מכל הרמזים שלאלול, הכי מפתיע הוא בפסוק "אִישׁלְרֵעֵהוּוּמַתָּנוֹתלָאֶבְיוֹנִים", ראשי תיבותאלול. דוקא בחודשאלוליש משהו שמחזיר אותנו חצי שנה אחורה (או קדימה), לחודש אדר שבו מרבים בשמחה. מהי שמחה יהודית אמיתית? זו שמחת האהבה והנתינה. "איש לרעהו" – פותחים את הלב אחד לשני (שימו לב שהמלהאיששוה בגימטריה למלהלרעהו...) – "ומתנות לאביונים", לתת לזולת בלי חשבון.
אז מה לעשות באלול? לא צריך להכין משלוח מנות (המופיע בתחילת הפסוק)... אבל בהחלט להרבות באהבה ואחוה איש עם רעהו, ולהרבות בנתינה וצדקה לאביון-הנזקק שגם הוא "רעהו" ממש. כאשר אנחנו נוהגים כך איש עם רעהו, גם הקב"ה נותן לנו עוד ועוד, מרחם וסולח על הכל.
