הקנאה בשמאל החולם

אני מקנא בהם, באנשי השמאל.

הם הזויים, הם מנותקים, זה נכון, אבל הם חיים את החלום שלהם.

הימין מצליח לשלוט (נגיד), הימין מצליח לבסס את ההתיישבות (נגיד), הימין מצליח למנוע הקמת מדינת אויב (נגיד) אבל... הימין נעדר חלום וחזון.

הימין עושה והשמאל חולם.

ואני? אני מקנא בשמאל.

הגעגוע לחלום

החיים מעמתים אותנו בכל רגע בין הרצוי למצוי. זה נכון באופן אישי לכל אחד מאיתנו בענייני בריאות, משפחה, מצב כלכלי ועוד, וזה נכון גם במישור הלאומי.

אם נכליל קצת בגסות, ניתן לומר שהימין מתייחס למצוי, ואילו השמאל מתייחס לרצוי.

השמאל חי את חלומותיו הנאיביים על שלום, אהבה ופרחים, ואילו הימין מביט בראליות על המציאות המאיימת שסביבנו ומקשיח עמדות.

כשיאסר ערפאת ויורשיו המשיכו לייצר טרור, הדבר לא הפסיק לרגע את חלומו המתוק של השמאל על שלום איתם. הימין לעומת זאת מפוכח, חשדן ובצדק, ובוחן כל מהלך בשבע עיניים. הימין עובד נכון יותר, זה ברור, אבל אין לו מושג לאן הוא חותר.   

השמאל אולי הפסיק להתחבר למציאות, אבל הימין הפסיק לחלום.

זה ריאלי?

הימין עסוק בעיקר במגננה ובניסיון למנוע הידרדרות. אבל גם תוכניות מדיניות כאלה ואחרות של ארגוני ומפלגות ימין מתייחסות להנחות יסוד של מציאות קיימת. יש כאן ערבים שצריכים התייחסות, יופעל לחץ בינ"ל, בג"ץ לא יאפשר לעשות דברים, ועוד. הימין הוא ריאלי, מתייחס למציאות. יתרה על כך, ההתעסקות בעשייה יוצרת כמעט בהכרח מדרון חלקלק של ויתור על חלומות ישנים והתאמתם למציאות.  

כמה פעמים יצא לך לשמוע את המשפט "זה לא ריאלי"?  

לשמאל לעומת זאת אין בעיה לפנטז בקול על מדינה פלסטינית גם בשעה שנופלים טילי חמאס בכל הארץ או כשנרצחים תינוקות במיטתם. לשמאל אין בעיה להיפגש עם אבו מאזן יום אחרי שהוא מצהיר כי ימשיך לממן רוצחים. מה זה קשור בכלל?  

איפה הראש נמצא?

הרצוי והמצוי הן שתי שפות.

ובאיזה מהן אני מעדיף לדבר?   

לא, אני לא הולך להצביע מרצ... לא זה העניין. אבל אני מקנא בהם. מקנא מאוד.

אני מקנא ביכולת לדבר על החלום מבלי לחשבן בכל רגע את מידת הראליות שלו.

אני מקנא ביכולת להגיד את 'האמת שלי' מבלי לבדוק כמה מנדטים היא מקבלת.

אני מקנא ביכולת להתמיד בחזון גם כשנראה שהוא לא הולך להתממש בקרוב.

אפשר וצריך לפעול במציאות. אפשר וצריך להתקדם. יש כל כך הרבה משימות ויעדי ביניים שראוי להתאמץ עליהם. השאלה היא איך לא שוכחים מרוב עשייה לאן בכלל רצינו להגיע.

ובאמת, לאן היינו רוצים להגיע?

יש לנו בכלל חלום, או שוויתרנו עליו?

הכותב הינו חבר מועצת תנועת דרך חיים