וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ שָׁלוֹם

בשנת תרכ"ט ביקר גאון עוזנו ותפארתנו רבי יוסף חיים זיע"א בארץ ישראל. באותה שנה הוא התפלל בציון של רבי שמעון בר יוחאי ואתו השיר "וַאֲמַרְתֶּם כֹּה לֶחָי", שמילותיו לקוחות מברכת דוד המלך: "וַאֲמַרְתֶּ֥ם כֹּ֖ה לֶחָ֑י וְאַתָּ֤ה שָׁלוֹם֙ וּבֵיתְךָ֣ שָׁל֔וֹם וְכֹ֥ל אֲשֶׁר־לְךָ֖ שָׁלֽוֹם" (שמואל א פרק כה, ו-ז). מאז שרים את השיר הזה בכל הילולא בל"ג בעומר ובכל השנה כולה. בשיעור זה ננסה להבין חלק מהמילים בשיר.

פירוש המילים ריכא ובר ריכא הוא מלך בן מלך. ולמה התואר הזה חשוב? הגמרא (בבא בתרא ד ע"א) מספרת על המלך האדומי הורדוס, שמלך בסוף ימי הבית השני והרג את חכמי ישראל. כשהבין את הטעות שלו ביקש תקנה והלך לבבא בן בוטא, והוא אמר לו כי יש מעט תקנה אם יבנה את בית המקדש השני. אמר לו הורדוס שהוא מפחד מהשלטון ברומי ששליט עליו. אמר לו בבא בן בוטא: "שָׁדַר שְׁלִיחָא לֵיזִיל שַׁתָּא, וְלִיעַכֵּב שַׁתָּא, וְלִיהְדֵּר שַׁתָּא. אַדְּהָכִי וְהָכִי סָתַּרְתְּ לֵיהּ, וּבָנִיתְ לֵיהּ. עָבַד הָכִי". שלח שליח עצלן, יתעכב שנה בדרך הלוך, שנה יתעכב ברומא, ועוד שנה בדרך חזרה. בינתיים תבנה את הבית השני כמו שצריך.

חזר השליח והביא את דברי שליטי רומא: "אִם לֹא סָתַרְתָּ - אַל תִּסְתּוֹר. אִם סָתַרְתָּ - אַל תִּבְנֶה. אִם סָתַרְתָּ וּבָנִיתָ - עַבְדָא בִישָׁא בָּתַר דְּעַבְדִּין מִתְמַלְכִין. אִם זַינָךָ עֲלָךְ, סִפְרָךְ כָּאן, לָא רַכָּא וְלָא בַר רַכָּא. הוֹרְדוּס עַבְדָּא קְלַנְיָא מִתְעֲבִיד". אם סתרת את בית המקדש הישן ובנית חדש – אתה עבד ביש. אחרי שאתה עושה אתה מתייעץ? גם אם יש לך כוח, אנחנו יודעים מי אתה. "לָא רַכָּא וְלָא בַר רַכָּא" – לא מלך ולא בן מלך. על בסיס הסיפור הזה אומר רבי יוסף חיים על רבי שמעון שהוא כן מלך בן מלך. שבמשנה (שבת פרק יד ד) פוסק רבי שמעון ש"כָּל יִשְׂרָאֵל בְּנֵי מְלָכִים הֵם" והוא גם עמהם.

דבר זה חשוב, כי הרומאים הבינו שרק מלך יכול לבנות את בית המקדש. כמו שכתוב בהלכה (רמב"ם הלכות מלכים פרק א "מינוי מלך קודם למלחמת עמלק וכו' והכרתת זרע עמלק קודמת לבנין הבית"). וכך באמת היה, שלמה שבנה - מלך על העולם. נבוכדנצר שהחריב - גם מלך על העולם. כך היה דריווש השני שהקים את הבית השני, וכך היה עם רומא שהחריבה את הבית השני. כיוון שהורדוס לא היה מלך, מיד אחרי שהושלמה הבנייה של הבית השני על ידו – באו הרומאים והחריבו אותו.

