הכאב על רצח משפחת ביבס מכה בעם ישראל ומאחד אותו מאחורי הטרגדיה, ולעיתים נראה שמה שמצליח לעורר אותנו אלו רק הרגעים הקשים האלה של הכאב. הרב שמואל אליהו, רבה של העיר צפת, מנסה לגרום לנו לראות את הדברים אחרת.
"הרבה דברים מצליחים לעורר אותנו. אין ספק שבשמחת תורה, התעוררה בנו אחווה באופן מטורף, שאי אפשר בכלל לשער אותה, את עוצמתה, ולא רק בשמחת תורה, אלא גם הרבה אחרי שמחת תורה. כל מי שעשה סבב אחד, או שלושה, או ארבעה, או חמישה סבבים, זה הכל מתוך אותה נקודת אחווה אדירה שיש בתוכנו. זה אולי לא מצטלם, כי כולנו לא בדיוק רואים את זה, להיות חודשים על חודשים במקום רחוק, אולי רחוק מהעין, אבל לא כל כך רחוק מהעין באמת, ולא רחוק מהלב."
"העם הזה התגייס. מסר נפש וחיים, ואפשר לראות אתז זה כשאתה רואה פצוע עם קביים, ואתה פתאום עומד, משתאה אל מול העוצמות האלה, וזה אותה עוצמה שהתגלתה. גם אותה אחווה שאתה רואה בהתגייסות של כולנו, נפשית, להיות עם משפחת ביבס.
אבל לא רק עם ישראל עומד עם משפחת ביבס. הרב אליהו רואה שיש לרצח המזוויע הזה גם השפעה עולמית. "אני חושב שזה לא רק התגייסות שלנו. גם העולם כולו מתגייס. העולם כולו, שרואה את מה שקורה עם משפחת ביבס, הוא בשוק של האור שמתגלם מתוך החושך."
"אני הייתי בצרפת לפני כמה חודשים, בכל רחובות פריז היו את התמונות של משפחת ביבס. כל העולם רואה את האור של משפחת ביבס, למול החושך של התרבות של האיסלאם הקיצוני. אני חושב שאנחנו יודעים, עד כמה שיודעים מה קרה שם, שזה פשוט עוד יותר, אור מול חושך.
על פי הרב שמואל, זה לא רק נקמה שמתעוררת אל מול הזוועה: "יש פה משהו יותר מנקמה, אני חושב. יש פה תובנה, שאסור לתת לחושך הזה להוביל את העולם. זו תובנה שלפי דעתי הולכת ומתחדדת היום בכל העולם.
בין השאר רואים אותה בתוצאות הבחירות בגרמניה, איך שאפילו הגרמנים שלא היו גדולי אוהדינו בעולם, מתהפכים ובוחרים באנשים שיותר אוהבי ישראל מאשר בעבר. פה זה תהליך, תהליך מאוד משמעותי, ותהליך שקורה בהרבה מאוד מקומות בעולם."
"זה תהליך שקורה בכל העולם, ומה שקרה עם משפחת ביבס, מעורר אותנו, וזה מעורר את העולם. העולם רואה את האור שלהם, ורואה את החיים מול המוות, את האור מול החושך."
"העולם כולו ראה את זה, והחליט: אני בוחר באור, אני לא בוחר בחושך"
כשאנחנו מסתכלים סביב אנחנו רואים שכל העולם וכל הסביבה עוברת זעזועים אדירים, הרב רואה את הניסים, ופוקח את עינינו: "אנחנו נמצאים בשידור חזור של פורים, אבל לפי דעתי בווליום הרבה יותר גבוה. גם בפורים, היה את ההמן שרצה להשמיד, להרוג ולאבד, והיה לך מול זה את עם ישראל, והעולם נע בין זה לזה".
"בהתחלה, כשיש לך את המן, כל העולם מתגייס להיות עם המן, נכון? אבל קורה מהפך, והוא קורה בתוכנו. אנחנו מתגייסים, אנחנו מוסרים נפש, אסתר מוסרת נפש. וגם עם ישראל בעצמו 'נקהלו לעמוד על נפשם', גם הם מתגייסים להילחם על נפשם, בתנאים חסרי סיכוי, אבל המסירות נפש מחוללת איזשהו משהו מהפך רוחני, שם השם נקרא עליהם, והם מנצחים. וזה בדיוק מה שקורה לנו.
צריך לעסוק בביקורת, אבל הביקורת מתוך המבט הכולל. רק כשאתה רואה את המבט הכולל אתה יכול לדבר על הביקורת. היו כאלה שהיו בתקופת פורים בביקורת, בביקורת על מרדכי, 'רצוי לרוב אחיו' וכו', אבל אסתר כותבת את כל תוקף איגרת הפורים הזאת השני. זאת אומרת, אם איגרת אחת לא הספיקה, צריך את האיגרת השניה, שבה היא אומרת תפתחו את העיניים, היינו פה בנס, אתם לא ראיתם? זאת אומרת, תפסיקו להיות קטנוניים ולהסתכל רק על הבכיינות. והתוצאה היא ש'וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים, וזכרם לא יסוף מזרעם', זאת אומרת, יש לנו תהליך של הפנמה, שאנחנו חיים בתקופה גדולה."
"אז זה נכון שיש ביקורת פה ושם, על מרדכי, ועל המהלך שלו וכולי. אבל בסוף יש את הנס, ותפסיק להתעסק בשטויות. זה לא שאין מה לבקר, כל ספר עזרא, ונחמיה, ודניאל, וחגי, וזכריה,ומלאכי, עוסקים פה ושם בביקורת.
זה מתוך הראייה הגדולה, לא מתוך הראייה הקטנה."
"גם כואבים וגם שמחים להיות חלק מהעם של האור, ולא מהעם של החושך."
