גדלתי בבית דתי במושב ברמת הגולן. הקשר שלי לקדושה התרופף בגיל מוקדם. אחרי הבר מצווה הנחתי תפילין לסירוגין כדי לבדוק אם יקרה לי משהו...
בגיל 16 הפסקתי להניח תפילין ולשמור שבת, ובצבא גם הכיפה ירדה מהראש.
אחרי הצבא רציתי לנסוע כמו כולם לחוץ לארץ. בחרתי בדרום אמריקה והייתי שם שמונה חודשים. לראשונה התוודעתי לעישונים למיניהם.
כאשר חזרתי התקשרו אלי מהצבא מהיחידה בה שרתתי והציעו לי תפקיד מעניין. כעבור שלוש שנים של שירות קבע, הציעו לי ללכת לקורס קצינים. חתמתי שאני מעוניין להיות בקורס ולשרת שלוש שנים נוספות. הכול היה טוב, הייתי במקום מעניין עם אנשים טובים, היו אתגרים וגם משכורת טובה. אך בכל זאת הרגשתי שחסר לי משהו ולא ידעתי מהו.
קצת לפני תחילת הקורס חשתי: השתגעתי?! להיות בצבא עוד שלוש שנים?!
הבעתי את רגשותיי בפני המפקד שניסה ללחוץ עלי. בסוף החלטתי שאיני רוצה ללכת לקורס קצינים, וכי אני רוצה להשתחרר כמה שיותר מהר. בגיל 26 השתחררתי מהצבא סופית.
במשך שרותי בצבא גרתי בשכונת נחלאות בירושלים עם חבר שהכרתי בדרום אמריקה, מקום נחמד מאוד. האהבה לשירים יהודיים לא עזבה אותי. בשבתות ישבתי במרפסת עם סיגריה ושמעתי שירים של אברהם פריד ואהרון רזאל.
חיפשתי ללמוד באקדמיה כמו חבריי. ידעתי שאני מצטיין בניהול והחלטתי ללמוד מנהל עסקים בירושלים. נרשמתי למכללת 'לנדר' ושילמתי דמי רישום. כמה שבועות לפני תחילת הלימודים חשבתי: אני הולך ללמוד עכשיו שלוש שנים מנהל עסקים. מה אעשה עם זה?!
