היחס למנהיגי הרפורמים – סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה פֶּן תִּסָּפוּ בְּכָל חַטֹּאתָם
מיהו לבן הארמי?
הסיפור של לבן הוא פלא גדול. מצד אחד הוא מתנהג בחסידות ואומר ליעקב "הֲכִי אָחִי אַתָּה וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם" (בראשית כט טו), תגיד לי מה השכר שאתה רוצה ואתן לך. אנו גם רואים ששם ה' שגור בפיו: "בּוֹא בְּרוּךְ ה' לָמָּה תַעֲמֹד בַּחוּץ" וכן "מֵה' יָצָא הַדָּבָר".
כן אנו יודעים שיש בבית לבן קדושה גדולה. אברהם שולח את אליעזר לבית הזה להביא את רבקה שגדולה מיצחק בנבואה. "ה' אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנָיו יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ אִתָּךְ וְהִצְלִיחַ דַּרְכֶּךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִמִּשְׁפַּחְתִּי וּמִבֵּית אָבִי" (בראשית כד מ). יצחק שולח את יעקב לבית הזה לקחת משם אישה. "קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ וְקַח לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ" (בראשית כח ב).
מצד שני לבן נקרא ארמי כי הוא מרמה את יעקב את הרמאות הגדולה ביותר שאפשר להעלות על הדעת. בליל החתונה הוא מחליף את מי שאמורה להיות אשתו אחרי שעבד בשבילה שבע שנים תמימות, ואחרי שהיה להם הסכם ברור "אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה". כשיעקב שואל למה רימיתני, לבן לא מתנצל אלא מצדיק את הרמאות ואומר: נהגתי על פי החוק. "לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה" (שם כט, כו). אם כך החוק, למה לא סיפרת ליעקב שיש חוק כזה ונתת לו לעבוד בשביל רחל שבע שנים שלמות?
כך לבן מהתל ביעקב בעניין המשכורת שלו "וַאֲבִיכֶן הֵתֶל בִּי וְהֶחֱלִף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים" (בראשית לא ז). "אמר ר' חייא רבה: כל דבר ודבר שהיה מתנה עם יעקב אבינו היה חוזר בו עשרה פעמים למפרע... רבנין אמרין מאה פעמים" (בראשית רבה עד, ג). כל זאת למרות שלבן יודע שכל הברכה שלו היא בגלל יעקב "ניחשתי ויברכי ה' בגללך".
הגרוע מכל הוא שכאשר יעקב בורח מלבן לבית הוריו, לבן רודף אחריו וה' צריך להזהיר אותו שלא לפגוע ביעקב. כנראה היה ברור לה' כי לבן רודף אחרי יעקב ואחרי מחנהו בשביל לפגוע בו, בבנותיו ובנכדיו. ובאמת בנותיו מעידות עליו "הלוא נכריות נחשבנו לו כי מכרנו ויאכל גם אכול את כספנו" (בראשית לא, טו). אחרי כל המרדף הבזוי הזה לבן מספר ליעקב על הכוונות הטובות שלו "לָמָּה נַחְבֵּאתָ לִבְרֹחַ וַתִּגְנֹב אֹתִי וְלֹא הִגַּדְתָּ לִּי וָאֲשַׁלֵּחֲךָ בְּשִׂמְחָה וּבְשִׁרִים בְּתֹף וּבְכִנּוֹר".
ובאמת זו הבעיה הגדולה של לבן. יש לו נשמה גדולה, אבל היא לא מחוברת לעולם המעשה. הוא משתמש במילים גבוהות ויפות מהנשמה שלו ובכך הוא מטעה את האנשים שחושבים כי הוא אמין וישר ואוהב ה'. זו הסיבה שבמשנה כתוב כי "רשעים אומרים הרבה ואפילו מעט אינם עושים". הדיבור הגבוה שלהם משרת אותם להטעות אנשים ולגנוב את ליבם כדי שיוכלו לעשוק אותם בהמשך. ממש כמו עשו שמתחסד בשאלות של יראת שמים על מעשר תבן ומלח ומתכנן להרוג את יעקב אחיו על הברכות.