לעומתו רבי שמעון בר יוחאי, בממד הרוחני, הוא מלך בן מלך. לכן הבניין הרוחני שלו הוא בניין עדי עד ולא נהרס כמו בניינו של הורדוס שנאמר עליו: "קמח טחון טחנת, בית הרוס הרסת" (עוד צריך לזכור כי הגימטרייה של שמעון במילוי שי"ן מ"ם עי"ן ו"ו נו"ן היא 688 והיא גם הגימטרייה של "זכר צדיק לברכה". לומר לך כי דבריו קיימים, בשונה מהורדוס).

בתיקוני זהר (דף כד/א): "אַדְהָכִי הָא אֵלִיָּהוּ קָא נָחִית מֵעִילָא, בְכַמָּה חֲיָילִין דְּנִשְׁמָתִין, וְכַמָּה מַלְאָכַיָּא סוּחְרָנֵיהּ, וּשְׁכִינְתָּא עִלָּאָה עֲטָרָה עַל כֻּלְּהוּ, כֶּתֶר בְּרֵישׁ כָּל צַדִּיק, בְּהַהוּא זִמְנָא קָלָא אִתְעַר בְּאִילָנָא דִלְעִילָא בְּנִגּוּנָא, וְכַמָּה עוֹפִין דְּנִשְׁמָתִין שַׁרְיָין תַּמָּן בְּעַנְפּוֹי". תוך כדי הלימוד של רשב"י וחבריו, בא אליהו הנביא עם נשמות רבות ומלאכים סביבו ושכינה כעטרה על ראש כולם. כֶּתֶר בְּרֵישׁ כָּל צַדִּיק. באותו זמן החל עץ החיים העליון לנגן שירים מופלאים.

"רְבָ֥ה אִֽילָנָ֖א וּתְקִ֑ף וְרוּמֵהּ֙ יִמְטֵ֣א לִשְׁמַיָּ֔א וַחֲזוֹתֵ֖הּ לְס֥וֹף כָּל־אַרְעָֽא: עָפְיֵ֤הּ שַׁפִּיר֙ וְאִנְבֵּ֣הּ שַׂגִּ֔יא וּמָז֨וֹן לְכֹ֖לָּא־בֵ֑הּ תְּחֹת֜וֹהִי תַּטְלֵ֣ל׀ חֵיוַ֣ת בָּרָ֗א וּבְעַנְפ֙וֹהִי֙ ידרון יְדוּרָן֙ צִפֲּרֵ֣י שְׁמַיָּ֔א וּמִנֵּ֖הּ יִתְּזִ֥ין כָּל־בִּשְׂרָֽא" (דניאל ד, ח-י). כלומר, גדל האילן והתחזק, וגובהו יגיע לשמים, ונופו עד קצה הארץ. ענפיו יפים, ופריו רב ומזון יש לכולם תחתיו. תחתיו ישבו בצל חיות השדה, ובענפיו ידורו ציפורי השמים, וממנו יאכלו כל היצורים.

עץ החיים הזה היה פעם בידי נבוכדנצר, ובמקום להזרים חיים לעולם הוא עצר את השפע ונטרד ממלכותו. עכשיו העץ הזה בידי רבי שמעון בר יוחאי, וכך אומר לו אליהו הנביא: "רַבִּי רַבִּי אַנְתְּ הוּא אִילָנָא דִרְבָה וּתְקִיף בְּאוֹרַיְיתָא" – עכשיו אתה הוא העץ שמביא חיים לעולם. "וְכַמָּה בְּנֵי נָשָׁא לְתַתָּא יִתְפַּרְנְסוּן מֵהַאי חִבּוּרָא דִילָךְ, כַּד יִתְגַּלֵי לְתַתָּא בְּדָרָא בַתְרָאָה בְּסוֹף יוֹמַיָּא, וּבְגִינֵיהּ 'וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ וְגוֹמֵר". בדור האחרון, באחרית הימים, יתגלה הספר שלך והרבה בני-אדם יחיו ממנו. בזכותו יתקיים הפסוק המדבר על גאולה ושיבת ציון: "וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל ישְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ" (ויקרא כה).

