אתמול למדנו שהצדקה גורמת שהאור המקיף יגיע לעולם הזה, מעבר לאור הפנימי שיש כל הזמן.
האור המקיף מגיע לעולם הזה לאחר שהוא מתייחד בעשר הספירות, והייחוד כל כך גדול עד שהוא נשפע לעולם הזה. תחילת הייחוד היא אור אין סוף שמתייחד בראשית עולם האצילות.
על תחילת הייחוד נאמר "וכובע ישועה בראשו" (המשך הפסוק על הצדקה: "וילבש צדקה כשריון וכובע ישועה בראשו"), ראשו - ראש האצילות, ישועה – פניה (כמו "וישע ה' אל הבל ואל מנחתו"), כלומר שה' פונה ומתייחד בתחילת האצילות.
פניה זו נקראת בזוהר 'אור ושפע של ש"ע נהורין' כאשר ש"ע הוא לשון ישועה ופניה.
כאמור, ייחוד והארה אלו נעשים על ידי צדקה, ועל כך כתוב "יאר פניו אתנו סלה", והכוונה היא שעל ידינו ה' מאיר, כלומר, על ידי שאנחנו נותנים צדקה. ועל כך גם נאמר "זורע צדקות מצמיח ישועות" - על ידי שיהודים זורעים בעולם הזה צדקה – צומחות ישועות וייחודים בראש האצילות.
את סוף האיגרת מסיים אדמו"ר הזקן בברכה למקבלי האיגרת שה' יאיר פניו אליהם בעקבות הצדקה שהם נותנים.
