מדוע הקל העליון בעונשו של מחבל?

מחבל שהורשע בנסיון רצח לאחר שביצע פיגוע ודקר יהודי בעיר רעננה קיבל עונש של 17 שנות מאסר. השבוע הקל בית המשפט בעונשו וניקה שנה ממאסרו רק בגלל שחסך זמן כתיבה לשופטי העליון.

ההחלטה התקבלה לאחר שהגיש המחבל ערעור על גזר דינו ולאחר סדרת טענות סותרות ומפוקפקות ביוצר שמסר לאורך כל הדרך. את הסיפור הביא כתב מעריב אבישי גרינצייג והוא פורסם באתר מעריב.

לפני כשלוש שנים. הגיע טארק דוויק, ערבי תושב בית חנינא לעבודתו באתר בנייה בעיר רעננה. באותו בוקר טארק לרצוח יהודי והחל להסתובב בעיר. טארק התקרב לתחנת אוטבוס, התנפל על יאיר בן עזרא ששהה באותו זמן בתחנה, שלף סכין והחל לדקור אותו מספר דקירות בצוואר ובפלג גופו העליון, תוך כדי שהוא צועק "אללה אכבר". חייו של בן עזרא ניצלו רק בזכות עוברי אורח שהצליחו לסייע לו להילחץ מהמחבל והביאו למעצרו.

דוויק הואשם והורשע בבית המשפט המחוזי בעבירת ניסיון רצח.

אשמתו של דוויק במעשה הייתה ברורה לחלוטין, מספר רב של עדים ראו את המתרחש, שהצטרפו אליהם ראיות נוספות אשר הצביעו בוודאות על כך שדוויק דקר בכוונת תחילה ממניע לאומני ועל מנת להרוג.

דוויק עצמו טען לאורך כל הדרך טענות שונות ומשונות. מיד לאחר האירוע, הוא נחקר על ידי חוקרי שב"כ.

  | גרסאות סותרות ומגוחכות

בהכרעת הדין נכתב כי מסר בפני חוקרי השב"כ שתי גרסאות נוגדות:

"האחת – שלא ביצע פיגוע ולא דקר אף אחד, והמתנחלים הם שתקפו אותו, והוא הגן על עצמו...

והשניה – שעשה מה שעשה כדי להגן על אדמתו, ושצריך להגן על מסגד אלאקצא". 

יומיים לאחר מכן, נחקר על ידי חוקר שב"כ ומסר שלוש גרסאות נוגדות: 

"האחת – שהוא לא עשה שום דבר, ולא דקר אף אחד. 

השניה – שדקר יהודי, ועשה זאת למען אלאקצא. 

והשלישית – שהיהודי דקר אותו ראשון, ולכן הוא דקר אותו בחזרה". 

בהמשך חקירותיו נתן המחבל המוכשר גרסאות יצירתיות נוספות לאירוע.

במהלך המשפט, שנה לאחר התרחשות הפיגוע, החליט דוויק לזנוח את גרסאותיו הקודמות ונתן שתי גרסאות חדשות שסותרות אחת את השנייה: 

"האחת – שהוא מכור לנייס גאי, חי בשביל לעשן. לא היה לו סם, ולא כסף לרכישת סם, והיה ב'קריז'. היתה לו סכין בכיסו, וחשב לשדוד באמצעות הסכין את בעל הקיוסק כדי לקנות סם. 

השניה – שהמתלונן הסתכל על הנאשם בצורה מפחידה, והנאשם חשש שהמתלונן יכה אותו או יוציא נשק ויהרוג אותו, ולכן הוציא סכין ודקר את המתלונן". 

  | "הנאשם מזגזג באופן קבוע בין גרסאותיו"

כאמור, בית המשפט לא האמין לגרסאות המפוקפקות, המשתנות והמתפתחות של הנאשם, וקבע כי "הנאשם "מזגזג", באופן בלתי פוסק, בין גרסאות שונות וסותרות".

השופטים החליטו להרשיע אותו בניסיון רצח. בטיעונים לעונש, התייחסה הפרקליטות לנזקים והנכויות הגופניים והנפשיים החמורים שנגרמו לקורבן הפיגוע, אדון בן עזרא.

אולם עורכת דינו של המחבל, טענה את הטענה הבאה: "לצערנו הרבה אנשים מנצלים את מה שקרה כדי להתעשר על חשבון המדינה ועל חשבונו של הנאשם.

