היום, עשרה בטבת הוא יום שקשור לשני צדיקים שלשניהם שם משותף– ר' נתן אדלר ור' נתן מנעמירוב, כשר' נתן אדלר נולד בעשרה בטבת (ה'תק"ב) ור' נתן מברסלב נפטר בעשרה בטבת (ה'תר"ה). מכאן אפשר ללמוד שבפנימיות, הם משלימים אחד את השני.
ר' נתן אדלר היה צדיק "פרוש" שהיה עושה הרבה תעניות וסיגופים, עד שתלמידו- ה"חתם סופר"- תאר אותו שהיה כמו מלאך. הוא לא כתב כלל את חידושיו (שנשתמרו רק בזכות תלמידו - ה"חתם סופר") והסביר שמעיקר הדין מותר לכתוב חידושים רק כדי שלא תשתכח תורה מישראל, ואילו הוא- מעולם לא שכח אף אחד מחידושיו(!) ולכן אסור לו לכתבם.
לעומתו - ר' נתן מנעמירוב היה "צדיק כותב", רוב חייו עסק בתורת רבו - ר' נחמן מברסלב ותמצת אותה למילים (עד שר' נחמן אמר עליו שבלעדיו - לא היה נשאר מתורתו אפילו עלה (דף) אחד). אפשר להגיד שר' נתן "חי בשביל לכתוב".
אם נשווה בין שני ה"ר' נתן" נראה שהם בעצם שני הפכים: ר' נתן אדלר היה צדיק ש'חי בשביל לחיות'- עיקר ענינו ותורתו היה בזמן שחי ובלעדי תלמידו לא היה נשאר מתורתו כלום לאחר מותו. ר' נתן מנעמירוב היה צדיק ש'חי בשביל למות'- כל חייו עסק בכתיבה וגם היום, לאחר מותו- הוא מאוד מוכר מכיוון שהשאיר לתלמידיו הרבה כתבים.
את ר' נתן אדלר אפשר גם לתאר כ'צדיק של פעם' – אחד "לא מהעולם הזה", צדיק שכביכול היה אפשר לחשוב שהוא חי לפני חטא העגל ולא חטא בו ואילו את ר' נתן מנעמירוב אפשר לתאר כ'צדיק של היום' , צדיק של אחרי חטא העגל, אחד כזה שעובד בתיקון המציאות לאחר שנפגמה (כפי המסופר על האחים ר' אלימלך ור' זושא , שר' אלימלך אמר על עצמו שבשעת חטא אדם הראשון לא היתה נשמתו בגוף של אדם וחוה, ואילו ר' זושא אמר על עצמו שבאותה שעה נשמתו היתה בתוך היד שלקחה את התפוח והכניסה אותו לפה).
אם נכניס את מה שאמרנו לאותיות של קבלה נוכל לראות שר' נתן אדלר מקביל לספירת החכמה ('סופר'), הניצוץ הראשוני, ור' נתן מברסלב מקביל לספירת הבינה ('ספר'),פיתוח הניצוץ הקים למשהו גדול יותר. (מתוך נספח למעין גנים, בראשית הרב יצחק גינזבורג).
יהי רצון שנזכה לנבואת "צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים האמת והשלום אהבו" .
