ההלכה אומרת שאדם המתפלל ורואה נחש מולו, ימשיך בתפילה. אם לא תרגיז את הנחש הוא יעבור הלאה. אבל אם רואה עקרב, יפסיק בכל מקרה. בהלכה זו יש רמז עמוק וחשוב: את הנחש אנחנו מכירים היטב מתחילת התורה. הוא סמל הפיתוי והתאוה, מְלַבֵּה את היצרים כמו אש בוערת. לכן הנחש מסוכן וצריך לתת לו מכה הגונה בראש. הנחש הוא החום של הקליפה, כוח משיכה חזק לדברים אסורים, בחשק והתלהבות.
אבל העקרב מסוכן עוד יותר. הוא מסמל את הקור של הקליפה – ארס העקרב הוא קר, כמו שבתוך המלה עקרב נמצאות אותיות קר. הקור הוא אדישות וריחוק. אם יש לך כוח חזק לכיוון השלילי, זה לא סוף העולם. את הכוח הזה עצמו אתה יכול לקחת לתחום של הקדושה, להיות 'שרוף' על התורה והמצוות. סוף סוף, החום הוא סימן החיים. אבל הקור הוא המוות. אם אתה סתם אדיש, ואולי אפילו ציני, מה יהיה אתך? מה כבר יכול לעורר אותך? יכול להיות שאתה "דתי", מקיים את ההלכה אבל בקרירות נוראה, "מצוַת אנשים מלומדה" וזהו, ללא כל חיות פנימית – דתי מת וקפוא...
ובכל זאת, יש עקרב טוב, שהרי זהו המזל של חודש חשון! כלומר, לפעמים עלינו להיות קרים ואדישים – ביחס לפיתויים הסובבים אותנו, או ביחס לנטיות חיצוניות ושטחיות. אם היצר בא אליך כנחש ומנסה להלהיב אותך למקומות לא טובים, הפעל מולו את העקרב שבתוכך: בחן הכל בקור רוח, לא לקפוץ, להיות אדיש לפיתוי. התרבות המודרנית מציפה אותנו בפיתויים מכל עבר, אבל העקרב הקדוש לא מושפע ממנה. גם בתוך המבול הגועש הוא נמצא במנוחה בתיבת נח שלו. והנה הגענו למאורע המשמעותי שהיה בחודש חשון – תחילת המבול!
אם כן, צריך לדעת מתי להיות נחש, מתלהב ושורף, ומתי להיות עקרב, אדיש ומקרר. האיזון הזה מופיע בצורה מושלמת אצל המשיח. לא מקרה הוא ש-משיח בגימטריא נחש, הוא הנחש הקדוש שמלהיב את כל עם ישראל לחזור בתשובה, לקיים את התורה והמצוות ולבנות את בית המקדש. והוא העקרב, המתייחס באדישות להמון השטויות שמציפות היום את העולם, חותר למטרתו בקור-רוח.
לכל חודש שייך אחד מהחושים של הנפש, ובחשון זהו חוש הרֵיחַ. אחת הנבואות הידועות על המשיח אומרת "וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת ה' וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט וְלֹא לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ" – הוא שופט לפי חוש הריח. כלומר, קולט את האנשים בחוש פנימי שאינו טועה.
כעת נחזור למבול. ראשית, יש לכך רמז מובהק בשם הקדום של החודש, חודש בּוּל (בספר מלכים). יותר מזה, המבול ירד במשך ארבעים יום: מ-בול – ארבעים יום שמתחילים בחודש בול.
והנה בספר הזוהר יש מעין נבואה על מבול שני! המבול הראשון היה בשנת שש מאות לחיי נח, והמבול השני יתחיל בשנת שש מאות לאלף השישי, שנת ה'ת"ר (1840). אלא שהפעם זה לא מבול של מים, אלא מבול של דעת! במבול הראשון פרצו מעינות-תהום מלמטה ונפתחו ארובות השמים מלמעלה. כך גם במבול השני, יש התפתחות עצומה בכל ענפי הידע האנושי, כמו מעינות תהום של האדם החוקר מלמטה, ובמקביל מתגלים עוד ועוד רבדים וסודות בתורה, כמו גשם משמים.
החזון המשיחי מחבר את המים התחתונים של המדע למים העליונים של התורה, עד לקיום הפסוק "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים". המבול הראשון החריב את העולם ואחריו היה צורך לבנות עולם חדש, אבל המבול האחרון הוא עצמו עולם חדש. נאחל לכולם: תהא שנת עולם חדש!
מתוך עלון התחדשות מתורתו של הרב יצחק גינזבורג