אנחנו לא יכולים להתעלם שהיתה לו פגיעה, אבל אני מבקשת שלא נגזים בעניין הפיצויים. במיוחד שמדובר בפגיעה קלה ביותר".

המחבל עצמו המשיך להצדיק את עצמו וסיים את דבריו באמירה כי "אני סומך שתתנו לי את העונש הכי קצר, כדי שאני אלמד".

השופטים לא התרשמו מנימוקי המחבל ועורכת דינו, והחליטו לגזור עליו 17 שנות מאסר כפי שמקובל במקרים דומים אחרים יחד עם תשלום פיצויים של 80,000 שקלים לנפגע העבירה. 

  |  דיל מפוקפק של בית המשפט העליון

המחבל לא השלים עם קביעת בית המשפט, והחליט לערער לבית המשפט העליון על הכרעת הדין וגם על גזר הדין. שוב חזר על הטענה התמוהה כי אין מדובר בניסיון רצח, כל שכן לא לאומני אלא בניסיון שוד בלבד.

אתמול התקיים הדיון בערעור בפני המשנה לנשיאת העליון חנן מלצר, מני מזוז ויוסף אלרון. 

מיד בפתיחת הדיון הבהירו שלושת השופטים שאין ידיים ורגליים לערעור על הכרעת הדין.

השופטים תמהו כיצד יעלה על הדעת שניסיון שוד יתבצע לאור יום באמצע הרחוב, וכשהשודד דוקר בראש ובצוואר, ללא התנגדות מצד הנשדד, תוך כדי קריאות "אללה אכבר".

השופט מזוז אמר כי הערעור "קלוש ובעייתי". השופט מלצר אמר כי הערעור "נראה מלאכותי" והשופט אלרון אמר כי "זה מאד מאוד בעייתי".

אלא שאז המשנה לנשיאה מלצר הגיש הצעה מפתה מאוד לסנגורו של המחבל. "אנו מציעים לאדוני להיות קשוב. הסיכוי לקעקע את הכרעת הדין עם הטענות של אדוני, הוא לא ברור וזו בלשון ההמעטה. אפשר לערער על גזר הדין, כי העונש שהושת על המערער, אולי אפשר לטעון כי זה ברף הגבוה, ואף גבוה מאוד". 

בין השורות, לא קשה להבין מה שאומר השופט מלצר: 'תחסוך לנו עיסוק בערעור על הכרעת הדין, ותקבל צ'ופר בערעור על גזר הדין'.

השופט מלצר המשיך וכתב כי: "מה שאנו רומזים לאדוני, שמבלי להבטיח דבר, יחזור בו אדוני מהערעור על הכרעת הדין ויתמקד בערעור על גזר הדין. אדוני יתייעץ עם מרשו, ואני רואה שגם בני המשפחה כאן, ויתן לנו תשובה".

השופט אלרון הצטרף אף הוא לעסקה ואמר כי: "למרות שאדוני מכיר את הפסיקה, גם במקרים כאלה ניתנו השנה 17 שנות מאסר על נאשם, אף בנסיבות פחות חמורות משהיו כאן. אדוני יקשיב לדברי ראש ההרכב ויפנים אותם".

השופט מלצר הוציא את הצדדים להפסקה, כאשר מיד לאחריה, סנגורו של המחבל החליט לחזור בו מהערעור על ההרשעה ולהתמקד בערעור על חומרת העונש: "נועצתי עם מרשי ועם בני משפחתו, אנו מקבלים את המלצת כבודכם וחוזרים בנו מן הערעור על הכרעת הדין. אנו נצמצם את הערעור על גזר הדין".

  | פסק הדין של העליון


בפסק הדין נכתב לאחר מספר דקות כי "לאחר ששמענו את טיעוני באי-כוח הצדדים לעניין גזר הדין ובהתחשב במכלול נסיבות העניין, לרבות קבלת אחריות מצד המערער, גם אם באיחור, בגין מעשיו – החלטנו ולא בלי התלבטות – להעמיד את עונש המאסר בפועל שהושת עליו על 16 שנות מאסר. יתר רכיבי גזר הדין – יישארו בעינם".

בית המשפט המחוזי גזר על המחבל 17 שנות מאסר תוך שהוא קובע כי "הנאשם לא נטל אחריות על מעשיו עד היום".

המחבל הוסיף חטא על פשע והגיש ערעור סרק על הכרעת הדין. בעקבות לחץ השופטים המבהירים כי אין לערעור סיכוי של ממש, הוא הסכים למשוך את העתירה, דבר שמתפרש על ידי בית המשפט העליון כ'קבלת אחריות'...