הבעל שם טוב בקש דבר מה מגיסו ר' גרשון קיטובר. לאחר שעשה ר' גרשון עבורו מה שבקש, שאלו הבעש"ט: "מה תרצה שאתן לך בעבור זה?"
לאחר שר' גרשון לא השיב, אמר לו הבעש"ט: "אתן לך מתנה, לשבת ולאכול בסוכה בליל ראשון של חג הסוכות הבא עלינו לטובה".
בתחילת ליל חג סוכות ירד גשם שוטף ולא היה ניתן להיכנס לסוכה, ואילו בסוכתו של ר' גרשון לא ירדה טיפה. הדליקו בה נרות, קידשו, ישבו בסוכה כנהוג ולא מיהרו לצאת.
רב העיר המתין עד חצות וראה שהגשם אינו פוסק ואי אפשר לשבת בסוכה. בלית ברירה החליט הרב שלכל הפחות יכנס לסוכתו יקדש על היין יאכל כזית פת כפי שמובא בהלכה ויצא מיד. משרתו של הרב ראה כי אין די יין והלך להביא. כאשר עבר ליד סוכתו של ר' גרשון, נוכח לתדהמתו שהנרות דולקים בה ובני הבית יושבים בסוכה.
המשרת הנפעם שב על עקבותיו וסיפר לרב מה ראו עיניו. הרב שסרב להאמין הלך בעצמו לראות ונוכח שהאמת כדברי משרתו. לשאלת הרב, סיפר לו ר' גרשון שזו מתנה מגיסו הבעש"ט. הרב שלח את משרתו להביא יין לקדש והתעכב בסוכתו של ר' גרשון עד לגמר הסעודה.
הצדיק נותן את מדרגתו
נתינת מתנה היא לפי מציאת חן. על ידי שמשמשים את הצדיק מוצאים חן בעיניו. מובא בספר "היום יום" שהקשר בין הקב"ה ליהודים הפשוטים הוא על ידי קיום מצוות מעשיות. יש משל על חכם מופלג ואיש פשוט שאין ביניהם יכולת תקשור. רק כאשר החכם מבקש מהאיש הפשוט לעשות דבר מה עבורו, נוצר קשר.
גיסו של הבעש"ט מקבל ממנו מתנה השייכת לבעש"ט בעצמו. כל המופת לא שייך למדרגת ר' גרשון. זהו "מעשה בעש"ט" מובהק ודוגמא מצוינת להשפעתו. הבעש"ט נותן לר' גרשון את מדרגתו בגלל שמצא חן בעיניו, אבל ברור שר' גרשון צריך להיות כלי לכך בעצמו בזכות ביטולו. העובדה שר' גרשון לא השיב לבעש"ט על השכר שהציע לו מוכיחה שעשה זאת לשמה, ללא כוונה לקבל תמורה.
יש סיפורים רבים על כך שהצדיק מרגיש שמגיע דבר מה למישהו ושעליו להעביר לו זאת. הבעש"ט מרגיש לפני כן שמגיע לר' גרשון ממנו מתנה רוחנית השייכת למדרגתו, אבל ר' גרשון חייב לעשות משהו בעצמו, ולכן הבעש"ט לכתחילה מבקש ממנו איזה דבר. יש סיפורים על יהודים פשוטים שהגיעה להם עשירות גשמית וקיבלוה מהצדיק, ואילו כאן מגיעה לר' גרשון עשירות רוחנית.
מלשון הסיפור משמע שהבעש"ט לא היה זקוק במיוחד לדבר שבקש. הוא עושה את עצמו שהוא זקוק לדבר כמו במשל החכם והאיש הפשוט הנזכר. זהו סוד הצמצום, ה' עושה את עצמו – ברובד מסוים – כזקוק לעבודת בני העולם, זאת בכדי לזכות את בני העולם.
הבעש"ט צופה ברוח קודשו שירד גשם ולא יהיה ניתן להיכנס בדרך הטבע לסוכה ואילו אצל ר' גרשון לא ירד גשם כלל. מובא שדווקא הגשם תלוי בהתעוררות מלמטה. מקום שבו לא יורד גשם הוא גילוי של בחינת טל - "טלא דבדולחא" - שאינה תלויה בזכות אלא במציאת חן בלבד.
נס מושלם
יש ענין של 'פרסומי ניסא', פרסום אלוקות על ידי אותות ומופתים שנעשים על ידי הצדיקים. זה גילוי שם הוי"ה - מידת הרחמים - הנמצאת למעלה מהטבע.
מוטיב חוזר בהרבה מסיפורי הבעש"ט הוא שמישהו צריך להתפלא איך הנס מתגלה למישהו אחר. בסיפורנו, הרב, שהוא בודאי תלמיד חכם וירא שמים, מתפעל מאד.
יש כאן הגדלת הפליאה כאשר הרב בתחילה אינו מאמין, כרוב הרבנים שהם שכלתניים ומתקשים להאמין לניסים. לא מסופר שהוא 'מתנגד' דווקא, אלא שסרב להאמין לנס עד שייווכח בו בעצמו.
עבור המקושרים לבעש"ט נס הוא דבר פשוט, אבל אצל הרב הוא מעורר התפעלות עצומה. בשביל המשרת זו סתם התפעלות שיש כאן צדיק אחד - ר' גרשון. לעומת זאת, אצל הרב שמחזיק את עצמו גדול כמו ר' גרשון, אין התפעלות תמימה. זו 'שבירת כלים' במידה מסוימת עבורו, שבירת מוסכמותיו. לכן הוא צריך לבוא בעצמו כדי להיווכח בנס.
כאשר ר' גרשון אומר שזו מתנת הבעש"ט, הוא עושה בכך 'פרסומי ניסא'. אם הרב לא היה מקורב עד כה לבעש"ט, מן הסתם התקרב לאחר המעשה. הרב אפילו התעקש לשבת בסוכה עד לגמר הסעודה. נס שעושה הבעש"ט שלם עד הסוף.
כאשר עושים סעודת מצוה פונים מהרוחניות לגשמיות של המצוה. הקידוש הוא החלק הרוחני ואילו הישיבה והאכילה הן חלק הגוף. הבעש"ט רוצה שהנס יגיע עד להנאת הגוף.
[על פי שיעור בשנת תש"ס]
פורסם לראשונה בעלון גל עיני
