חשיפה: התירוץ ההזוי של השופט לזיכוי המחבלים

השופט אריה רומנוב מבית המשפט המחוזי התפלפל על פני מספר עמודים בתירוצים שונים ומשונים שהובילו אותו בסופו של דבר לזכות שני מחבלים שדרסו ודקרו יהודים חרדים בכיכר צה"ל בירושלים.

מדובר בפיגוע הדריסה המושתק שהתרחש בכיכר צה"ל בחודש אדר ב' תשע"ט.

במשטרה מיהרו אז לסווג את האירוע כאירוע תעבורתי ולשחרר את המחבלים, נזיה עוויווי ומחמד חדור, תוך שהם טוענים כי היתה מריבה הדדית בינם לבין הפצוע היהודי. במשטרה אף תקפו את ארגון חוננו ואותנו בקול היהודי שהתעקשנו לטעון שכלל הסימנים מצביעים על פיגוע. רק כעבור תשעה חודשים נעצרו שוב המחבלים, הפעם בידי השב"כ, וזאת לאור מידע חדש וחסוי שהצביע על כך שאכן מדובר היה בפיגוע.

מה שכלי התקשורת לא מספרים לכם - הצטרפו עכשיו לעדכונים מהקול היהודי>>

בסופו של יום הורשעו עוויווי וחדור בבית המשפט המחוזי ברוב של שני שופטים, הקטין נידו ל-11 שנות מאסר והבגיר ל-16 שנות מאסר בלבד, עונש קל יחסית למורשעים בניסיון רצח, אלא שבפרקליטות הודיעו שלא יערערו על העונש, ועל כך בהמשך.

כעת הותרו לפרסום לאחר בקשות של ארגון חוננו והקול היהודי, פרוטוקול הכרעת הדין וגזר הדין של המחבלים, ועמם הכרעתו של השופט אריה רומנוב ונימוקיו לזיכוי המחבלים על ידו.

הודאות בשב"כ ומגוון ראיות תומכות

השופט רפי כרמל פירט בפסק הדין כיצד הגיע למסקנה שיש להרשיע את השניים: הודאותיהם בשב"כ, לצד ראיות רבות התומכות – עדויות המתלוננים שנדרסו והותקפו, מספר עדי ראיה שצפו באירוע כששהו ברכביהם ותיארו מראות דומים למרות היעדר קשר ביניהם ואף דיווחו זאת למשטרה בזמן אמת, סכינים שנמצאו בזירה שאחת מהן עם דגימת DNA של אחד המחבלים, עדות של המתלונן על חור של סכין בנעל שלו שנגרמה כאשר ניסה להגן על עצמו והרים את רגלו, ועוד.

השופטת שירלי רנר הצטרפה גם היא לפסק הדין, אלא שמי שבחר להתפלפל באורח מפתיע לטובת המחבלים היה השופט אריה רומנוב.

על פני מספר עמודים העלה השופט תהיות שונות ומשונות, תירוצים וגרסאות מפוקפקות שאפילו המחבלים לא העלו בדעתם, והתעלם מערכן של עדויות רבות.

המחבלים עצמם טענו בגרסה הראשונית ביום האירוע וכן לאחר שחזרו בהם בהמלצת עורכי דינם מהודאותיהם בשב"כ, כי ביצעו תאונה בטעות, יצאו לבדוק את מצב הנפגעים ומכיוון שהללו צעקו וניסו להדוף אותם, היכו אותם באגרופים. גם בגרסאות אלו ישנן סתירות, אולם נניח להן כעת.

הנקודה בה השופט נקלע לקושי עם גרסת המחבלים היתה הסכין שנמצאה בזירה ועליה D.N.A של אחד המחבלים, שכן גם אם הוא מקבל את גרסת המחבלים המופרכת בפני עצמה לפיה היכו את הפצוע מתוך חשש ממנו, כיצד יסבירו את הסכין שאותרה בזירה ומספר עדויות התומכות בכך שלפחות אחד המחבלים ביצע תנועות דקירה.

"פרקו זעם ותסכול"

"לא אכחד שאין לי הסבר חלופי להימצאותה של הסכין במקום, אלא רק השערה", הסביר השופט וציין כי "ההסבר שהמאשימה העלתה (שמדובר בפיגוע דריסה ודקירה) הוא הסבר אפשרי ויש בו הגיון וטעם".

"אולם ניתן להעלות השערה אחרת -ומדובר בהשערה בלבד- לפיה הנאשמים או מי מהם נהגו להחזיק בסכין דרך קבע, כפי שעושים לא מעט מהנאשמים המואשמים לפנינו בעבירות של החזקת סכין, וכאשר הם יצאו מהמכונית הם לקחו איתם את הסכין "על כל צרה שלא תבוא".", הפליג השופט בהשערותיו.

"יתכן שכאשר המתלונן ניסה להדוף את הנאשמים, הם סברו כי כוונתו הייתה לפגוע בהם, והנאשמים לא הסתפקו בכך שהם היכו אותו באמצעות רגליהם וידיהם, כפי שהם עצמם מודים, אלא הם גם ניסו לפגוע בו באמצעות הסכין שנאשם 1 החזיק".

השופט רומנוב לא מסתפק בכך ואף ממציא יסוד נפשי אפשרי לדבריו לסיבה שאדם שמבצע תאונה ידקור את הפצוע המוטל על הרצפה. "אין להוציא מכלל אפשרות שהנאשמים ביקשו גם לפרוק על המתלונן את התסכול והזעם שהצטברו אצלם כתוצאה מפגיעת המכונית בעמוד והנזק שנגרם לה (למכונית)".

השופט רומנוב לא ייחס חשיבות לעובדה ששני עדי ראיה שונים שנסעו בכביש דיווחו בזמן אמת והעידו בבית המשפט על כך שראו שהמחבל אוחז בסכין ומבצע תנועות דקירה.

הפרקליטות מסרבת להגיש ערעור

בסופו של יום כאמור המחבלים הורשעו בשל דעת רוב השופטים, אולם הם צפויים לערער לבית המשפט העליון בהסתמך על דעתו של השופט רומנוב.

מנגד מתברר כי בפרקליטות לא מתכוונים לערער על גזר הדין המקל. במרבית המקרים מחבלים שהורשעו בנסיון רצח יכולים לקבל 17 ו-18 שנה, בניגוד לעונש שנגזר במקרה זה.

עו"ד חיים בלייכר מארגון חוננו שמלווה את נפגעי העבירה בתיק ונלחם עד להכרה באירוע כפיגוע, מסר לקול היהודי כי ישנם מספר כשלים בטיפול בפיגוע הזה.

"לצערנו הפיגוע החמור הזה חושף כשלים רבים במלחמה הבסיסית בטרור. החל מהטיפול הכושל של המשטרה שלא חקרה בתחילה את הפיגוע ושחררה לחופשי את המחבלים", אומר עו"ד בלייכר, "ממשיך בכך ששופט מההרכב מזכה את המחבלים בדעת מיעוט תוך התעלמות כמעט מוחלטת מהראיות החד משמעיות בתיק ובהוספת סברות מופרכות כדי למצוא הסבר למעשיהם הרצחניים של המחבלים, ממשיך בענישה מקילה ביותר של הרכב השופטים, חרף כך שמדובר בפיגוע משולב של דריסה וניסיון דקירה, וכלה בכך שהפרקליטות מסרבת לערער על קולת העונש. ככה לא ניתן לנצח טרור", הוא אומר.