בגלל היותו עץ החיים, יש לו כוח להמית ולהחיות כמו שמסופר בגמרא על יציאתו מהמערה, ויש לו כוח לבטל גזרות. על ביטול הגזרות של רשב"י בעולם הזה מובא סיפור במסכת מעילה (יז ע"א): " פַּעַם אַחַת גָּזְרָה מַלְכוּת גְּזֵרָה עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא יִשְׁמְרוּ שַׁבָּת, וְשֶׁלֹּא יִמּוֹלוּ בְנֵיהֶם, וְשֶׁיִבְעֲלוּ נִדּוֹת. הָלַךְ רַבִּי רְאוּבֵן בֶּן אִיסְטְרוּבְּלִי וְסִפֵּר קוּמִי, וְהָלַךְ וְיָשַׁב עִמָהֶם. אָמַר לָהֶן, מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אוֹיֵב יַעֲנִי אוֹ יַעֲשִׁיר? אָמְרוּ לֵיהּ, יַעֲנִי. אָמַר לָהֶן, אִם כֵּן לֹא יַעֲשׂוּ מְלָאכָה בְשַׁבָּת - כְּדֵי שֶׁיַעֲנוּ. אָמְרוּ, טָבִית. אָמַר, לִיבָּטַל, וּבִטְלוּהָ (ביטלו את הגזרה על שבת), חָזַר וְאָמַר לָהֶן, מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אוֹיֵב - יַכְּחִישׁ אוֹ יַבְרִיא? אָמְרוּ לוֹ, יַכְּחִישׁ. אָמַר לָהֶן, אִם כֵּן יִמוֹלוּ אֶת בְּנֵיהֶם לִשְׁמֹנָה יָמִים כְּדֵי שֶׁיַכְּחִישׁוּ. אָמְרוּ, טָבִית. אָמַר, בַּטְלוּהָ. חָזַר וְאָמַר לָהֶם, מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אוֹיֵב, יַרְבֶּה אוֹ יִתְמָעֵט? אָמְרוּ לֵיה יִתְמַעֵט. אָמַר לָהֶן, אִם כֵּן לֹא יִבְעָלוּ נִדּוֹת. אָמְרוּ, טָבִית. אָמַר, בַּטְלוּהָ.

"הִכִּירוּ בוֹ שֶׁהוּא יְהוּדִי – הֶחְזִירוּם (החזירו הרומאים את הגזרות). אָמְרוּ, מִי יֵלֵךְ וְיִבַטֵל אֶת הַגְּזֵרָה? יֵלֵךְ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי - שֶׁהוּא מְלוּמָד בְּנִיסִים, וַאֲחָרָיו מִי יֵלֶךְ? רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי וכו'" (בדרך מורה רבי אליעזר בן רבי יוסי הלכה לפניו, הוא מעניש אותו ואחר כך מרפא אותו). יָצָא לִקְרָאתוֹ בֶן תְמַלְיוֹן. שד שבא לעזור להם. ואמר להם: "רְצוֹנְכֶם אָבֹא עִמָהֶם? בָּכָה רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, מַה שִׁפְחָה שֶׁל בֵּית אַבָּא (הגר), נִזְדַמֵן לָה מַלְאָךְ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, אֲנִי לֹא פַּעַם אַחַת (רק שד)? יָבֹא הַנֵס מִכָּל מָקוֹם. קָדִים הוּא עַל בְּבְרַתֵיהּ דְּקֵיסָר, כִּי מָטָא הָתָם, אָמַר, בֶּן תְּמַלְיוֹן צֵא. בֶּן תְּמַלְיוֹן צֵא. כֵּיוָן דְּקָרוּ לֵיהּ – נַפִיק", נכנס השד בבת הקיסר והשתגעה. בא רבי שמעון וביקש מהשד לצאת ויצא ממנה והבריאה.

"אָזַל אָמַר לָהֶן, שְׁאִילוּ כָּל מַה דְּאִית לְכוֹן לְמִשְׁאָל וְעַיְילִינְהוּ לְגִינְזָא לִשְׁקוֹל כָּל דְּבָעוּ. אַשְׁכְּחוּ לְהַהִיא אִיגַרְתָא, שַׁקְלוּהָ, קְרָעוּהָ. וְהַיְנוּ דְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי, אֲנִי רְאִיתִיהָ בְרוֹמִי, וְהָיוּ עָלֶיהָ כַּמָה טִיפֵּי דָּמִים". נתנו להם רשות להיכנס לאוצרות רומי, נכנסו ומצאו את כתב הגזרה וקרעו אותו. וזה מה שמספר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי על הפרכת שהייתה בבית המקדש: "אֲנִי רְאִיתִיהָ בְרוֹמִי, וְהָיוּ עָלֶיהָ כַּמָה טִיפֵּי דָּמִים" (ממה שהיה מזה הכהן הגדול ביום הכיפורים).

