העבר אינן מאפיינות מנהיגות, באשר הן נחלתו של כל חכם ומעמיק (הן חכם במובן קריאת המציאות והן חכם במובן יכולת ההפשטה לגלות מה עומד ביסודה). עיקר כוחו של המנהיג הוא ביכולת להפעיל את ההווה, להזיז ולשנות את הקיים, לראות בעמו שותפים ליעדים אליהם מוליך, להיות מלך.

המאמר פורסם לראשונה בעלון "גל עיני".