שיעור קצר בתנ"ך: לאחר הימים היפים של מלכות דוד ושלמה, התפלגה הממלכה. ירבעם בן נבט הקים את מלכות ישראל בצפון, ורחבעם בן שלמה נותר למלוך בראש מלכות יהודה בדרום. כדי למנוע מישראל לעלות לירושלים, הקים ירבעם מרכז חילופי בבית-אל וגם הכריז על חג חדש "וַיַּעַשׂ יָרָבְעָם חָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ" – ט"ו בחשון (במקום סוכות בט"ו בתשרי).
והנה ההיסטוריה חוזרת: הרוח ה'ישראלית' הרווחת היום מזכירה מאד את ממלכת הצפון, מלכות ישראל. הרי ממלכת הדרום היתה שמרנית ומסורתית, דתית ומאמינה. ואילו ממלכת הצפון ליברלית וחילונית, חופשית ויצירתית, עם תרבות וקשרים בין-לאומיים. שימו לב שהפיצוץ היה בוויכוח על 'כפייה דתית', כדברי רחבעם "אני אייסר אתכם בעקרבים" (מזכיר את מזל עקרב...).
אז מה צריך להיות? האם כולם צריכים להפוך לאנשי הדרום? לא. הנביא יחזקאל אומר שלעתיד יתחברו "עץ יוסף" ו"עץ יהודה". יש הרבה דברים טובים בעץ יוסף, ממלכת הצפון, ויש הרבה דברים טובים בעץ יהודה, ממלכת הדרום – צריכים להתקדם יחד. שיהיה ברור, בסוף ממלכת הדרום תהיה בראש, מלכות בית דוד תחזור ובית המקדש יבנה, אבל היא תלמד להכיל את כל הטוב שבממלכת הצפון. זה יהיה עולם חדש, שבו לא נרגיש שהתורה היא חונקת ושמרנית, אלא הדבר הטוב והיפה ביותר. לשם כך, צריך שאנשי הדרום לא יהיו ב"קטנות-מוחין" שלחוצה לכפות, אלא ב"גדלות מוחין" היכולה להכיל את הגוונים השונים בעם.
ומה יגרום לאנשי הצפון לקבל באהבה את מלכות הדרום? זה החיפוש אחר האמונה. "אַחַר יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִקְשׁוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיהֶם [לבקש את האמונה] וְאֵת דָּוִיד מַלְכָּם [לחזור למלכות בית דוד] וּפָחֲדוּ אֶל ה' וְאֶל טוּבוֹ [לבקש את בניין המקדש] בְּאַחֲרִית הַיָּמִים". זה יהיה יום חג, והוא יהיה כנראה בתאריך ט"ו חשון, חג האחדות המחודשת.
מתוך עלון 'התחדשות' מתורתו של הרב יצחק גינזבורג
