יצאתי מהישוב עלי לטיול נהדר עם 'עמיתים לטיולים' ועם בתי בת ה-12. זה כבר הטיול הרביעי ביחד מאז שחזרתי לטייל עם עמיתים. אני נוסע פעמים רבות על הכביש שיורד ממעלה אפרים לבקעת הירדן וכל פעם בא לי לטייל לאורך המצוקים הנהדרים מצפון לכביש אבל כל פעם אני עסוק מידי בשביל זה. לכן שמחתי מאוד על הטיול הזה – בדיוק מה שרציתי.
אני לא יודע למה, אבל בכל הטיולים האחרונים אני יוצא ממש בשניה האחרונה, אולי בשביל למצות כל דקה אפשרית של שינה. אני מחשב את זמן הנסיעה לפי דקות ולא משאיר מרווח בטחון, בעיקר בטיול שיוצא כל כך קרוב לבית שלי ואת הדרך לשם אני מכיר כל כך טוב. יצאנו מהבית בדיוק בזמן ועצרנו לקנות כמה דברים בקניונית בישוב. תכננו להיות שם בדיוק 4 דקות אבל אז נתקענו בקופה היחידה שפעלה בגלל מישהו שניסה לשלם בכרטיסי אשראי אבל לא זכר את הקוד של אף אחד מהם. תקלה ממש לא מתוכננת. לכן נאלצתי לנסוע טיפה יותר מהר. מזל שהכביש מצומת תפוח פנוי בדרך כלל ועל הכביש באיזור מגדלים אפשר לנסוע מהר יותר (במסגרת החוק כמובן) כך שהגענו למגרש החניה בפצאל באיחור קטן של 2 דקות. עלינו עם אחד הנהגים ונסענו לגיתית.
אני עובר על פני גיתית כל כך הרבה פעמים ומעולם לא נכנסתי לישוב. במהלך הטיול המדריך הסביר שגיתית התחילה כהאחזות נח"ל בשנת 1974 ואוזרחה בשנת 1977. בכניסה לישוב יש דשא ירוק ובריא ואנדרטה לזכרם של חמישה חיילי נח"ל שרכבם עלה על מוקש כשנסעו להדליק משואה באנדרטת המערה ביום הזיכרון. הגענו קצת לפני השעה 8, מועד תחילת המסלול וסיירנו במרכז הישוב. התפלאתי לראות שגיתית נראית ישוב נחמד למדי עם בניינים שנראים די חדשים. ליד כביש הגישה לגיתית יש מפעל מגודר עם המון רכבים, בעיקר מסחריים, בחניה. זה היה קצת מוזר שכן לא ידעתי על מפעל כה גדול באיזור שלנו.
בשעה שמונה בדיוק יצאנו מהישוב ופנינו דרומה אל עבר מעלה אפרים. התברר שהמפעל בכניסה לגיתית, שלידו עברנו, הוא מרכז אחסנה של המשטרה לרכבים, כנראה מוחרמים. על חלון הקבלה היה מודבק דף עם ברכת "רמדאן כרים" ולכן אני מניח שרבים מהקליינטים הם מבני דודנו. בתחילת המסלול עברנו ליד חורבה די גדולה שמסומנת בעמוד ענן אבל לא התעכבנו לידה. הגענו אל נ.ג. 410 ליד הכביש ומצפון למעלה אפרים ופנינו מזרחה בואדי. ההליכה, ובעיקר הירידה, היתה קצת קשה בגלל האבנים הרבות שכן לא הלכנו על שביל.
הקפנו את מעלה אפרים בואדי מתחת לישוב לכיוון מערכת טיהור השפכים של הישוב. ליד מערכת הטיהור היה מאהל של בדואים וכלבם קיבל את פנינו בנביחות. המשכנו עוד כברת דרך קצרה והגענו אל עין א-סאח'ן. זהו מעניין שנובע בתוך בור בעומק של כשני מטרים. ליד הבור היה דלי קשור לחבל. חלקנו ירדנו לטבול בתוך הבור ואז העלנו מים קרים עם הדלי והתרעננו.
לקבלת עדכונים מהקול היהודי בווצאפ >> | הירשמו לניוזלטר שלנו >> | הורד את האפליקציה של הקול היהודי >
המשכנו לכיוון ערקן אם-ספא – ואדי קניוני עם קירות זקופים והגענו לגב מים קטן. המשכנו עוד כמה מאות מטרים אל גב מים גדול בצילו של קיר הקניון והתיישבנו להפסקת אוכל וטבילה ארוכה בגב הקר. המדריך סיפר על תוכנית אלון שבעצם נהגתה על ידי גנדי, על ארץ המרדפים ועל כך שגנדי, אלוף הפיקוד השתתף באופן אישי במאה ועשרים מרדפים. תקופת המרדפים בשנות ה70, שהקבילה למלחמת ההתשה, נמשכה שלוש שנים ובמהלכה היו כשלושת אלפים מרדפים. המדריך הזכיר שלקראת סוף המסלול נעבור ליד ואדי זמור בו נהרגו המפקדים הבכירים אריק רגב וגד מנלה. על שמם נקרא מושב ארגמ"ן.
המשכנו ללכת ליציאה מהואדי ופנינו דרומה לערקן א-דב. בדרך ראינו הרים של אדמה חומה שנראו חצובים על ידי מכונות. שמתי לב למחפורת או בונקר כלשהוא עם גג הרוס. המדריך ביקש שנשאר ביחד שכן קל מאוד לפספס את הכניסה לערקן א-דב - זהו קטע קצר של קניון עמוק בסלעים הלבנים. מרשים מאוד ורק קילומטר מהכביש 505. יצאנו מהקניון והלכנו לפצאל.
תודה רבה לעידו ולעמית על הארגון והאישור לטייל בשטח אש ולמדריך לאל מימוני על ההדרכה האיכותית, ההיסטוריה וסיפורי הקרבות.