רבקה שולחת את יעקב התם לבית הזה כדי להציל אותו מעשו. היא יודעת כי היחידי שיכול להציל את יעקב מעשו הרשע הוא לבן. היא מכירה את טוב ליבו של יעקב בנה שיבטיח ללבן שבע שנות עבודה על רחל. היא מכירה את לבן שיבין שיש פה מישהו תמים שאפשר לנצל אותו עד תום. לעשות אותו עבד עולם שעובד ביום ובלילה ושלא יגנוב כלום. כך נוצרת ליעקב הגנה גדולה מפני עשו על ידי לבן שלא יוותר על יעקב ויילחם בעשו כדי שלא יפגע ברכוש היקר שלו.
יעקב למד בבית לבן להתעסק עם מנוולים ולצאת נקי ושלם. לעומת עשו ולבן, יעקב הוא החיבור השלם של קדושת הגוף והרוח.
יעקב הוא גיבור, מסיר את האבן מעל פי הבאר כמו פקק מבקבוק. הוא גם עשיר ויכול לשלוח לעשו אחיו מנחה של 550 ראשי צאן ובקר. ובנוסף לכך הוא חכם, 14 שנים היה בבית שם ועבר ולמרות כל זה הוא לא מתהלל בחכמתו בגבורתו או בעושרו, הוא זהיר ברכוש אחרים. "זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי עִמָּךְ רְחֵלֶיךָ וְעִזֶּיךָ לֹא שִׁכֵּלוּ וְאֵילֵי צֹאנְךָ לֹא אָכָלְתִּי: טְרֵפָה לֹא הֵבֵאתִי אֵלֶיךָ אָנֹכִי אֲחַטֶּנָּה מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנָּה גְּנֻבְתִי יוֹם וּגְנֻבְתִי לָיְלָה: הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב וְקֶרַח בַּלָּיְלָה וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי". הוא יודע להתנהל ולחבר בין יראת השמים, נבואה ואהבת ה' לבין העושר הגבורה והחכמה הגדולים שיש לו.
מרן הרב אליהו זצוק"ל היה אומר כי המוסר של יעקב היה גם אצל הילדים שלו. הם נמצאים בבית הסבא כל כך הרבה שנים, ועלולים לחמוד ולקחת כפית או מזלג או חפץ אחר שחמדו. הם יכולים להורות לעצמם היתר לקחת "פכים קטנים", כי זה של הסבא שלהם. החינוך של יעקב ורחל ולאה כל כך טוב, עד כי לבן מחפש ומחפש ולא מוצא בין חפצי יעקב אפילו כפית אחת שהילדים לקחו לו. כל כך היה זהיר יעקב בדין פרוטה כדין מאה, וכך היו כל הילדים שלו.
על כן מבואר בזוהר כי כשיעקב רואה בחלום את הסולם המחבר שמים וארץ, הוא למעשה רואה את המדרגה הרוחנית של עצמו. הוא הסולם, ומלאכי אלוקים עולים ויורדים בו. "בְּהַהוּא בַּר נָשׁ בְּנִשְׁמָתא" (תיקוני זהר חדש - תקונא קדמאה, וראה עוד תיקוני זהר דף סה/ב).
החיבור הזה שבין שמים לארץ היה גם אצל יעקב וגם אצל יוסף. יוסף יודע לחבר בין העולם החומרי של המלכות לבין הקדושה. הוא מכלכל ומנהל ממלכה שלמה בצדק, והוא הנקרא צדיק.
לא במקרה יוסף נקבר בשכם. שכם זה המקום שבו יעקב אבינו עוסק בתיקון עולם, תיקן מטבע שווקים ומרחצאות בשכם, והכול מתוך קדושה (שבת לג ע"ב). ולמה יעקב עושה כן דווקא בשכם? כי זו נקודת החיבור בין העוצמה החומרית לעוצמה הרוחנית. שם ה' מבטיח לאברהם את ארץ ישראל. שם נמצאת ברכת הארץ בשיאה.
מרן הראי"ה קוק זצוק"ל כותב כי יעקב ראה ברוח הקודש ששכם הוא המקום המוכן לפורעניות של חלוקת מלכות בית דוד (מלכים א פרק יב כה). שם מתפלג ירבעם בן נבט ממלכות בית דוד ומתהפך להיות עובד ע"ז בדיוק בגלל הטעות הזאת.
