משרד הביטחון זוכה לביקורות מכל הכיוונים: מחנה הימין דורש לנהוג בתקיפות, בכוח וביד קשה, מתוך הנחה פשוטה והגיונית שזו הדרך הנכונה והמהירה להכניע את הטרור ולהביא שלום וביטחון. מנגד, דורש מחנה השמאל לנהוג ברגישות, בהתחשבות ובאנושיות גם כלפי האויבים, ומניח שכאשר הערבים יקבלו את רצונם הם יניחו לנו, ויבוא שלום על כולנו.
| דרך ארוכה וקצרה
בהשגחה פרטית, הדברים נכתבים בסמוך לי"ט כסלו, חג הגאולה של אדמו"ר הזקן. בשער ספר התניא מזכיר אדמו"ר הזקן את הביטוי "דרך ארוכה וקצרה", המבטא את הדרך של ספר התניא ושל חסידות חב"ד בכלל. גישה של 'דרך ארוכה וקצרה' גורסת שפעמים רבות פתרון אמיתי דורש 'עקיפה' של הבעיות הניכרות על פני השטח, ופנייה לטיפול בשורשי הבעיה, מתוך הבנה שהניסיון לפתור את הבעיה באופן ישיר ושטחי לא יצלח ולא יביא לתכלית הרצויה (ועל כן זו "דרך קצרה וארוכה" – במבט ראשון קצרה, אבל בסופו של דבר ארוכה). 'דרך ארוכה וקצרה', המבקשת לפתור את הבעיות בשורשן, מדריכה לפתור את הבעיות בצורה מושכלת ומחושבת, ומתוך כך גם עדינה ומדורגת. גם בכך הצטיין אדמו"ר הזקן, עליו העיד נכדו "סבא מעולם לא שבר דבר", אלא פירק חפץ בצורה מחושבת ועדינה כדי להשתמש בו לצרכיו.
ולענייננו: לא בכדי מגיע העיסוק במשרד הביטחון רק אחרי התוויית כיוון התיקון הנדרש במשרדים האחרים – הדתות, הפנים והחוץ, בהם עסקנו במאמרים הקודמים. הדרך הרצויה לפתרון הבעיה הביטחונית לא מתחילה בהנהגה מעשית כזו או אחרת, אלא בהשקפת עולם והגדרות יסוד.
|תיקון התודעה
הקושי להתגבר על הטרור ולהביא שלום אמת וביטחון בארץ, נובע מבלבול וחוסר בהירות בשאלות הבסיסיות ביותר של קיומנו בארץ וזכותנו לשבת בה. כאשר לא בהיר מי אנחנו, קשה מאד להבחין ולזהות מי הם אויבינו. כאשר לא מכירים בתורה כאמת וכסמכות היחידה, מתערערת ממילא ההכרה בזכותנו ובעלותנו על הארץ, והצידוק המוסרי לקיומנו בארץ מתעמעם. כאשר מטשטשים את ייחודו של עם ישראל ואת ייעודו כאור לגויים, טועים לחשוב שהצדק והמוסר דורשים מאיתנו להקריב את עצמנו ואת ארצנו למען שלומם וטובתם של דורשי רעתנו.
עיקר התיקון, אם כן, הוא תיקון התודעה וההשקפה. יש להגדיר את המדינה כמדינה יהודית על כל המשתמע מכך: המדינה שייכת לעם ישראל, ורק לו; ארץ ישראל שייכת לעם ישראל, מכוח הבטחת ה', ואין לאף עם אחר זכות עליה; והסמכות העליונה היא תורת ישראל. מעבר להגדרות המוצא האלה, צריך גם להגדיר ולהבהיר את היעדים והמטרות, המגיעים, בסופו של דבר, להנחלת אור האמונה לכל העולם, "לתקן עולם במלכות ש-די" עד לקיום הייעוד "ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם".
| מדיניות תקיפה ומדורגת
כאשר התודעה מתוקנת ומוארת באור התורה, ונחושים להתקדם לעבר החזון השלם, אפשר לנהוג בחכמה ובאסטרטגיה מחושבת וארוכת טווח.
ודאי שעם אויב אכזרי צריך לדבר בשפה המתאימה, "הבא להרגך השכם להורגו", ואילו וותרנות מעודדת את התוקפן – אלו עקרונות פשוטים של עם החפץ בחייו (כפי שלומדות היום מדינות אירופה בדרך הקשה). בזה צודק הימין. אך אם התודעה היסודית אינה מתוקנת, פועלים באימפולסיביות ובכח שלא נצרכים ולא משיגים את מטרתם, כטענת השמאל.
ראשית, עצם ההצהרה והעמידה האיתנה על בעלותנו על ארץ ישראל השלמה, מתוקף הבטחת ה' לעם ישראל, ימסמסו את מרצם של הערבים לטעון בעלות על הארץ ולהילחם עליה. כהמשך לכך, ההבדלה בין ישראל לעמים מחדדת את ההבחנה בין אויב לאוהב, ואת ההכרה באחריות הציבורית של האוכלוסייה והתרבות מעודדת השנאה על מעשיה. להכרה הזו שתי השלכות: בטווח הקצר נדרשת ענישה קולקטיבית, שמטבעה יותר מחושבת ומדורגת, ודורשת פחות כוחניות ופגיעה בנפש. לטווח הארוך נדרש תיקון יסודי וכללי של עידוד הגירה של אוכלוסייה כזו מהארץ, וחינוך הנשארים בארץ לאמונה בה', קיום שבע מצוות בני נח והקמת חברה מסודרת ובריאה.
הנהגה כזו מאפשרת גם רחמים אמיתיים על ערביי הארץ, שחיים בתרבות קלוקלת ותחת הנהגה אכזרית ומרושעת, ולא זוכים לדרכי ה' הישרים והטובים. הרחמים האלה לא באים על חשבון בטחונו ושלומו של עם ישראל, אלא דוחפים להזדרז בתהליך התיקון – פירוק ההנהגה הרעה הקיימת אצל הערבים, ובניית חיים מסודרים ובריאים, תחת הנהגת עם ישראל, באור התורה והאמונה.
המאמר פורסם לראשונה בעלון גל עיני
