במקום יומן מסע

מסע שואה ללמוד לראות להבין איך אחינו  נרדפו בוזו והושפלו

איך מתו במיתות משונות מי במים ומי באש

מי בחניקה ומי בשריפה

את זה קראנו בספרים כאחוזי דיבוק

ראינו בסרטים

מסע לראות איך חיו

או יותר נכון מה חיה אותם

לראות בצל מי הסתופפו

יהודים פשוטים אלו מהשטעטל

העמלים להטריף לחם חוקם מבוקר ועד ליל

ובתוך זה מוצאים זמן לדף יומי, לניגון חסידי, ללחיים, ויוצרים יחדיו מסורת ומורשת אדירה

בהלכה ובאגדה, במוסר ובחסידות שמשפיעים ומתווים הדרך של היהדות הנאמנה

ובצד אלו חיים שלמים ומלאי עניין של ספרות יהודית יידישיסטית מרתקת וחלומות מתקני עולם שבאו מאותם שטעטלים אם זה גורדון ובובר והשל.

הארורים תאבו את רצח היהודים ולא פחות מכך את רצח היהדות. מכאן האובססיה הרס בתי הקברות הרס בתי הכנסת שריפת הספרים, מחיקת כל זכר ליצירה היהודית הנפלאה

אז באנו בכלל לא לאתרי שואה ולזיכרון השואה

אלא בתור מסע רוחני בעקבות ר שמחה בונים מפשיסחא, ועברנו דרך השתלשלות החסידות הפולנית החל בר' אלימלך מליזנסק המשך בתלמידו החוזה מלובלין וסיימנו באוהל היהודי הקדוש ור' שמחה בונים בפשיסחא

ובתוך ההיכרות עם תורת דיבוק החבירים והעלאת מעלת השמחה והלחיים והתוועדות שיכולות לחולל נפלאות וישועות לא פחות מברכת הצדיק.

וסיפורים נועזים של ר' שמחה בונים על הדרך שלו להתמודדות עם המודרנה בעיר של העולם הגדול דנציג. וסיפורים על האומץ להיות היועץ של המלך כמו בסיפורו המפורסם של רבי נחמן על הבן המלך שנהיה  הינדיק וכך נהג ר שמחה בונים בעצמו ללכת עם הנפילות של יהודי ולמצוא את הדרך ללב של היהודי מתוך הזדהות עם צרכיו מצבו.

ולחפש אותנטיות וישרות בכל מעשה ובכל ניגון, ולהילחם בחקיינות חיצונית. ובתוך עולם ומסורת חסידית של כמה דורות, לא להתיירא מלהמציא את כל העסק מחדש.

ותוך כדי סיפורים התוועדויות ולחיים אינסופי חדר אט אט לתודעה וקיבל צורה ומקום החיים של היהודים שראינו כספרות סתמיות כאן הובלו 28,000 בלובלין להשמדה. ופה בליז'נסק גרו עד למלחמה 3,000 ובפסישחא 2,500. ובא אתה לקברות ורואה את שברי המציבות פליטות הפוגרום להכחשת היהדות

וציוני הצדיקים וגדולי הדורות.

וביורדי מכבש המטוס ורגליי נוחתות בארץ ישראל על רצפת הבטון בנתב"ג ופתאום חשתי שהם באים איתי

ירדתי משלושים אלף רגל

לבטון נתב"ג

וצעדיי לאו

חשתי אותם

שש מיליון רגלי העם

אשר אנוכי בקרבו

לפתע ידעתי אותם

את המספרים הסתמיים

ללא קבר

ללא שם

במישורים

הגדולים של פולין

בליז'נסק בלובלין

בפשיסחא

והתחושה הפתאומית הזאת הממה אותי, הכבידה רגליי ותחושותי, סחררה ראשי ונתנה דרור בבכי שהיה בו כאב  יחד עם קריסה מול התביעה של האורחים המפתיעים שירדו עימי מהמטוס.

ומסע שואה  חי, כאן בארץ ישראל עם אחריות שגדולה ממשא כתפיי מתחיל כאן ברצפת הבטון של נתב"ג.

מסע מלווה כאב ההשמדה

עם התקווה

והאחריות

וההתקשרות לצדיקים יחד עם ה'עמך' משם.

החלו מסע חדש שונה כאן בארץ

דף יומי כפעולת צדיק לחיים רבי מאיר שפירא מלובלין שישיבתו על ספרייתה הענקית עלתה על המוקד

ודרכי החסידות העמוקה והמטלטלת של בית פשיסחא.

וסתם חיים של יהודי היומיום בשטעטל.

והתמונות בשחור לבן, שציירו את החיים 'שם' כצבועים קודרנית אפור בצבעי הגלות

מגלים לפתע אומנות יהודית, באיורים נאיביים על הקברים, בבית כנסת עוצר נשימה בפשיסחא ששרד כאורוות סוסים תחת שלטון האימים, ושרדו פה ושם צבעי הקיר מלאים חיים, ואריות מכונפים בעל ארון קודש שאינו ועיטורי קירות.

והסיפורים שקמים לחיים מול עיניך ברחובות השטעטעל.

אז נרים לחיים יהודים כאן בארץ ונמשיך את הריקוד שלהם משם, כאן בארץ.

נ.ב. רשימה זאת נכתבה כחודש לפני התרגשות השואה בעוטף עזה, וגילית כי לא מדובר בזיכרון היסטורי בשחור לבן שיש ללמוד ממנו, אלא כאירוע חי צרוב בבשר ומתמשך עם שפך דם, בידי פראים צמאי דם נאצים דוברי ערבית.

אם לא נתעשת לזהות את עמלק שבדורנו ולהילחם בו עד חורמה כפשוטו האמירה "לעולם לא עוד" מקבלת סימני שאלה גדולים.

עלינו להפוך את סימני השאלה על קיומנו לסימני קריאה על דברי דוד, "ארדוף אויבי ואשיגם לא אשוב עד כלותם"!!!