חכמינו בגמרא מספרים שירבעם היה תלמיד חכם גדול שכל חכמי ישראל היו בעיניו כעשבי השדה. והנה בעת שעלה למלוכה הוא הופך בבת אחת לעובד ע"ז גדול שחטא והחטיא את ישראל בעגלים. מסביר הרב קוק זצוק"ל כי המהפך באישיותו של ירבעם מתרחש בגלל "שנחסרה האמונה שמלך עוסק בתורה וחכמה כדוד ושלמה יוכל לעסוק יפה בעסקי העולם של הנהגת המלכות". ירבעם חשב שאי אפשר להיות תלמיד חכם וצדיק כשאתה מלך שצריך לנהל מדינה. כשאתה מלך ואחראי על מדינה שלמה, אתה חייב לאמץ את סגנון המלכים עובדי הע"ז שחיים איתך. זו סיבת המהפך הרוחני של ירבעם בן נבט בשכם.
דווקא בשכם מלמד אותנו יעקב כי מחשבת ירבעם בן נבט היא טעות. אפשר לבנות את העולם החומרי במטבעות שווקים ומרחצאות טוב יותר מהרומאים. הרומאים בונים עולם להנאת עצמם ומשעבדים עמים אחרים תחתם בשביל לבנות אותו. לעומתם מתקן יעקב שווקים מרחצאות ומטבע בלי לשעבד, לנצל ולחמוס עמים אחרים. בעקבותיו בא יוסף הצדיק שמתקן את מצרים בלי לנצל את תושביה. הוא נותן להם אדמה ומבקש מהם מיסים של 20% בלבד, שזה ממש אפסי לעומת המיסים שגבו הרומאים. ומעשה אבות סימן לבנים.
הרוב הגדול של היהודים שהיגרו לאמריקה מאירופה היו יראים ושלמים. באמריקה הסבירו להם כי אם הם רוצים להשתלב בחיים הם צריכים לזנוח את השבת, את התורה והמצוות, אין אפשרות אחרת. לא היה קל להם לוותר על היהדות והאמונה, ובמקום הזה נכנסו רבני הרפורמים החשובים שאמרו להם כי אפשר להיות יהודים כשרים וצדיקים ולהעביר את השבת ליום ראשון. אפשר לנסוע בשבת ברכב אם בית הכנסת רחוק, אפשר להתחתן עם נוכריות ולא חייבים לאכול כשר, כי פה זה אמריקה.
בעבר 90% מהיהודים בארה"ב היו שייכים לקהילות הרפורמים. ילדיהם הבינו שיש פה זיוף גדול ולא המשיכו בדרכם. עם השנים התמעטו מאוד מספר הרפורמים ובתי כנסת שלהם נסגרו בזה אחר זה. היום רוב היהודים שנמצאים בארצות הברית הם לא מזוהים. יהודים על פי ההלכה שאיבדו כל עניין ביהדות, לא מגדירים את עצמם כיהודים, לא בחינוך ולא בכל נושא אחר. לרוב מדובר בבניהם ובבנותיהם של הרפורמים והקונסרבטיבים שפרשו מאורחות חייהם של הוריהם.
על מנת להבין את גודל הזיוף נזכור כי לפי הנתונים של הקהילה הרפורמית 20% מן הראבייס שלהם אינם מאמינים כלל במציאות ה'. גם אלה מהם שמאמינים בה', בדרך כלל אינם מאמינים בתורה משמים, וודאי שאינם מרגישים מחויבות לנהוג על פי התורה. הם מרגישים שיש להם חופש לבחור באופן אישי אילו מצוות מתאימות ונוחות להם ואילו לא.
ראבייס רפורמים עורכים טקסי נישואין של יהודים עם גויים, לפעמים גם בשיתוף עם כומר נוצרי. הדבר הזה אינו חדש. כבר בשנת תר"ה התקיימה ועידה של רפורמים בעיר ברוינשווייג והתירו נישואים של יהודי עם נוכרייה (עיין שו"ת ריב"א חאו"ח סי' א'. שו"ת אמרי אש חיו"ד סי' ק'). בקהילות שלהם כמעט חצי אינם נחשבים יהודים על פי ההלכה, ילדים שנולדו לאם נוכרייה ולא עברו שום גיור, או שעברו גיור שלא מחייב קבלת מצוות.
