הלכות בכורות פרק ח
ח,אהמכניס צאן לדיר, והתחילו לצאת אחד אחד, והוא מונה כמו שבארנו, וטעה במנין, וקרא לשמיני או לשלמטה ממנו עשירי, או שקרא לשנים עשר או לשלמעלה ממנו עשירי--לא נתקדשו; אבל אם קרא לתשיעי או לאחד עשר, עשירי--נתקדשו. ודבר זה, מפי הקבלה נשמע, שהטעות מתקדשת במעשר שלמעלה ממנו ושלמטה ממנו, אבל לא שלפניהם ושלאחריהם.
ח,באפלו קרא לתשיעי עשירי, ולעשירי תשיעי, ולאחד עשר עשירי, בין בטעות בין בכונה--שלשתן מקדשין. [ב] והיאך דינם: התשיעי--אינו קרב, אלא נאכל במומו; והעשירי, מעשר. והאחד עשר--יקרב שלמים, וטעון נסכים כשלמים; ואינו עושה תמורה, מפני שהוא עצמו כתמורה.
ח,גבמה דברים אמורים, בשהיה המונה הוא בעל הבהמות; אבל העושה שליח לעשר לו, וטעה בין בתשיעי בין באחד עשר--אין מתקדש אלא העשירי הודאי בלבד: שלא עשהו שליח לטעות ולהפסיד, אלא לקדש כראוי.
ח,ד[ג] זה שאמרנו שאם קרא לאחד עשר עשירי, נתקדש--בשקרא לעשירי תשיעי; אבל אם קרא לעשירי עשירי, וקרא אחריו לאחד עשר עשירי--לא נתקדש אחד עשר: שהרי העשירי הודאי, לא עקר שם עשירי מעליו.
ח,הואפלו יצא העשירי, ולא קראהו, לא עשירי ולא אחד עשר, אלא שתק, ואחר כך יצא אחד עשר, וקראהו עשירי--לא נתקדש: שהעשירי, מעצמו יתקדש; ואף על פי שלא קראהו עשירי, הואיל ולא עקר שם עשירי מעליו, אין אחד עשר מתקדש.
ח,ו[ד] יצאו תשיעי ועשירי כאחד--בין שקרא שניהם עשירי, בין שקראן תשיעי--שניהם מקדשין; ויאכלו במומן, ואינן קרבין. וכן אם יצא עשירי ואחד עשר כאחד--אם קראן עשירי--הרי עשירי ואחד עשר מערבין זה בזה, והן כמו מעשר שנתערב בשלמים, שיאכלו במומן, כמו שבארנו בהלכות פסולי המקדשין; ואם קראן אחד עשר--הרי העשירי והחלין מערבין זה בזה, ויאכלו במומן.
ח,ז[ה] התחיל למנות, ויצאו תחלה שנים שהן ראשון ושני--הרי זה מונה הכל זוג זוג, ומקדש זוג עשירי; וכן אם מנין שלושה שלושה בכל פעם ופעם, או חמשה חמשה--מקדש הכת העשירית.
ח,ח[ו] יצאו בתחלה שנים, ומנה אותן אחד, וקרא השלישי שיצא אחריהן שני, ומנה כן כדרכו אחד אחד--הרי התשיעי והעשירי מקדשין, ויאכלו במומן: התשיעי--מפני שהוא העשירי הודאי, שהרי שנים יצאו בתחלה; וזה שקראו עשירי--הוא אחד עשר, והקורא לאחד עשר עשירי, נתקדש כמו שבארנו.
ח,ט[ז] מנין למפרע, כגון שיצא ראשון ואמר עשרה, ויצא שני ואמר תשעה, עד שיצא העשירי ומנה אחד--הרי זה קדוש, שהעשירי מאליו יתקדש.
ח,י[ח] קרא לתשיעי עשירי, ונשאר העשירי בדיר--התשיעי יאכל במומו. וזה שנשאר בדיר מעשר--אף על פי שלא יצא ולא בררו, שהעשירי מאליו יתקדש. מת העשירי בדיר, התשיעי יאכל במומו; וכל השמונה שיצאו ונמנו פטורין, אף על פי שלא נתקדש עשירי שלהן לקרב אלא מת קדם שיצא--שהמנין הראוי פוטר.
ח,יא[ט] הכניס עשרה טלאים לדיר, והיה מונה והולך, ומת אחד מן המנויין--מונה ומשלים כדרכו ומקדש עשירי, אף על פי שאין שם עתה חיים אלא תשעה. [י] מת אחד מאלו שבתוך הדיר--אלו שנמנו פטורין, מפני שהמנין הראוי למעשר פוטר, אף על פי שלא הפריש עליהן, כמו שבארנו; ואלו שבתוך הדיר--מניחן לגרן אחר, עד שיצטרפו לאחרים.
ח,יבוכן מי שהיו לו ארבעה עשר טלאים, והכניסן לדיר, ויצאו ארבעה, ומנה אותן בפתח זה, ויצאו ששה ומנה אותן מפתח אחר, ונשארו שם ארבעה בתוך הדיר--אם יצאו הארבעה הנשארים מן הפתח שיצאו בו הששה--נוטל מהן אחד, וכלן פטורין: שאותן הארבעה שיצאו תחלה מפתח ראשון, מנין הראוי פטרן. ואם יצאו אלו הארבעה הנשארים מן הפתח שיצאו בו הארבעה תחלה--הרי אותן הארבעה שיצאו בתחלה, ואותן הששה שיצאו אחריהן בפתח השני, פטורין, שכל אחד מהן נמנה מנין הראוי למעשר, שהרי נשאר שם בדיר אחרים להשלים המנין ולעשר; אבל אלו הארבעה שנשארו--אף על פי שיצאו ונמנו מפתח הראשון--אינו מנין הראוי, לפיכך מצטרפין לגרן אחר.
ח,יגיצאו ארבעה מפתח זה, וארבעה מפתח שני, ונשארו שם ששה--אם יצאו הששה מאחד משני הפתחים--נוטל מהן אחד מעשר, וכלן פטורין. ואם יצאו הששה בשני הפתחים--הרי הששה מצטרפין לגרן אחר, והשמונה שיצאו תחלה מכאן ומכאן פטורין: שכל ארבעה מהן נמנו מנין הראוי להשלים עליו עשרה ולעשר, שהרי ששה היו שם נשארים בתוך הדיר.
ח,יד[יא] היו לו תשעה עשר טלאים בתוך הדיר, ויצאו תשעה בפתח זה, ותשעה בפתח שני--נוטל האחד לשם מעשר, וכלן פטורין: שאותן התשעה נמנו מנין הראוי.
ח,טו[יב] היה מונה, והוציא הטלה ראשו ורבו מן הדיר וחזר--הרי הוא כמנוי לכל דבר. [יג] היה מונה, והפסיק המנין מפני חברו שדבר עמו, או שחשכה לילי שבת--הרי זה חוזר ומשלים מנינו אחר כן.
ח,טז[יד] היה מונה היוצאין אחד אחד, ומקדש עשירי, וקפץ אחד מן המנויין לתוך הדיר, לתוך אלו שעדין לא נמנו ולא נתעשרו--נפטרו הכל: שכל אחד מהן ספק אם הוא המנוי שקפץ או אחר, וכבר בארנו שכל המנויין פטורין. [טו] קפץ אחד מן העשיריים לתוך הדיר--כלן ירעו עד שיפל בהן מום, ויאכלו במומן.
