את השנה החדשה פותחים בסימנים טובים, כמו התפוח בדבש שעליו אומרים "שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה". אם כך, הנה סימן מיוחד לשנה הבאה עלינו לטובה: תשע"ח ראשי תבות תהא שנת עץ חיים.
הסיפור של עץ החיים מתחיל בראש השנה, א' בתשרי לפני 5,778 שנים בדיוק (ה' אלפים תשע"ח). ביום הזה נברא האדם והונח בגן העדן, שם היו שני עצים מיוחדים "וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע". ההמשך ידוע: האדם אכל מעץ הדעת וגורש מגן העדן – גם זה היה בראש השנה! דווקא ביום זה, שבו נפלנו פעם ראשונה, עלינו לחזור ולתקן את החטא כל שנה.
מה אומרים לנו העצים האלה? עץ הדעת קשור למוּדעוּת. לאחר שאדם וחוה אכלו מעץ הדעת, הם נעשו קודם כל מודעים לעצמם, "וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם". לפני כן הם לא הסתכלו על עצמם מבחוץ, והנה פתאום יש להם מודעות עצמית והם חושבים "איך אני נראה"...
מה לא טוב במודעות עצמית? בואו נעשה תרגיל קטן: האם ברגע זה אתם מודעים לקיומם של כל האיברים בגופכם? אתם יודעים היטב שיש לכם ראש ולב ורגל, אבל האם אתם חשים אותם? ובכן, אם באיבר מסוים אין בעיה, מחלה או כאב, פשוט לא נרגיש אותו. לכן בלשון חז"ל כאשר אומרים שמישהו "חש בראשו" הכוונה שיש לו כאב ראש, כי אם הראש לא כואב לא חשים בו, אין מיחושים וזה הכי טוב.
גם בעצם תחושת הקיום: אפשר פשוט להיות, לחיות בלי לשים לב לעצמנו יותר מדי. כך נברא האדם: הוא חש את הקב"ה שברא אותו ממש עכשיו ומשגיח עליו כל הזמן, לא חושב יותר מדי על עצמו. במקום מודעות עצמית היתה לו "מודעות אלוקית". כאשר נמצאים במודעות אלוקית, החיים זורמים בלי מפריע וללא הפסק – אין מוות כי אנו קשורים למקור שעליו נאמר "כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים". אבל לאחר שאכלנו מעץ הדעת, מיד התחיל תהליך של מוות.
דוגמה מודרנית למודעות עצמית מופרזת היא המחלה של הדור שלנו: אנשים מצלמים ומתעדים את עצמם כל הזמן, לא מסוגלים פשוט לחיות ולהנות. אם אני מצולם – אז אני קיים. חייב להביט בעצמי מבחוץ כדי להרגיש את החוויה.
אז מה התכלית? מה התיקון של החטא? האם אנחנו לא צריכים לדעת את עצמנו בכלל? להיות כמו תינוק שמסתובב (ערום) בלי לדעת כלום? לא! המטרה היא לדעת את עצמנו אבל לא בצורה מנותקת מהמקור אלא להרגיש בטבעיות, בתוך הקיום שלנו, את החיים שה' מעניק לנו כל הזמן – מודעות טבעית מתוקנת. כאשר נזכה לכך, נגיע לחיים נצחיים, ללא מוות – זה נקרא להגיע לעץ החיים שמי שאוכל ממנו חי לעולם. כך אנחנו לוקחים רק את החלק הטוב בעץ הדעת ומחברים אותו עם עץ החיים!
איך נגיע בסוף לעץ החיים? הדרך לא עוברת במחוזות רחוקים ומוזרים, היא נמצאת בתוך התורה שעליה נאמר "עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר". יותר מזה, הספרים החשובים ביותר בחכמת הקבלה נקראים "עץ חיים" ו"פרי עץ חיים", כי הממד הפנימי של התורה, הנשמה של התורה (הקבלה והחסידות), הוא הדרך הנכונה לעץ החיים. המודעות העתידית המתוקנת, "מלאה הארץ דעה את ה'" בטבעיות ובשמחה, זהו הטבע היהודי שיתגלה במיוחד בארץ ישראל, "ארץ החיים" שבה החיים הטובים באמת.
שתהיה לנו שנה טובה ומתוקה וחיים ארוכים עד בלי די!
מתוך עלון 'התחדשות' מתורתו של הרב יצחק גינזבורג