כל אחד רואה כי נישואי התערובת הללו כורתים אותם מעם ישראל. המהר"ם שיק כותב כי גם בימי הנביא מלאכי היו נישואי תערובת, והנביא הזהיר ואמר כי מי שיעשה כן לא יהיה לו עתיד בעם ישראל. "בָּגְדָה יְהוּדָה וְתוֹעֵבָה נֶעֶשְׂתָה בְיִשְׂרָאֵל וּבִירוּשָׁלִָם כִּי חִלֵּל יְהוּדָה קֹדֶשׁ ה' אֲשֶׁר אָהֵב וּבָעַל בַּת אֵל נֵכָר". התוצאה היא כריתות מעם ישראל "יַכְרֵת ה' לָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂנָּה עֵר וְעֹנֶה מֵאָהֳלֵי יַעֲקֹב וּמַגִּישׁ מִנְחָה לה' צְבָאוֹת" (מלאכי ב יא יב שו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' של"א). וחכם עדיף מנביא.
הרבה קולמוסים נשתברו על היחס לרפורמים ולקונסרבטיבים. ובאמת, כיוון שלפחות חצי מהם יהודים, למה לא לקרבם לתורה ולמצוות? הרי אנו מקרבים לתורה ולמצוות גם אנשים שלא שומרים אפילו על פרט אחד מהתורה! ובאמת מו"ר הרב מרדכי אליהו זצוק"ל היה מורה לקרב כל יהודי למצוות, אפילו הוא רפורמי או קונסרבטיבי או יהיה מה שיהיה. אבל מצד שני נזהר מאוד מקשרים עם מנהיגיהם שהם חוטאים ומחטיאים את הציבור.
אחת ההחלטות הקשות של הרפורמים היא ההתנגדות בכל תוקף להתפלל לבניין ירושלים או לעלייה לארץ ישראל. לצורך כך הם הדפיסו סידורים שבהם נמחקו כל התפילות שעוסקות בקיבוץ גלויות או בבניין ירושלים. הם הצהירו כי "ברלין - היא ירושלים שלנו", ובוועידת הרבנים הרפורמיים שלפני מלחמת העולם הראשונה נקבע בהחלטה רשמית כי "התקווה לשיבה לאומית סותרת את רגשותינו כלפי המולדת, גרמניה".
בגלל הסיבה הזאת ראשי הרפורמים היו עוינים מאוד למדינת ישראל בעת הקמתה. ראביי יצחק וייז, שהיה מראשי הרבנים הרפורמים באמריקה, אמר כי כל המחשבות על עלייה לארץ ישראל הן "שגעון רגעי של נפשות חולות". וזו לא הייתה דעתו בלבד, בוועידת פיטסבורג הכריזו רבני הרפורמה הכרזה רשמית כי הם לא רוצים לחזור לארץ ישראל. עד היום עוינת ההנהגה שלהם עלייה והתיישבות בארץ ישראל ולכן מספרם בארץ ישראל קטן מאוד.
הרפורמים לא ראו את עם ישראל כעם אלא כדת "אין אנו רואים עוד עצמנו כעם אלא כעדה דתית, ועל כן אין אנו מצפים לא לשיבה לארץ ישראל ולא להחזרת אלו מן החוקים הנוגעים למדינה יהודית". לכן הם ניסו להתדמות לנוכרים בלבושם, במאכלם ובשמותיהם. הם גם ניסו להשכיח את השפה העברית וקיבלו על עצמם "להתפלל בלשונות העמים" באופן קבוע. מאותה סיבה הם דילגו בתפילה "על כל עניני הגאולה והגואל" כי אם אנחנו לא "עם" יותר, איננו רוצים לחזור לארץ ישראל ולהקים בה ממלכה כבעבר. בגלל הדברים הללו קרא החתם סופר להתרחק מהם (שו"ת חתם סופר חלק ו - ליקוטים סימן פט) כדלקמן.