אחת התובנות מהסיפור הזה הוא ההבדל בין פעולה של עץ הדעת לפעולה של עץ החיים. אִילָנָא דְחַיֵּי. רַבִּי רְאוּבֵן בֶּן אִיסְטְרוּבְּלִי ניסה לנצח את הרומאים בעזרת עץ הדעת והצליח, אבל כשהם הבינו שהוא יהודי, הם הבינו שיש כנראה דעת יותר גדולה ממה שהם הבינו. שהרי השבת מביאה לישראל ברכה, הברית מביאה להם בריאות, ושמירת טהרת המשפחה מביאה ריבוי. הם לא יודעים איך זה עובד, אבל אם חכם יהודי רוצה לבטל את הגזרות – ההיגיון אומר שיש במצוות הללו דבר טוב מאוד. ולכן חזרו לגזור עליהם.

רשב"י לא מוכיח להם דרך השכל. הוא מראה להם שהחיים שלהם בידיים שלו. הוא מדבר אליהם דרך אִילָנָא דְחַיֵּי, ולכן הוא מנצח את הקיסר באופן שהקיסר לא יכול להחזיר את הגזרה ולכתוב אותה מחדש. הוא בוודאי כבר שמע על רבי שמעון שיכול לתת עיניו במקום כלשהו ולשרוף אותו. יכול להמית ולהחיות אנשים. יכול להפוך אדם לגל של עצמות בישראל, ובוודאי גם ברומא. על כן הקיסר לא החזיר את הגזרות (וראה עוד זהר חדש פרשת וירא ובזהר חדש מדרש רות איך רבי שמעון היה מבטל הגזרות למעלה).

חכמינו במדרש רבה (בראשית פרשה לה פסקה ב) אמרו שבדור של רשב"י לא נראתה הקשת. והגמרא (כתובות עז ע"ב( מספרת על כך מעשה מהעולם העליון, שמתחיל בעולם התחתון שבתחתון. הגמרא מסבירה שצריך להיזהר מאנשים חולים ולא להידבק ממחלתם. מַכְרִיז רַבִּי יוֹחָנָן, הִזָּהֲרוּ מִזְּבוּבִים שֶׁל בַּעֲלֵי רָאתָן. רַבִּי זֵירָא, לָא הֲוָה יָתִיב בְּזִיקֵיהּ (באוויר שלהם). רַבִּי אֶלְעָזָר לָא עַיִיל בְּאָהֳלֵיהּ (לא נכנס לאוהל שלהם). רַבִּי אַמִּי וְרַבִּי אַסִּי, לָא הֲווּ אַכְלֵי מִבֵּיעֵי דְּהַהִיא מְבוֹאָה (לא אכלו ביצים מהמבוי שהם גרים בו). לעומתם היה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מתחבק אתם ולומד אתם תורה. לדעתו התורה מגינה על הלומדים אותה ולא תהיה לו שום סכנה. כשנפטר באחרית ימיו נתנו לו להיכנס חי לגן עדן. כי בחייו הוא כבר חי על-פי עולם האמת, ואצלו החיים לא סתרו את האמת.

כשהגיע לעולם האמת: "מַכְרִיז אֵלִיָּהוּ קַמֵּיהּ, פַּנּוּ מָקוֹם לְבַר - לִיוָאִי, פַּנּוּ מָקוֹם לְבַר - לִיוָאִי אָזַל, אַשְׁכְּחֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, דַּהֲוָה יָתִיב עַל תְּלַת עֲשַׂר תַּכְטְקֵי פִּיזָא. אָמַר לֵיהּ, אַתְּ הוּא בַּר - לִיוָאִי? אָמַר לֵיהּ, הֵן. נִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בְּיָמֶיךָ? אָמַר לוֹ, הֵן. אִם כֵּן אִי אַתָּה בַר - לִיוָאִי. וְלָא הִיא - דְּלָא הֲוָאִי מִידִי, אֶלָּא סָבַר - לָא אַחֲזִיק טִיבוּתָא לְנַפְשָׁאִי". היה מכריז אליהו הנביא לפניו: פנו מקום לבן לוי. ראה רבי יהושע בן לוי את רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי יושב על שלושה עשר מצעות של פז. שאל אותו רשב"י: אתה זה בן לוי שמכריזים עליו? אמר לו: כן. המשיך ושאל רשב"י: נִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בְּיָמֶיךָ? אָמַר לוֹ רבי יהושע בן לוי: הֵן. אמר לו רשב"י: אִם כֵּן אין אַתָּה בַר – לִיוָאִי.

