אמנם היה נחמד לחזור לתפילות בבית הכנסת לכבוד חג השבועות והשבת, ולא צריך היה להתפלל בבית, שם הסתגרנו במהלך החודשים האחרונים, אבל לא יכולתי שלא לשים לב שכולם לובשו מסיכות בבית הכנסת. למרות שמציאות זו נראית כמו סצינה בלתי מציאותית, הלקוחה מסרט דמיוני, היא משהו שאולי עלינו להתרגל אליו. שאלתי את עצמי, "מה קורה לעולם?"
לפני שאצטט את הרב קוק, איך הוא היה אולי עונה על השאלה, הרשו לי הקדמה קצרה.
מכיוון שיש לי משפחה וחברים באמריקה, אני מסתכל כמה פעמים בשבוע באתרי האינטרנט של הניו יורק טיימס, מיאמי הרולד והלוס אנג'לס טיימס – כדי לדעת מה קורה בארה"ב. בדרך כלל, בכל אחד מהדפים הראשיים של העיתונים מוצגת גלרייה של תמונות קורונה מרחבי אמריקה והעולם. המשותף לכל התצלומים הוא תמונות של אנשים לובשי מסכות. בכל מקום, בכל עיר ובכל עירייה, לאן שמסתכלים, אנשים מסתתרים מאחורי המסכות שלהם. מה קורה אתה תוהה? האם האנושות השתגעה?
בנוסף לתמונות, באתרי העיתון לכולם יש טור של דעות בהם הקוראים יכולים להביע את מחשבותיהם ודעותיהם. שם תוכלו למצוא מאמרים על האופן בו מגפת הקורונה השפיעה על אמריקה ושאר חלקי העולם: מאמרים על המרוץ למציאת חיסון; על השפעתה של הקורונה על הבורסה בוול סטריט ועל הכלכלה העולמית; על השפעותיו ההרסניות על שוק העבודה, עולם הספורט, סרטים, תיירות; על הנזק הגבוה בשכונות בעלות הכנסה נמוכה; וההשפעות האפשריות של הקורונה על הבחירות הקרובות לנשיאות ארה"ב. עכשיו, עם התפרעויות בכל אמריקה, תוכלו למצות מאמרים באהדה ונגד. בשוק הסייבר של דעות ואמונות תוכלו למצוא הכל למעט מאמר על קורונה ואלוקים. את אדון העולם לא ניתן למצוא בעמודים הראשונים, וזה אולי לא כל כך מוזר, בהתחשב בכך שהוא מסתיר את עצמו מאחורי המסכה הענקית של הנגף הבינלאומי. זה כאילו בורא העולם לא קיים. יום אחד, סביב חג הפסחא, היה בעמוד הראשון של הניו יורק טיימס מאמר על האלוקות, אך התברר שזה היה על ישו, יימח שמו וזכרו.
כשתגללו לאורך דף העיתונים האמריקאים המובילים הללו, תמצאו את כל המאמרים הרגילים בסגנון של לפני הקורונה, על עסקאות מגה-מילארדים, על הזעם האחרון של הנשיא טראמפ, מעשי רצח ביזאריים, שחיתות שלטונית-עירונית, פרשיות סלברטי, וספורט, כאילו הנגיף קורונה הלא נוח הוא רק הפוגה זמנית בהיסטוריה העולמית, לפני שהחיים ממשיכים כרגיל עם כל העיוות והשפל המוסריים שבשגרה.
העיתונים החילוניים בישראל אינם שונים בהרבה מבחינת תפישת עולמם. פה ושם, לאיזה רב תהיה "החוצפה" להזכיר את אלוקים בהקשר לקורונה, אך בהשוואה לתוכן הגלובלי של האתרים, דעות תיאולוגיות כאלה מופיעות אולי אחת ל 30 מאמרים, בעיקר כדי לספק את הקורא הדתי.
נכון, מדי פעם הנשיא טראמפ או ביבי מזכירים את אלוקים בשיחותיהם עם האומה. באחת הפעמים אמר טראמפ: "יש אנשים שמאמינים שוירוס הקורונה הוא מעשה של אלוקים. אני לא מאמין בזה. הסינים התחילו את הנגיף." ובעוד שביבי יוסיף "בעזרת השם" כדי לעטוף את הצהרותיו הפומביות על הקרב להכיל את הקורונה, הוא בהחלט לא קורא לאזרחי ישראל לחזור לתורה כפרויקט לאומי. בישראל, כמו באמריקה, כולם להוטים לחזור לעסקים כרגיל, מבלי שיצטרכו להביא את אלוקים לעולם בכל דרך שתקלקל את המסיבה.
