אביו של ינון הי"ד: "גזר דין מוות"

בעקבות עסקת הטיעון המקלה אותה מציעה המדינה לבדואי מבריח השב"חים שהרג את ינון לבנון הי"ד לפני כשנתיים, אומר אביו של ינון, חיים לבנון, כי לדעתו העונש המגיע לו צריך להיות חמור הרבה יותר.

"מבחינתי, העונש צריך להיות גזר דין מוות. אבל אני רק צופה מהצד בדיון הזה. פה, המדינה תבעה והיא גם חוקקה את החוקים, אז אני אומר תלכו עם החוקים שלכם. קבעתם שהאשמה היא הריגה? אז תתייחסו לזה כמו הריגה" אומר לבנון.

"כל ההצעה של עסקת הטיעון הזאת נראית כאילו למדינה יש עניין לצ'פר כל מיני אנשים. לא רואים כאן בכלל דין. מערכת המשפט לא מתנהגת כמו מערכת משפטית. היא מתנהגת ברשלנות, היא מתנהגת כמו גוף שאין לו כוח ליישם את החוקים של עצמו. אני ייתן דוגמא פשוטה לזה, לא ראינו שהפרקליט של המדינה נלחם על כתב האישום שהוא כתב, זה לא עשיית דין, זה כלום. לעשות דין זה תקיפות, לא חסד, אם צריך לתת על הראש אז נותנים על הראש".

"זה לא נראה בית משפט"

"הכול נראה כזה פרווה. זה נראה כאילו אתה באמצע השוק במשא ומתן עם איזה מוכר. זה בכלל לא נראה בית משפט. הם בחרו אישום של הריגה, הריגה בחוק זה עשרים שנים. לא הצלחת להגיע לעונש המרבי? אז תיתן עשר, שתים עשרה שנה, אבל שלוש וחצי שנים? והרוצח בכלל מכחיש ולא מתחרט".

אתמול (ראשון) הגיעו בני המשפחה וחבריו של ינון הי"ד לבית המשפט למחות על עסקת הטיעון, אלא שהנאשם הבדואי כלל לא הגיע. "הוא עושה צחוק מכולם ורוצים עוד לצ'פר אותו" אמר האב השכול.

לגבי הפשיעה הבדואית אומר לבנון כי "זו תופעה שהמדינה לא יכולה להתמודד איתה בכלל. הם בונים איך שהם רוצים ונוסעים איך שהם רוצים. הם עסוקים בפשע, בגניבות ובסמים והמדינה לא יודעת איך להתמודד".

כשאנו מבקשים ממנו מספר מילים לדמותו של ינון, אומר האב "רק כמה מילים על ינון זה קשה" אבל בכל זאת ממשיך ומספר. "אחד מהבחינות הכי מדהימות שלו זה שהוא אהב את כל היהודים ולא משנה איך הם היו נראים; עם עגיל, או מאיזה זרם אחר. הייתי נכנס אליו לבית, קודם כל הוא שואל 'מה להכין לך?' זה השאלה הראשונה. הוא אהב את ארץ ישראל, ועבד כתפסן בבניה. כל פעם שמישהו היה שואל אותו 'במה אתה עובד?' הוא היה חושף חיוך גדול ואומר בגאווה 'אני תפסן' לא בפחות התלהבות מ'אני דוקטור' או איש מצליח. יצא לי גם לעבוד איתו, הוא אהב את העבודה והכול אצלו נעשה מדויק. אנחנו מתגעגעים לניגונים שלו, הוא היה נגן כינור מגיל שש והמוזיקה הייתה החיים שלו. הוא חסר, חסר מאוד" סיים לבנון.