הרב הקדוש ר' לוי יצחק מברדיטשב ז"ל, בשנה הראשונה לחתונתו, כשהיה סמוך על שלחן חותנו, וטרם נתפרסם לצדיק וקדוש, כיבדוהו בליל שמחת-תורה לאמר לפני התיבה, בבית-הכנסת שהתפלל בו, פסוקי "אתה הראת".
נגש ר' לוי-יצחק אל העמוד, נטל את הטלית, שהיתה מונחת שם, ללבשה, ותיכף הניחה על מקומה. שהה איזו רגעים, נטל שוב את הטלית, ושוב החזירה על העמוד. וכך עשה כמה פעמים, וכל הקהל עומד ומצפה שילבש סוף סוף את הטלית ויתחיל "אתה הראת". פתאום נשמע אמר בקול: "אם אתה למדן ואתה חסיד, אמור אתה "אתה הראת"!",ועזב את העמוד, וחזר אל מקומו הקבוע בבית-הכנסת.
הדברים המוזרים של רבי לוי יצחק הפליאו את כל המתפללים שבבית-הכנסת, ויהי בעיניהם כמתעתע. חותנו, שהיה גביר ומנכבדי העיר, בראותו מעשי-תעתועים הללו של חתנו, לעיני כל הקהל, התבייש מאד, אך בכל זאת לא רצה לשאול את חתנו על פשר הדבר בכל משך זמן ההקפות. אחר ההקפות לא יכול עוד להתאפק, ושאל את רבי לוי יצחק על התנהגותו המוזרה. השבי לו רבי לוי יצחק:
"אספר לו האמת, סיבת הדבר שעשיתי כך. כשעמדתי לפני העמוד, ורציתי להתעטף בטלית ולומר "אתה הראת", בא היצר הרע ואמר שהוא רוצה לומד עמי יחד "אתה הראת". שאלתי אותו: מי אתה שתהייה ראוי והגון לכך? והשיב לי גם הוא שבאלה: ואתה מי הנך? והשבתי לו: אני הנני למדן. והשיב לי, שגם הוא למדן. שאלתיו: איפה למדת ש"ס ופוסקים? אני למדתי אצל הגאונים פלוני ופלוני, אבל אתה? והשיב לי: הלא עמך יחד הייתי שם, ואם-כן גם אני למדתי אצלך אותם הגאונים, אמרתי לו: אבל אני הנני חסיד. השיב לי: גם אני חסיד. שאלתיו: איפה קבלת דרך החסידות? אני הייתי אצל צדיקים וקבלתי מהם, אבל אתה איפה הייתה? והשבי לי: גם שם עמך הייתי, וגם אני קבלתי שם מה שאתה קבלת. ובראותי כי אזלת ידי והוא אינו מניחני בשום אופן, ורוצה דוקא לומר עמי ביחד "אתה הראת", עזבתי את הטלית ומידי, ואמרתי לו: אם אתה למדן ואתה חסיד, אמור אתה לבדך…".
מצאה תשובתו של ר' לוי יצחק חן בעיני הקהל, וחדלו מלהתפלא עליו.
———————————————————————————————————————————————–
עוזר של ספר עבר פעם בערב ראש השנה על יד ביתו של הצדיק רבי לוי יצחק מברדיטשוב ז"ל. הלך אותו עוזר בגלוי ראש, ושערותיו עשויות בלורית.הצדיק ראהו דרך החלון, וקראו להכנס אליו. נכנס, והצדיק שאלו:
-למה לך הבלורית הזאת?
- בשביל – השיבו הלה – שיש לי עסק עם שרים ו'פריצים' הבאים להסתפר ואני צריך להתנאות בפניהם.
- שמע נא – אמר לו הצדיק - אני נותן לך אדום אחד (שם מטבע מקומי) בשכר שתסיר את בלוריתך; הרי יש בזה משום "ובחקתיהם לא תלכו" (ויקרא יח, ג).
- לא! השיבו הבחור.
ובכן – הוסיף הצדיק – אתן לך שלושה אדומים בעד זה. והבחור אינו מסכים. הוסיף לו הצדיק עוד ועוד, עד שהגיע לעשרים אדומים, והבחור באחת: לא.
אז אמר לו הצדיק: אם תסיר תכף את בלוריתך, אני מבטיח לך עולם הבא! מששמע הבחור דברים אלה, חטף מיד מתוך כיס בגדו מספרים, וברגע אחד גזז את כל בלוריתו.
עמד הצדיק מברדיטשוב והמליץ לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו-של-עולם! ראה נא, מה גדולה ומה חזקה היא אמונתם של היהודים, אפילו של הפשוטים ביותר! כמה יגיעות צריך אדם שכזה ליגע, וכמה טרחות הוא צריך לטרוח, עד שירוויח אדום אחד, וכל שכן שעשרים אדומים הוא סכום עצום לפניו, ובכל זאת מה שלא רצה לעשות בעד עשרים אדומים עשה בעד חלק לעולם הבא, אף שמעולם לא ראה את אותו עולם הבא בעיניו…
(הרב ש"י זוין, סיפורי חסידים)
