'ולא יכלו דברו לשלום'

קצת לפני סוף יום העבודה, שלוש וחצי כזה, רפאל התקשר. הוא עושה התוועדות-חפלה לכבוד היום הולדת שלו בבית של ההורים. ניגונים והתחזקויות וקצת דיבורים מרבנו. מה זה בא לי ללכת, יבש כאן בעבודה, אין חיות.

בשומרון לעבוד זה סיפור אחר, כל החבר'ה ביחד צוחקים, נהנים, בארוחת צהריים דברי תורה, שיחות הר"ן התחזקויות.

מאז ההרחקה אני נזרק מאתר לאתר, אפילו לעבוד ביחד אנחנו לא יכולים. עד שאתה שומע על איזה קבלן שמחפש עובדים, אתה מגלה שאיזה חבר שיש לך איסור יצירת קשר אתו כבר עובד אצלו, וצריך לחפש עבודה אחרת.

אולי אתם לא יודעים. אז איסור יצירת קשר זה צו מנהלי שאתה מקבל, ורשומה לך רשימה של אנשים שמרגע זה אסור לך לדבר איתם או להיפגש אתם. אם תופסים אותך באותו חדר איתם, אתה תגמור בכלא.

מה זה בא לי ללכת... אבל זה קצת סיכון, עם רפאל מרשים לי לדבר, אבל בטוח שגם יצחק ונחמיה יבואו. את נחמיה בכלל לא הכרתי לפני שרשמו לי אותו בצו, אחד מתוך 29 אנשים שאסור לי לדבר איתם לחצי השנה הקרובה.

רק אתמול עצרו את דוד ביציאה מהמקווה, בלשים צילמו אותו שלשום בפתח של הכולל כשיצא לשתות קפה עם רפאל לחצי דקה, היום בבוקר הוא קיבל בבית משפט מעצר עד תום ההליכים, ולא בא לי עכשיו כלא לחצי שנה. עוד שבועיים יש בת מצווה לאחותי, ואימא שלי תהרוג אותי אם אני ייעצר.

אבל תכל'ס אי אפשר להיות ככה כל היום בבית לבד, אם אני יישאר כל הזמן לבד אני ירקב, חייבים קצת שיחת חברים, להתחזק ביחד. 

מה יש לעשות? שמתי קפוצ'ון, אמרתי כמה פרקי תהילים ונסעתי להתוועדות. מזל שהגעתי, היתה התחזקות רצינית, וגם לא מעט צחוקים, למדנו תורה כ"ב בליקוטי מוהר"ן, אבל היה מבאס בגלל דוד, מסכן מה שעובר עליו עכשיו, זרוק באיזה תא מסריח במגרש הרוסים.

באמצע אבא של רפאל נכנס ואמר שהוא הגיע מהשוק וראה שוטרים מסתובבים סביב הבית עם מצלמות, סגרנו את כל הווילונות שלא יוכלו לצלם, והמשכנו ללמוד, אם הם יפרצו לבית, הלך עלינו.

וואי כבר תשע וחצי, אני חייב לעוף למעצר בית, נצא בבודדים,  בהפרשים של חמש דקות בין אחד לשני. ככה זה החיים בהרחקה. כאילו מה עשינו? ישבנו, למדנו. תכל'ס אני לפעמים בטוח שזה רוסיה כאן, הם משוגעים לגמרי, וכולם שותקים.

איך שעליתי לרכבת הקלה, ראיתי בקרון האחרון את אפרים. וואלה, לא ראיתי אותו איזה שנה, היה לו עד לא מזמן גם הרחקה מירושלים, והוא עלה לצפון, עבד שם באיזה חווה, אבל נראה לי שהוא ברשימה שלי, לא לגמרי בטוח, מסוכן מדי לדבר ברכבת הקלה, תכל'ס אני מתגעגע אליו. הוא קלט אותי, עשה לי כזה שלום עם העיניים, כנראה שאני בצו שלו.

בתחנה של התחנה המרכזית הרכבת די התרוקנה, לא עמדתי בפיתוי הלכתי אליו:

- 'מה העניינים?'

- 'וואלה סבבה'

- 'חוזר לירושלים?'

- 'לא יודע עדיין'

הסתובבתי אחורה והספקתי לראות בלש מצלם...

זהו, כנראה בשבוע הקרוב אני יעצר. ד"ש לכולם, אני אוהב את הארץ הזאת ויתגעגע אליה. אין דבר טוב לשבת בכלא בגלל אהבת הארץ. אבל הכי באסה שאם אני כבר הולך לכמה חודשים לכלא, לפחות הייתי עושה משהו רציני, משהו שיועיל לעם ישראל.