זכיתי לנצח את הקורונה!
כן. הייתי חולה במחלה זו - והבראתי.
וגם אשתי ובתי נדבקו, וברוך ה' גם הן הבריאו.
אבל הניצחון הפרטי שלנו, לא מספיק.
כי עם ישראל כולו בצרה. והנה אנחנו נכנסים עכשיו לעוד סגר.
ומסופר בנביא, שכאשר חזקיהו המלך הבריא ממחלתו, מה שעניין אותו היה - מתי הוא יוכל לחזור לבית המקדש. ובאמת, זה מה שצריך לעניין אותנו. לחזור להר הבית. להתקדם לעולם המקדש.
ובוודאי מי שכבר קבל חיסון, ואין בשבילו סכנה בדבר, כדאי מאוד שיעשה את המאמץ לעלות. וגם מי שכמוני, נרפא מן המחלה, יש לו חיסון טבעי - לפחות בחודשים הראשונים, וכדאי לנצל זאת ולעלות.
אבל פרט לעלייה הפרטית - אנחנו צריכים לחשוב על עלייה כללית.
והיינו, שיש קשר מאוד ברור בין מחלת הקורונה למצב הר הבית. זה סוד גלוי, שמשום מה, מטושטש מעל פני השטח. כביכול, זו תהיה "גזענות" לומר את זה. אבל כולם יודעים שזו האמת לאמיתה.
ההתקהלויות של אויבינו במסגדים ברחבי הארץ - אבל בראש ובראשונה בהר הבית, גורמות להידבקויות משמעותיות בציבור הערבי בישראל, ובקרב האנשים המנסים לקיים איתם "דו-קיום". המוני מתכנסים חסרי אחריות וחסרי אכפתיות מעצמם ומהסובבים אותם, גורמים לסכנה גדולה. ולאף אחד מהממונים לא מתחשק להתעמת איתם.
הם מעדיפים להיראות כהומניים ואוהבי "זכויות אדם" - למרות שברור להם, שהרבה אנשים - ערבים ויהודים - יכולים למות, ומתים בפועל, בגלל חוסר הרצון שלהם לאכוף את תקנות הבריאות בהר הבית.
ועכשיו אנחנו נכנסים בפעם השלישית לסגר.
סגר הפוגע משמעותית בכל המתרחש ברחבי הארץ, ללא הבדל בין עיר ירוקה לעיר אדומה, בין מקום עם תחלואה נמוכה לתחלואה גבוהה. ולמה באמת אי אפשר להגדיר מקומות מסוימים כמקומות בהם נדרש טיפול מיוחד יותר מאשר באחרים?
ובאמת, יש לא מעט מקומות בהם הדבר נעשה. אבל בעיקר במקומות חרדיים, בהם לא אכפת לרשויות להיכנס בכל הכח במי שלא ישתף איתם פעולה.
ברגע שהתגברה התחלואה במגזר הערבי, ובפרט במזרח ירושלים - הדבר משפיע על כל הארץ. כולנו צריכים להיות בסגר.
וכולנו צריכים להבין למה יש סגר. מה רוצה מאיתנו הקדוש ברוך הוא, שמביא אותנו תוך פחות משנה - לסגר שלישי?
האם אנחנו מבינים שיש מקום בו עלינו להיות כולנו בהתקהלות לאומית ענקית - שלוש פעמים בשנה?
האם אנחנו זוכרים, שבית הכנסת הוא רק "מקדש מעט", אבל יש את המקדש הגדול - אליו עינינו צריכות להיות נשואות?
אז בתוך בית הכנסת - לפי הנחיות משרד הבריאות, כבר תקופה ארוכה אסור ליותר מעשרה אנשים להיכנס לתפילה. ובחוץ, אפשר להתפלל עד עשרים איש.
ומהי המציאות אליה אנו רוצים לשאוף?
האם אנחנו יכולים להבין, שהערבים החצופים המצפצפים על ההוראות ומתכנסים ברבבותיהם בהר הבית בכל יום ששי - בעצם מזכירים לנו, שזה מה שאנחנו צריכים לעשות? שהדבר הרצוי הוא, שאנחנו נעלה אל בית המקדש בתדירות גבוהה, ולפחות שלוש פעמים בשנה?
חזקיהו המלך נרפא מחוליו, עלה אל בית המקדש, וה' הגן על ירושלים מפני סנחריב שעמד לכבוש אותה.
האם גם אנחנו נתעורר למען בית המקדש כמותו?
כאשר היתה מגיפה בימי דוד המלך, שהיכתה שבעים אלף איש בישראל, היא נעצרה כאשר הוא רכש מארוונה היבוסי את הר הבית, ובנה שם מזבח לה' והקריב עליו עולות ושלמים.
האם גם אנחנו נדע לעצור את המגיפה? האם נוכל להתעורר ולממש את חובתנו להעביר את השלטון בהר הבית לידינו - ולמנוע את התפשטות המחלה?
כמובן, שהמאמץ צריך להיות על פי דרכי הטבע, בראש ובראשונה, בגירוש אויבינו מפיצי המחלות. אבל נראה, שהכח לעשות זאת יכול להתבצע רק על ידי מי שמבין, שיש לנו ייעוד במקום. והפתרון הנדרש הוא החובה המוטלת עלינו בתורה - לחדש את עבודת הקרבנות, ולבנות את בית המקדש.
אבל הרב גינזבורג אומר לא לעלות להר 4 ז' שבט תשפ"א 02:14 אברום
זה ממש לא רק הרב גינזבורג כ"ו ניסן תשפ"א 13:57 יהודי
ירדת מהפסים בחורצ'יק 3 ז' שבט תשפ"א 00:02 נתנאל
מה היעוד של בית המקדש? 2 כ"א טבת תשפ"א 22:37 אריאל
מאמר הזוי 1 כ"א טבת תשפ"א 00:57 נחום
כל האתר הזה הזוי... ד' שבט תשפ"א 11:57 העומד בשער
ככה נראת שנאה לכל קודש כ"ז טבת תשפ"א 16:41 hvush