עם זאת, משהו לא רגיל נפל על האנושות מהשמיים. אנשים, בכל העולם, לובשים מסכות. מה קרה, וכמה זמן יימשך המצב הסוריאליסטי הזה?
בספרו, "אורות", מתאר הרב קוק כיצד עבודת אלילים וכפירה מפיצים חושך וחוסר מוסריות על פני כדור הארץ, תוך ניתוק האנושות מהבורא. הוא מסביר כי הכפירה המשתוללת בעולם המערבי המודרני כיום נובעת מהנצרות שהחליפה את המסלול האמיתי, האחד והיחיד לאלוקים, התורה. הנצרות על אמונתיה השקריות הריקות מתוכן, אשר חסרה את הכוח לתקן את נטיית האדם לרוע ולהמיר אותו לטוב, ובכך מכסה את האנושות בחושך מוסרי וייאוש פנימי. הרב קוק מסביר כי עם חלוף הדורות, ועם ההשמדה והדיכוי המתמיד של העם הנבחר האמיתי של אלוהים - ישראל, הכפירה גוברת עד שעם ישראל יחזור למלוא גדולתו החומרית והרוחנית עם השיקום ההדרגתי של האומה היהודית בארץ ישראל. ואז, בהתאם לנבואה המקורית, אומות העולם ינהרו לירושלים כדי ללמוד את תורתו של אלוקי ישראל מהיהודים. הרב קוק כותב:
אָז יְברַר לַכּל, כִּי סְגֻלַּת הַקּדֶשׁ אֵינָהּ סְגֻלָּה זָלָה, שֶׁיְּכוֹלָה לְהִנָּטֵל בְּכָל יָדַיִם מְסֹאָבוֹת, כִּי אִם סְגֻלָּה הָעוֹלָה בְּעָמָל נוֹרָא בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ קְבוּעָה, וְעַל-יְדֵי זְכוּת נַחֲלַת קדֶשׁ שֶׁל אָבוֹת לְבָנִים נוֹשְׂאֵי עֻלָּם בְּאַהֲבָה וְשׁוֹמְרִים דֶּרֶךְ ד' בְּכָל עז. אָז יוּסְרוּ פְּנֵי הַלּוֹט מֵעַל כָּל הָעַמִּים וְהַמַּסֵּכָה הַנְּסוּכָה עַל הַגּוֹיִים, וְאוֹתָהּ הַוַּתְּרָנוּת שֶׁל הַמִּינוּת תֻּכַּר כְּמוֹ שֶׁהִיא בְּתוֹר מַטְבֵּעַ פְּסוּלָה, הַמְסַמְּאָה אֶת הָעֵינַיִם וּמְטַמְּאָה אֶת הַנְּפָשׁוֹת, מַרְבָּה רֶצַח וְדָם וְכָל תּוֹעֵבָה. "ד' עֻזִּי וּמָעֻזִּי וּמְנוּסִי בְּיוֹם צָרָה, אֵלֶיךָ גּוֹיִם יָבאוּ מֵאַפְסֵי אָרֶץ, וְיאמְרוּ: אַךְ שֶׁקֶר נָחֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ הֶבֶל וְאֵין בָּם מוֹעִיל"..."וְנִשְׂגַּב ד' לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא, וְהָאֱלִילִים כָּלִיל יַחֲלֹף"... "לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ד' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים".
אם כן מתי יוסרו המסכות? כאשר אומות העולם יכירו בכך שישראל היא האומה הקדושה היחידה, ושנבחרה לגלות את דבר ה' לעולם. למותר לציין כי הכרה מרוממת זו יכולה לבוא רק כאשר ישראל עצמה מסלקת את המסכה שלה וחוזרת לתמציתה הקדושה הפנימית – כשהעם כולו יקבל מחדש את עקרונות הצדק והמוסר האלוקיים שקיבלנו מסיני. רק אז תוכל האומה הישראלית שקמה מחדש בציון, להסיר את המסכה החילונית שלה על ידי הפיכתה למי שאנחנו באמת - ממלכת כהנים וגוי קדוש, מלאי אור וברכה אלוקית. אז כל עמי כדור הארץ ישליכו את מסכותיהם של דתות שווא ואמונות כפירה ויחפשו את המסלול האמיתי לאלוקים בבית ה' בירושלים.