על החיבור שבין השכחת העברית להשכחת ארץ ישראל כתב ה"משנה ברורה": "מותר ליחיד להתפלל בכל לשון (בכל שפה) - ומצוה מן המובחר הוא דוקא בלשון הקודש" אבל זה רק באקראי, לא כתקנה ציבורית. הוא הביא את דברי החתם סופר (או"ח סי' פ"ד ופ"ו) שכתב כי "לקבוע בקביעה תמידית ולהעמיד שלח ציבור ולהשכיח לשון הקודש לגמרי - זה אי אפשר בשום אופן". וכותב זאת להוציא מלב "כתות חדשות שנתפרצו מחוץ למדינה בזה והעתיקו את כל נוסח התפלה ללשון העמים, ועבירה גוררת עבירה שדלגו הברכה של 'קבוץ גליות' וברכת 'ולירושלים עירך' וכשם שרוצים להשכיח זכרון ירושלים, כן רוצים להשכיח לשון הקודש מישראל פן יגאלו בזכות שלא שינו את לשונם. הקב"ה ישמרנו מדיעות אפיקורסות כאלו" (משנה ברורה סימן קא סעיף ד ס"ק יג').
בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ה פתיחה פרק ג) הביא את דברי הגר"מ בנעט מספר "אלה דברי הברית" שכתב והתנבא כי מי שלא מתפלל על עלייה לירושלים לא יזכו הוא ובניו לעלות לארץ ישראל ולראות אותה "האומר לדלג כל רנה ותפלה על הגאולה בעבור שאנו נוחים בין האומות הוא תועה רוח וחוששין אחריו שמא אפיקורס הוא, ומלבד זה תהיה מרה באחרונה דור אחרון בנים יולדו למו לא גודלו כלל על ברכי האמונה, והיה כאשר ישיב ד' שבות עמו לציון וירושלים ונחל יהודה חלקו על אדמת הקדש יהיה דבר האמונה זו הגאולה לזרה בעיניהם ונמצאו עקורים ונפרדים לגמרי מכלל כל עדת ישראל". וחכם עדיף מנביא.
עוד הביא ציץ אליעזר משו"ת מחנה חיים (חיו"ד ח"ג סי' ל') שכתב כי יהודים החזיקו מעמד בכל הצרות שעברו עליהם בגלות בגלל התקווה לגאולה. "כי לולי התקוה הזאת כבר מתו כל הצאן קדושים ח"ו בימי חשך ואפילה כנודע מהמון מדרשים ומספרים הקדושים אשר העידו שרק תקוה על משיח וקיבוץ גלויות נתנו כח לכל המון בית ישראל. ומי לא יכיר שתכלית רשעים האלה שלא יזכר עוד תקוה על ביאת משיח".
בפועל רבים מאוד מהרפורמים שהפסידו את התקווה לגאולה, התבוללו והתנצרו "ככל אשר חזה לנו בעיני רוחו הגאון הגדול הזה, והרבה מראשיהם ומהמוניהם של התנועה הזאת יצאו בגלוי מדת ישראל לדת הנכריה המה ונשותיהם בניהם ובנותיהם וכל אשר להם למאות ולאלפים לחרפות ולדראון עולם".
מי שהסביר איך שכחת ירושלים גורמת להתבוללות ולכליה היה פרופסור ויקטור פרנקל, פסיכיאטר יהודי שנולד בווינה ונשלח למחנות טרזיינשטט, דכאו ואשוויץ. כשיצא ממחנות ההשמדה כתב ספר בשם "האדם מחפש משמעות" שתורגם אחר כך לעשרות שפות והתפרסם בכל העולם.
בספר מתאר פרנקל את חיי האנשים במחנות השמדה וכותב כי אחד הדברים היותר ברורים לכל מי שחי שם היה כי כל אלה שהיה להם יעד או מישהו לחיות למענו - שרדו את הרעב, עבודת הפרך והעינויים הקשים ביותר שהיו במחנות ההשמדה. לעומתם כל אלו שלא היה להם יעד או מישהו לחיות בשבילו - קרסו ומתו אפילו אם גופם היה הרבה יותר חזק.
