היום לומדים אגרת ח' – 'זורע צדקות מצמיח ישועות'.
על מצוות צדקה כתוב הרבה פעמים לשון זריעה, וצריך להבין מה הקשר בין זריעה לצדקה.
כתוב בגמרא, שר' אלעזר היה נותן פרוטה לעני ורק לאחר מכן מתפלל, כמו שכתוב "אני בצדק (בצדקה) אחזה פניך (בתפילה)". כלומר בתפילה יש גילוי אלוקות, כמבואר בכוונות התפילה שבכל חלק בתפילה עולים לעולם יותר גבוה בו מתגלה אור יותר גדול של ה'. גילוי אלוקות זה שיש לאדם כאשר הוא מתפלל, הוא צדקה וחסד שיורד מה' אלינו.
אך לא תמיד ה' עושה איתנו צדקה, יש באלוקות גם את מידת הגבורה, והיא מצמצמת את השפע שיורד מה' אלינו ולא נותנת לאלוקות להתגלות אלינו בתפילה.
מה עושים? נותנים צדקה. כי כמו שאנחנו משפיעים חיים וחסד, כך, מידה כנגד מידה, ה' ישפיע לנו צדקה וחסד בגילוי אלוקות, וכמו שאמרנו גילוי האלוקות שבתפילה הוא צדקה.
אך לכאורה ההשוואה לא בדיוק מתאימה! כשאנחנו נותנים צדקה אנחנו משפיעים חיים מצומצמים של עולם הזה, ולכאורה גם ה' צריך להשפיע לנו חיים יחסית מצומצמים, לכל היותר חיים של עולם הבא, ולמה הוא פתאום נותן לנו אור כל כך גבוה, אור אין סוף שלמעלה מהצמצומים של העולמות?
(הארה זו היא הארה שמגיעה בתשובה עילאה, בה אדם חוזר לשורשו ומתאחד עם האלוקות, על תשובה זו נאמר "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי עולם הבא", לכן ברור שהארה זו גדולה יותר מכל ההארות של עולם הבא)
כאן אנחנו מגיעים ללשון 'זריעה' שנאמרה על מצוות צדקה. ידוע שכאשר זורעים גרעין באדמה צומח צמח גדול יותר מהגרעין, גם בכמות - מגרעין אחד צומחים הרבה פירות וגרעינים, וגם באיכות - מגרעין שאי אפשר לאכול אותו גדלים פרות טובים לאכילה. צמיחה זו נעשית על ידי הזריעה בה הגרעין נרקב ונבלע באדמה, ועל ידי כניסת הגרעין לאדמה הוא מעורר את כח הצומח של האדמה שמצמיח דברים בריבוי גדול, כיוון שיש לו כח רב יותר מאשר לגרעין, אך כמובן אין הוא מצמיח כלום כל עוד אין גרעין שיעורר אותו (בהתעוררות מלמטה) להצמיח דברים, לכן הוא מצמיח דברים כדוגמת הגרעין.
כך גם בצדקה, הצדקה שאנו נותנים עולה למעלה למקור הנשמות (כנסת ישראל / אימא תתאה / שכינה) בו כלולים כל המדות של ה' כולל החסד שהיא המדה הראשונה, עלייה זו היא בדוגמת זריעת הגרעין באדמה כי השכינה נקראת הארץ העליונה, וכמו שהאדמה מצמיחה דברים הרבה יותר גדולים מהגרעין שזורעים בה, כך השכינה מצמיחה חסד ואור הרבה יותר גדולים מהצדקה שזורעים בה, לכן על ידי נתינת הצדקה, יש בתפילה גילוי אלוקות מאור אין סוף ולא חיים מצומצמים של עולם הבא.
מתוך כך אפשר להבין את פירוש הפסוק: "זורע צדקות מצמיח ישועות" – אנחנו זורעים צדקה בארץ העליונה, כלומר בשכינה, והיא מצמיחה לנו אור גדול מהאלוקות, שמושיע אותנו מכל החשך והיצר הרע שמגביל אותנו.
כאשר נותנים צדקה לארץ ישראל, זריעת הצדקה בארץ העליונה נקלטת הרבה יותר מהר. כי ארץ ישראל מכוונת ממש כנגד הארץ העליונה ואין שום דבר שחוצץ בין "ארצות החיים", לכן ארץ ישראל היא שער השמים.
לסיכום:הצדקה שאנו נותנים מעוררת את החסד העליון לרדת אלינו, אך לא באופן מצומצם כמו הצדקה שאנחנו נותנים, אלא בגילוי גדול של אלוקות שמתגלה בתפילה (ולכן נותנים צדקה קודם התפילה), הגילוי שמגיע גדול יותר מהצדקה שאנו נותנים, כי הוא כמו עץ גדול שצומח על ידי גרעין קטן.
