בדברי בלעם האחרונים, על "אחרית הימים", הוא אומר "אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת"[1]. מיהו ומהו ה"כוכב"?
הרמב"ם כותב "'דרך כוכב מיעקב' זה דוד, 'וקם שבט מישראל' זה מלך המשיח. 'ומחץ פאתי מואב' זה דוד... 'וקרקר כל בני שת' זה המלך המשיח"[2] – אם כן ה"כוכב" הוא דוד. אמנם מהמדרשים[3] עולה ש"כוכב" הוא מלך המשיח (דהיינו שכל הפסוק מדבר על המשיח), ולכן רבי עקיבא דרש את "דרך כוכב מיעקב" על בר כוכבא (כמו שיתבאר).
והנה בגמרא כתוב[4] שגוי אחד אמר לרבי ישמעאל שראה בחלומו שהוא בלע כוכב. אמר לו רבי ישמעאל: הרגת יהודי (ולבסוף הגוי הודה בכך)! ובירושלמי כתוב שרבי ישמעאל למד זאת מהפסוק "דרך כוכב מיעקב"[5]. לכאורה היה אפשר להביא פסוקים מפורשים שישראל נמשלו לכוכבים, כמו שנאמר לאברהם אבינו "הבט נא השמימה וספר הכוכבים... כה יהיה זרעך"[6], ובכל זאת מביאים ראיה דוקא מהפסוק שלנו – ומכאן שכל יהודי נקרא כוכב!
שלשת הפירושים קשורים זה לזה: דוד ומשיח ודאי קשורים, והמשיח עצמו נקרא דוד[7], אך גם בכל יהודי יש ניצוץ משיח[8]. הסימן: משיח יהודי דוד ראשי תבות מיד, משיח יבוא "תיכך ומיד ממש"[9].
בכללות, הקב"ה נמשל לשמש[10], וכל ישראל נמשלו ללבנה (המקבלת אורה מהשמש)[11], אך כל יהודי בפני עצמו הוא כוכב הדורך בשמים. "אין לך אדם שאין לו שעה"[12], לכל אחד יש שעה לדרוך, שעה להופיע בהסטוריה, שעה של הופעה משיחית בחייו.
באנגלית (ובשפות נוספות) 'כוכב' הוא גיבור, כמו כוכבים בסרטי קולנוע. הכוכבים של הסרט הם היהודים. יש עוד שחקנים, הלא-יהודים, אבל הכוכבים הם היהודים. כל יהודי הוא כוכב עם כח משיח שיופיע בשעה שלו.
ובדרך רמז: ידוע שכוכב הוא כו-כב הוא כו, שם הוי' ברוך הוא, ו-כב הוא עשרים ושתים אותיות התורה. אם כן, זהו חיבור של הקב"ה והתורה, "אורייתא וקוב"ה כולא חד". אפשר לחלק את המלה גם בדרך אחרת: כו הן האותיות הפנימיות ו-כב הן האותיות החיצוניות-המקיפות, היינו שה' הוא בתוך התורה.
ועוד תופעה יפה: כוכב = 48, והנה אם כופלים את האותיות של כוכב זו בזו (הכאה), כ פעמים ו פעמים כ פעמים ב מקבלים 4800, מאה פעמים 48 (תופעה נדירה). מכאן רמז שבכל יהודי, כל כוכב, יש פוטנציאל של מאה כוכבים. בכל נשמה יש עשרה כחות (כוחות הנפש המקבילים לעשר הספירות) והם מתכללים זה בזה ומגיעים למאה. הבטוי למספר מאה בנשמה הוא בהלכה שצריך לברך מאה ברכות בכל יום[13], כך מופיעים מאה כוכבים בכל כוכב.
כל הבטוי דרך כוכב מיעקב הוא כפולה של 26 (הוי'), 19 פעמים 26. והנה 19 = חוה, ובתוספת 26 = אדם (סוד מילוי מ"ה של שם הוי', יוד הא ואו הא, כאשר המילוי עולה חוה והכל עולה אדם) – רמז לכל יהודי בישראל, "אתם קרוים אדם"[14]. וכמובן רומז גם לפירושים האחרים, שהרי אדם ראשי תבות אדם דוד משיח[15].
נחזור לפירוש ש"כוכב" הוא המשיח[16]. בירושלמי נאמר "תני רבי שמעון בן יוחי, עקיבה רבי היה דורש 'דרך כוכב מיעקב' דרך כוזבא מיעקב [ובמדרש: 'אל תקרי כוכב אלא כוזב']. רבי עקיבה כד הוה חמי בר כוזבה הוה אמר דין הוא מלכא משיחא. אמר לו רבי יוחנן בן תורתא, עקיבה יעלו עשבים בלחייך ועדיין בן דוד לא יבא"[17]. וכך מביא הרמב"ם בהלכות מלכים[18] שרבי עקיבא חשב שבר כוכבא הוא המשיח "עד שנהרג בעוונות" והתברר שאינו. כל יהודי הוא כוכב ויש בו ניצוץ משיח, ורבי עקיבא האמין שבר כוכבא יממש את הניצוץ שיש בו. כאשר החכם שבדור, רבי עקיבא, 'חותם' על בר כוכבא, זוהי נתינת כח עצומה, ואף על פי כן כל העסק נכשל (ו"עלו עשבים בלחיינו")...
נערך ע"י יוסף פלאי מהקלטת שידור ד' אייר תשע"א משיעורו של הרב יצחק גינזבורג.
[1] במדבר כד, יז.
[2] הלכות מלכים פי"א ה"א.
[3] ירושלמי תענית פ"ד ה"ח. איכה רבה ב, ד. וכן נראה מדברים רבה א, כ.
[4] ברכות נו, ב.
[5] ירושלמי מעשר שני פ"ד ה"ו. ראה תורה תמימה אצלנו.
[6] בראשית טו, ה.
[7] ירושלמי ברכות פ"ב ה"ד.
[8] מאור עינים פרשת פינחס.
[9] על דרך דברי הרבי שדרש את ראשי התבות של שלשת הדורות האחרונים בחב"ד: מנחם מענדל, יוסף יצחק, דובער (הרבי הרש"ב) – ר"ת מיד.
[10] תהלים פד, יב "כי שמש ומגן ה' אלהים".
[11] וראה בגמרא ברכות שם שאותו מין ראה בחלום שנשק את הלבנה, ואמר לו רבי ישמעאל שהוא בא על אשת ישראל.
[12] אבות פ"ד מ"ג.
[13] מנחות מג, ב.
[14] יבמות סא, א.
[15] ריקנאטי בראשית א, כו. ספר הליקוטים האזינו. רמז נוסף: אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל = 3210 (ספירה לאחור) = אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת נצר חסד לאלפים נשא עון ופשע וחטאה ונקה, י"ג מדות הרחמים. על משיח (אמתי) להיות קשור ובטל בעצם לי"ג מדות הרחמים של ה', "כי מרחמם ינהגם" (כי מרחמם = משיח(.
[16] לכל זה ראה עוד שיעור ו' כסלו תש"פ. נדפס ב'ואביטה' וארא תש"פ.
[17] ירושלמי תענית פ"ד ה"ה (וראה פירוש עלי תמר שם).
[18] הלכות מלכים פי"א ה"ג.