ואומרת הגמרא כי באמת לא נראתה הקשת כל ימיו של רבי יהושע בן לוי, אבל גם בעולם האמת הוא לא רצה להתגאות ואמר שנראתה. ולהבין למה נראוּת הקשת כל כך חשובה, מסביר שם רש"י "שהקשת אינו אלא אות ברית שלא יחרב העולם, ואם יש צדיק גמור בדור אין צריך אות". ורשב"י הגן על דורו, וכך גם היה רבי יהושע בן לוי. כמו אברהם שהיה מתפלל על דורו, וכך גם שאר הצדיקים האמיתיים (עיי"ש בסוף מדרש רבה בראשית פרשה לה פסקה ב).

חכמינו אמרו כי פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה. עוד אומר הפסוק, כי משה לא ידע כי קרן עור פניו בדברו עם ה'. ובזוהר (חלק ג דף קלב/ב): "אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כֻּלְּהוּ בּוּצִינִין חַבְרִין, דְּאַתְיָין בְּהַאי עִזְקָא קַדִּישָׁא. אַסְהַדְנָא עָלַי שְׁמַיָיא עִלָאִין דְּעִלָּאִין, וְאַרְעָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה דְּעִלָּאָה. דַּאֲנָא חָמֵי הַשְׁתָּא, מַה דְּלָא חָמָא בַּר נָשׁ, מִיּוֹמָא דְּסָלִיק מֹשֶׁה זִמְנָא תִּנְיָינָא לְטוּרָא דְּסִינַי. דַּאֲנָא חֲמֵינָא אַנְפָּאִי נְהִירִין, כִּנְהוֹרָא דְּשִׁמְשָׁא תַּקִּיפָא, דְּזַמִּין לְמֵיפַּק בְּאַסְוָותָא לְעָלְמָא. דִּכְתִּיב, (מלאכי ג) וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ. וְעוֹד דַּאֲנָא יְדַעְנָא דְּאַנְפָּאי נְהִירִין, וּמֹשֶׁה לָא יָדַע וְלָא אִסְתָּכַּל. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (שמות לד) וּמֹשֶׁה לָא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו".

אמר רבי שמעון לכל חבריו המאירים שנמצאים בחבורה הקדושה הזאת: אני מעיד עלי את שמי השמים העליונים ואת הארץ העליונה שאני רואה עכשיו מה שלא ראה שום אדם מיום שירד משה מהר סיני בפעם השנייה. ואני רואה שפני מאירים כאור השמש החזקה. וזה אור שיביא רפואה לעולם. דִּכְתִּיב (מלאכי ג) "וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ". ואני יודע שפני מאירות מה שלא ידע משה רבנו.

עוד כתוב בזוהר על הרפואה שיש באור פניו של רשב"י (חלק א דף רג/ב) כי כאשר הכה שרו את עשיו את יעקב, צלע יעקב על ירכו. על כן כתיב: "וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ" והתרפא וכתיב: "וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם" שהתרפא. השמש המרפאת הזאת הכרחית בימות המשיח, כי יהיו בהם הרבה נכים. "כַּמָּה חִגְרִין וְכַמָּה סוּמִין יְהוֹן בְּהוֹן. וּכְדֵין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יַנְהִיר לוֹן הַהוּא שִׁמְשָׁא לְאִתְּסָאָה בָּהּ. דִּכְתִיב וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ". ועל זה נאמר הפסוק: "אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד ה' יַאַסְפֶךָ" (ישעיה נח).

