יום שני כ”א סיוון, פרק ז' הלכות ייבום וחליצה
אחים ואחיות
שניים מן האחים הנשואים ל-2 אחיות, ומתו שניהן, ולא נודע איזה מהן מת ראשון–הואיל ואי אפשר לייבם שתיהן, והרי זיקה נפלה על שתיהן–שתיהן חולצות, ולא מתייבמות: ואפילו הייתה אחת מהן אסורה על היבם משום שנייה לעריות, או מחייבי עשה, או מחייבי לאוין–הרי אלו חולצות, ולא מתייבמות. אבל אם הייתה אחת מהן ערווה עליו, כגון שהייתה אם אשתו, או בתה–הרי אחותה מותרת לו, ורצה חולץ רצה מייבם: שהרי לא נפלה זיקתו על שתיהן, שאין זיקה על הערווה.
הייתה אחת מהן אסורה על יבם זה משום ערווה, והאחרת אסורה על היבם השני משום ערווה–האסורה לזה מותרת לאחיו, והאסורה לזה מותרת לאחיו, שהרי נפלה זיקת כל אח מהן, על המותרת לו בלבד; ואם רצה או חולץ לזו המותרת לו או מייבם.
פרטים רבים ומקרי מוות במשפחה מובאים בפרק באריכות רבה.
הכלל: אי אפשר לייבם אחיות (וקרובות), ובכל מקרה שנופלת זיקת שניהם לאותו יבם (כמפורט), חולצות ולא מתייבמות. ואחיות קטנות או חירשות, אף אינן חולצות.
