השבוע הכתה שריפה גדולה בתושבי הישוב אבן ספיר שבהרי ירושלים. 69 צוותי כיבוי ו-18 מטוסים, יחד עם מתנדבים וצוותי קק"ל ומשטרה, פעלו במקום במשך שעות רבות. התושבים פונו מבתיהם, תושבי הישובים הסמוכים נתבקשו להסתגר בבתים, ובסיום האירוע התברר כי מספר בתים, לולים ועוד, נשרפו כליל יחד עם כ-300 דונמים של חורש טבעי.
בהמשך, לאחר שנתגלו בקבוקים עם חומר דליק באזור השריפה, התברר כי ככל הנראה מדובר בפיגוע הצתה מכוון בידי ערבים. אפרים מזון, הוא אחד הקרבנות שאיבד את ביתו, וכמעט את כל רכושו בשריפה. בשיחה עם הקול היהודי הוא מתאר את התחושות.
"הייתי בעבודה שלי בקיבוץ נחשון, מרחק של כחצי שעה נסיעה מהמושב. הודיעו לי שהשרפה מתקרבת לבית שלי ויצאתי לכיוון הבית, בינתיים הילדים שלי היו לבד בבית והשכנה סייעה לנו להעביר אותם למקום בטוח", משחזר מזון את הרגעים הדרמטיים. "כשהגעתי לשם ראיתי איך הבית מתפוצץ ונשרף".
"הכל נחרב, שום דבר לא נשאר. אלף ואחת זיכרונות ודברים שאי אפשר להחזיר", אומר מזון בכאב ומוסיף "ברוך ה' יצאנו עם הילדים והבגדים שלנו בריאים ושלמים".
מזון גר עם רעייתו במושב מזה 14 שנים, מאז התחתנו. שם נולדו ילדיהם ושם הם חזרו בתשובה. בביתו היה אולפן הקלטות וכמעט כל השירים היו מוקלטים ומוכנים. "כל הציוד שקניתי ואספתי במשך שנים, יחד עם כל ההקלטות, הכל נשרף. כל התמונות של אשתי עם אחיה שנפטר, גם הן נשרפו".
| "איש לא יכול להחזיר את מה שנשרף - מתחילים מחדש"
מזון מספר כי מלבד הבית, הייתה להם חווה עם לול, אורווה, חממה ועוד, בה השקיעו במשך שנים רבות. "היו לי שם תרנגולות ואוסף יונים נדיר שכל אחת מהן הייתי קונה בהרבה כסף. כשהגעתי לבית השרוף ראיתי שם את החתולים שלנו שרופים. מחזה מזעזע". את הכבשים מזון מכר לפני זמן קצר. אף אחד לא יכול להחזיר לנו את הדברים האלו. אבל ברוך ה' אנחנו מתחילים מחדש, אין מה לעשות", אומר מזון באופטימיות.
"המקום הזה היה מארח מלא בתי ספר וכל מיני ילדים מ'חינוך מיוחד', והכל בהתנדבות. היינו עושים להם פעילויות עם בעלי חיים. הכל נעלם, אין כלום. מחזה ממש לא נעים, במיוחד שהוא מתרחש לך מול העיניים ואתה רואה את הכל נשרף. קשה לעכל את זה".
בחודש ניסן האחרון, נספו שבעה ילדים יהודים בשריפה שפרצה בביתם מפלטת שבת בבית, בברוקלין שבניו יורק. כשמזון נזכר בסיפור הזה, הוא מודה לה' שאצלנו הסיפור נגמר אחרת. "ה' כילה את זעמו בעצים ואבנים ולא בנו חס וחלילה. כשאני נזכר באבא מניו יורק שאיבד את כל הילדים שלו בשריפה, אני רואה שבפרופורציות האלה, מה שקרה לנו כבר לא חשוב".
מזון מתייחס גם לחשד הסביר כי מדובר בפיגוע הצתה מכוון, ואומר כי הוא לא מופתע מכך. "אני גידלתי עדר עיזים ואני מודע להרבה פח"ע (פעילות חבלנית עויינת, י"פ) שקוראת בתחומים האלה. ערבים גנבו לי עדר של מאתיים חמישים ראש, באתי למס רכוש ולמשטרה עם כל המסמכים המוכיחים שמדובר בפח"ע שביצעו ערבים, אבל אף אחד לא מיהר להגיד שזה פח"ע ועד היום לא פיצו אותי ולא התייחסו לזה בכלל".
| "היום ערבי גונב, מחר הוא עלול לזרוק רימון"
לדבריו, הוא אינו היחיד במושב סובל מהפשיעה הערבית. "לשכן שלי פרצו מספר פעמים לבית ולאחר מכן נגנבו שני רכבים. אנחנו קוראים לזה במושב פח"ע-פלילי. מחר במקום לגנוב את המקדחה הוא יחליט לזרוק רימון בתוך הבית".
"שנים יש כאן טרור, היו לילות שלמים שלא ישנתי. זה בעיה כללית במדינה שלנו. המדינה לא רוצה שגם אנחנו נעשה את זה, ונקמה זו לא הדרך שלנו, אבל המדינה לא נותנת לאזרח שום ביטחון, היא מעדיפה להתעסק בשטויות. לפני כמה זמן המשטרה רשמה שהייתה ירידה של פשיעה במושב, אבל האמת היא שאף אחד לא מתלונן כי כבר לא סומכים על המשטרה. כולם מיואשים. אבל לעבור בית בית במושב ולראות שכמעט כולם נכוו מהפשיעה. הצתה זה דבר מאוד נפיץ שמאוד קל לעשות. המצב זוועה. רכבים נגנבים כל שני וחמישי, אתה אומר לי הצתה? מה זה הצתה בשבילנו?".
משפחת מזון מתגוררת כעת אצל הוריו של אפרים "ומסתכלים קדימה", הוא אומר. "החלום שלנו הוא לחזור לגור במושב. אנחנו רוצים להתחיל מחדש בעזרת ה'".
"אני מתבייש להגיד את זה. במשפחה אנחנו מתחמקים שנים מלקחת כסף מאחרים אבל הגענו למצב כזה שאנחנו בלי כלום, במצב קשה. מצחיק להגיד, אבל אין לנו דברים בסיסיים, גם לא בגדים. כולם עוזרים ודואגים לנו, אני חייב לציין. כדי לאזן אני אומר שיש לנו גם חברים ערבים שעוזרים לנו".
"זה ישמע מוזר, אבל אנחנו מסתכלים על זה כמו פתח לדף חדש. הדבר הכי יפה שיכול להיות קורה עכשיו, כל החברים באים ועוזרים".
עד שמשפחת מזון תצליח להשתקם, ייקח לה עוד דרך ארוכה. בינתיים, ניתן לסייע להם בהפקדה לחשבון הבנק על שם יעקב קמחי. 27734/47 בנק לאומי 10 סניף 752.