הזוהר (חלק ג דף רפז/ב) מתאר את יום פטירתו של רשב"י, שהראו לו את מקומו בגן עדן כמו שהראו לרבי יהושע בן לוי. וכשירד חזרה לעולם הזה סיפר לתלמידיו: "וּכְעַן שָׁדְרוּ בְּדִילִי מִלְּעֵילָא, וְאַחְזְיָן לִי אַתְרָא דְּצַדִּיקַיָא לְעָלְמָא דְּאָתֵי, וְלָא אִתְיְישַׁר בְּלִבָּאי דּוּכְתָּאי, בַּר עִם אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי. וּבָרֵירְנָא דּוּכְתָּאי, וְאָתֵינָא". שלחו לי שלום משמים והראו לי את מקום הצדיקים בגן עדן. ולבי לא מצא מקום אלא עם אחיה השילוני. ואחרי שמצאתי מקום חזרתי לעולם הזה.

ולמה דווקא עם אחיה השילוני? הגמרא מספרת כי אחיה האריך ימים מאוד, והיה רבו של אליהו הנביא. "תנו רבנן, שבעה קפלו את כל העולם כולו: מתושלח ראה אדם, שם ראה מתושלח, יעקב ראה את שם, עמרם ראה את יעקב, אחיה השילוני ראה את עמרם, אליהו ראה את אחיה השילוני ועדיין קיים" (בבא בתרא קכא ע"ב). כעין שדרת החיים של העולם (ראה עוד ירושלמי עירובין לא ע"א).

בספר מלכים בתנ"ך מסופר שאחיה ניבא על התפלגות מלכות ישראל ו"קריעתה" לשתי ממלכות: ממלכת יהודה וממלכת ישראל. ובאותו אירוע נורא יצאה תקלה מתחת ידו של אחיה השילוני, שלפני שהתקלקל ירבעם בן נבט שמלך על ישראל הוא היה תלמיד חכם גדול שלמד תורה עם אחיה השילוני. כך אומרת הגמרא (סנהדרין קב ע"א) על הלימוד הזה שהוא כמו שלמה חדשה: "מה שלמה חדשה אין בה שום דופי - אף תורתו של ירבעם לא היה בה שום דופי. דבר אחר: 'שלמה חדשה' - שחידשו דברים שלא שמעה אזן מעולם. מאי 'ושניהם לבדם בשדה'? אמר רב יהודה אמר רב: שכל תלמידי חכמים דומין לפניהם כעשבי השדה. ואיכא דאמר שכל טעמי תורה מגולין להם כשדה".

וכשראו אחיה והעם את רחבעם בן שלמה בקלונו, ביקש אחיה מירבעם הצדיק שימלוך על ישראל. אמר ירבעם שהוא לא מסכים למלוך, אלא אם כן יכתבו לו כולם שיעשו כל מה שהוא מבקש. נענו לבקשתו. אמר להם: אפילו אם אבקש מכם לעבוד עבודה זרה? אמר לו אחיה: לא! אמרו לו אנשים: וכי תעלה על דעתך שירבעם הצדיק והחכם הגדול יבקש מאתנו בקשה כל כך מופרכת? זה רק לנסות אותנו. והסכים הנביא אחיה השילוני וחתם. המליכו את ירבעם, ומיד שינה את טעמו וחטא והחטיא את ישראל בעבודה זרה כדי שלא תישמט המלכות מתחת ידו ולא היו יכולים למחות בידו בגלל החתימה.

וכתב רבנו יוסף חיים זיע"א בספרו בניהו בן יהוידע (סנהדרין קב ע"א, ומובא בחיד"א פתח עינים) כי אחיה השילוני היה צריך לבוא בגלגול בכדי לתקן את מה שקלקל בחתימה על כתב המינוי לירבעם בן נבט, והוא בא דרך רשב"י. לכן סבל רשב"י במערה י"ג שנים. לכן השם יוחאי רומז על השם אחיה. "ולכן בחר רשב"י מקום בגן עדן התחתון ששם מושב הנפש עם אחיה".

הוא זה שניבא על התפצלות הממלכה והוא כעת מלמד את הצדיקים הטהורים לאחד את עם ישראל. לכן במשך עשר שנים רצופות לימד אחיה השילוני את הבעל שם טוב את סודות התורה, שהיוו את היסוד לגילויה של תורת החסידות.

