אתמול למדנו שעל ידי עשיית חסד ללא גבול על ידי האדם, מגיע אור שאינו מוגבל מה' לעולם.
החסד שאינו מוגבל נקרא 'חסדי ה'', כיוון שהחסדים של ה' אינם מוגבלים והאדם עושה חסדים מוגבלים (אף על פי שטבע כל ישראל להיות גומלי חסדים בכל זאת הם חסדים מוגבלים). על כך שחסדי ה' אינם מוגבלים נאמר "וחסד ה' מעולם ועד עולם (ללא הגבלה)", "כי לא כלו רחמיו".
על פי כל מה שלמדנו מובן הפסוק "חסדי ה' כי לא תמנו". לאחר החורבן אומר הנביא כיוון ש'לא תמנו' כלומר עשינו עבירות ואנחנו פגומים ולא שלמים ('תמימים'), לכן אנחנו צריכים להתנהג כמו חסדי ה', כלומר לעשות צדקה וחסד ללא הגבלה, ובכך לעורר עלינו את חסדי ה' שהם אור ושפע מלמעלה שאינו מוגבל בהגבלות.
חז"ל אמרו "אין ישראל נגאלין אלא בצדקה", כי בשביל אור הגאולה צריך דווקא צדקה ללא הגבלה, אף על פי שמצד הדין יהיו פטורים, משום ש"אין בן דוד בא...עד שתכלה פרוטה מן הכיס".
לסיכום: בשביל לכפר על העבירות צריך לתת צדקה ללא הגבלה, ובכך מגיע אור מלמעלה שאינו מוגבל בהגבלות העולם והוא נקרא 'רב חסד' ומכפר על כל הפגמים.