Hebrew Union College הוא בית הספר הגבוה של התנועה הרפורמית בלוס אנג'לס, שם מלמדים ומחנכים את הרבנים של התנועה הרפורמית. בטקס ההסמכה של הרבנים הוזמן לאחרונה נואם מרכזי בשם מייקל שייבון שאמר לכל הרבנים הרפורמים החדשים כמה כללי יסוד שעל פיהם הם צריכים להנהיג את קהילותיהם. א] נישואי תערובת בין יהודי לגויה הם "מקור כל הגדולה האנושית". נישואים בין יהודים ליהודיות הם "גטו של שניים" ונובעים מגזענות. ב] התורה היא שקר; סיפור עבדות מצרים הוא שקר; המסורת היהודית היא גזענית. ג] התיישבות היהודים ביהודה ושומרון היא "שורש כל הרוע האנושי". לדבריו לא תהיה טרגדיה אם מדינת ישראל והיהדות פשוט ייעלמו.
דבריו התקבלו במחיאות כפיים, וראשי התנועה הרפורמית לא התנערו מהדברים הללו. זו הצידה לדרך שהרפורמים מעניקים לרבנים החדשים ולרבניות החדשות שלהם.
התנועה הרפורמית איננה לבד. התנועה הקונסרבטיבית הזמינה את הארגון היהודי האנטישמי IfNotNow ללמד בקייטנות הקיץ קמפ רמה (Camp Ramah) . בשונה מהרפורמים שומרים הקונסרבטיבים על כשרות במחנות הקיץ הללו. התלמידים שוהים בהם לאורך שמונה שבועות בחופש הגדול, ובכל יום לומדים עברית ותורה.
חברי ארגון IfNotNow שמדריכים בקייטנות הללו הם שונאי מדינת ישראל. הם מפגינים הפגנות אלימוֹת מחוץ למשרדי ארגונים יהודיים גדולים בניו יורק ובבוסטון בדרישה שיפסיקו לתמוך בישראל. חברי הארגון אמרו "קדיש" על מחבלים פלסטינים וקראו להפסיק את תמיכת ארצות הברית בישראל. בשנת 2016 החלו פעיליו לערוך סדרי פסח שבהם פלסטינים מחליפים את בני ישראל, והכיבוש מחליף את עבדות מצרים. אלו המדריכים שהתנועה הקונסרבטיבית בחרה ללמד את ילדיהם מוסר, תורה והשקפת עולם.
כשרואים איך התנועות הללו מכלות את עצמן בידיים צריך לקרוע עליהם "קריעה", כי אחינו הם ומאבדים הם את עצמם לדעת. מלבד הקריעה צריך להתרחק מהם מאוד. שלא ידבקו עוד אחרים בתרבות המסוכנת הזו. כך נצטווה משה רבנו לעשות במחלוקת קרח ועדתו "דַּבֵּר אֶל הָעֵדָה לֵאמֹר הֵעָלוּ מִסָּבִיב לְמִשְׁכַּן קֹרַח דָּתָן וַאֲבִירָם" (במדבר טז). וכך אומר משה לעם ישראל, אם אתם רוצים להינצל "סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה וְאַל תִּגְּעוּ בְּכָל אֲשֶׁר לָהֶם פֶּן תִּסָּפוּ בְּכָל חַטֹּאתָם". כך מצילים את העם מהמנהיגים המשחיתים שלו. וכך אנו צריכים לומר לכל היהודים בקהילות הרפורמים. אם אתם רוצים להינצל, תברחו מהספינה הטובעת הזו.
כך עשו בעם ישראל לכל הכתות המסוכנות שצמחו בתוכה, כך נהגו בצדוקים, בבייתוסים, באיסיים ובשומרונים. אנשיהם אלו היו יהודים שנולדו לאימהות יהודיות, אלא שהם קדחו חור בקרקעית הספינה שהם שטו עליה ולא הבינו שהם מובילים את האנשים שאחריהם לאבדון. כך נעלמו מעם ישראל הקראים שיש להם בית כנסת קטן בירושלים שאין בו מניין פעם או פעמיים בשנה. כך השומרונים הם קהילה קטנה וחולה שמצטמקת והולכת. כך תהיה גם התנועה הרפורמית כמו שאנו רואים בעינינו. תחזית דמוגרפית אומרת כי מכל 100 רפורמים יישארו 13 יהודים בעוד 4 דורות. באותו פרק זמן יגדלו מכל 100 אורתודוקסים 2500 יהודים.