בזוהר מובא בכמה מקומות כי נשמת משה רבנו באה ללמוד עם החבורה של רבי שמעון, ובכל מקום כזה הוא נקרא "רעיא מהימנא", הרועה הנאמן. ובכמה מקומות אחרי שמשה רבנו היה מדבר, "מִיַּד קָם אֵלִיָּהוּ, וְכָל מָארֵי מְתִיבְתָּא, וּבָרִיכוּ לֵיהּ, וְאָמְרוּ סִינַי סִינַי, הָכִי אִתְחַזְיָיא לְמִשְׁמַע מִלִּין דִּילָךְ וְלִשְׁתּוּק, אֲבָל בִּרְשׁוּתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, אֲנָא בָּעֵי לְמַלְּלָא מִלָּה לְגַבָּךְ, לִיקָרָא דִּילָךְ" (זוהר - רעיא מהימנא כרך ג כי תצא רעו: וכן שם רעז: וכן תיקוני זוהר הקדמה דף ג עמוד ב).

וכן נאמר גם על רשב"י עצמו: "קָמוּ כֻּלְּהוּ וּבָרִיכוּ לֵיהּ, וְאָמְרוּ פִּימָא דִשְׁכִינְתָּא, סִינַי סִינַי, זַכָּאִין אוּדְנִין דְּשָׁמְעִין מִלִּין אִלֵּין מִפּוּמָךְ" (תיקוני זוהר דף קמח עמוד א). כי נשמת רשב"י היא נשמת משה רבנו עליו השלום. והדברים שהוא אמר היו שמחים כנתינתם מסיני.

בגמרא (שבת קיא ע"א) נאמר "ארי שבחבורה" על מי שפסק כמו רבי שמעון בהלכות שבת. ובמסכת בבא מציעא (פד ע"ב) מסופר על רבי ורבי אלעזר בן רבי שמעון שלמדו תורה אצל רבן שמעון בן גמליאל ורבי יהושע בן קרחה. רשב"ג היה אביו של רבי, וביקש שיושיבו את בנו על הקרקע ולא על ספסל, כדי שלא יתגאה. רבי שאל את אביו מדוע הוא על הרצפה ואילו רבי אלעזר בן רבי שמעון על ספסל, והשיב לו אביו: "בני, אל ירע שהוא ארי בן ארי, ואתה ארי בן שועל". במילים האלו אומר רשב"ג על עצמו שהוא שועל, ובנו ארי בן שועל. אבל על רבי אלעזר בן רשב"י הוא אומר "ארי בן ארי". על זה אמר רבי שאביו היה עניו שבענווים. ומכאן כנראה כתב רבי יוסף חיים זיע"א כי רשב"י הוא ארי שבחבורה.

מרן הרב אליהו זצוק"ל היה אומר כי בית זה נאמר בלשון הווה, כי לא רק בעבר יצאה ממנו תורה, אלא גם בהווה. וכידוע מהמעשה שהיה עם רבי יוסף קארו שנאמר לו על-ידי המגיד כי רשב"י שמח בכל פעם שהם באים ללמוד על הציון שלו, וכך הוא אומר להם לעשות בכל פעם שיש גזרה. וכך היה עושה מו"ר אבא זצוק"ל בכמה וכמה פעמים שהיו על כלל ישראל, והיו בהן פלאות.

על כן היה תמיד שר את השיר הזה על הציון של רשב"י ואומר גם "בִּטֵּל כַּמָּה גְּזֵרוֹת" וגם "מבטל הגזרות". גם "יָכוֹל לִפְטוֹר הָעוֹלָם" וגם "הוא יפטור את העולם". וכן "קוֹלוֹ זִמֵּר עָרִיצִים, וְהִכְרִית אֶת הַקּוֹצִים, וְהִצִּיל הַלְּחוּצִים" וגם "קוֹלוֹ מזמֵּר עָרִיצִים, וְמכְרִית אֶת הַקּוֹצִים, וְמצִּיל הַלְּחוּצִים". הכול בלשון הווה. וכשהיה נפטר מהציון של רשב"י היה פונה אליו ומלמד את כל הקהל לפנות ולומר: "שָׁלוֹם רַב עַל מִשְׁכָּבוֹ, מַה-יָּפְיוֹ וּמַה-טּוּבוֹ. דּוֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ, אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחָאי". ויהי רצון שיתקיים בנו "תּוֹרָתוֹ מָגֵן לָנוּ, הִיא מְאִירַת עֵינֵינוּ, הוּא יַמְלִיץ טוֹב עָלֵינוּ, אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחָאי". אמן ואמן.