את האסון הזה ראה החתם סופר וכתב "אלו היה דינם מסור בידינו, היה דעתי להפרישם מעל גבולינו, לא יותן מבנותינו לבניהן ומבניהם לבנותינו, כי היכי דלא ליתי לאמשוכי אבתרייהו ויהי' עדתם כעדת צדוק ובייתוס ענן ושאול (שו"ת חתם סופר ח"ו סי' פ"ט). כן כותב תלמידו הגדול הגאון המהר"ם שיק (שו"ת מהר"ם שיק חאו"ח סימנים ד"ש ש"ה).
עוד הוא כותב "גם אני קבלתי ממרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל להרחיק מהם מהמונם כל מה דאפשר ושלא להיות באגודה אחת עמהם (שו"ת מהר"ם שיק חאו"ח סי' ש"ו. והחזיקו אחרי דבריו בשו"ת לבושי מרדכי מהדו"ג חאו"ח סי' נ"ח ושו"ת זכרון יהודה סי' ר"ב עיין שם). והכל בכדי "למלט הגוף הכללי מרקבון עקב חידקי הרעל של ציצי ותלילי בשר - החי שהתחיל להתפשט בקרבם". הם למדו זאת מקרח שלא היה עובד ע"ז רק כופר בחלקי התורה כמו אלה הרפורמים בזמנינו (שו"ת מהר"ם שיק חאו"ח סי' ש"ו). ועל כן כתבו לא להתפלל בבתי הכנסת שלהם (שו"ת ציץ אליעזר חלק ה פתיחה פרק ב). שלא יימשכו אחריהם. דנטפל לעוברי עבירה כעוברי עבירה.
הגמרא בשבת (לא ע"ב) אומרת: " יוֹדְעִין רְשָׁעִים שֶׁדַּרְכָם לְמִיתָה, וְיֵשׁ לָהֵם חֵלֶב עַל כִּסְלָם. שֶׁמָּא תֹּאמַר, שְׁכוּחָה הִיא מֵהֶן? תַּלְמוּד לוֹמַר, "וְאַחֲרֵיהֶם בְּפִיהֶם יִרְצוּ סֶלָה". מנהיגי הרפורמים יודעים שדרכם היא השמדת היהדות ועם ישראל. בתי הכנסת שלהם ריקים, וילדיהם לא באים להתפלל שם. למה הם לא מודים בטעות ומבקשים סליחה? למה הם לא אומרים טעינו בדרכנו? למה הם לא באים ליהדות האורתודוקסית ללמוד מהם איך ליישב את ארץ ישראל, איך להרבות תורה, איך לרומם את רוח העם?
התשובה היא שיש לָהֵם חֵלֶב עַל כִּסְלָם. הכסף והכבוד לא מרשה להם. במקום זאת הם מנסים לשסות את מערכת המשפט שתתנכל לרבנים ותצר את צעדיהם. תנסה לחבל כל חודש בתפילות בכותל המערבי. כך הם חושבים לנהל איתנו שיג ושיח. ובאמת צריך לקרוע את הבגדים על האסון שהתנועה הזאת מביאה על עם ישראל.
אחרי שהסברנו בכאב גדול את האסון שמביאה התנועה הזאת, חשוב מאוד להדגיש מה שלמדנו ממו"ר אבא זצוק"ל, כי כל האיסור הוא עם המנהיגים שלהם שחוטאים ומחטיאים. לעומת זאת מוטלת מצווה גדולה לקרב את הציבור שהוא עיקר העיקרים. וכשם שאנו מקרבים חילונים ומסורתיים, ואפילו אלה שהולכים להודו הרחוקה גשמית ורוחנית מאיתנו, כך עלינו לקרב את הציבור הרפורמי לעם ישראל, לתורת ישראל ולארץ ישראל.
ולוואי שנזכה שיתקיים בנו "והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם". אמן ואמן.
