עֵט לַעֲשׂוֹת לה'

צפו בשיעורו השבועי של הרב שמואל אליהו לשבת פרשת בלק:

אין יעקב שליט אלא בקולו

הקול קול בלעם והידיים ידי ישראל

יצחק מברך את יעקב ואומר: "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו" (בראשית כז כב). ובפרשת בלק אנו רואים את ההפך. בלעם משתמש בכוח הקול, ופנחס משתמש ברומח להרוג את זמרי וכזבי בת צור. "וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ". אחר כך הוא הורג את בלעם בחרב "וְאֵת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הָרְגוּ בֶּחָרֶב". למה היוצרות התהפכו? למה בלעם לוקח את כוח הדיבור ואנחנו לוקחים את כוח הרומח והחרב?

וִילוֹנוֹ כָּל הָעֵדָה – וַיָּבֹא עֲמָלֵק

חכמינו במדרש אמרו כי כשעם ישראל מזלזל בקולו ומשתמש בו לשלילה, מגיע עמלק. על הפסוק "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו" "אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשָׁעָה שֶׁיַּעֲקֹב מַרְכִּין בְּקוֹלוֹ (בשעה שעם ישראל משתמש בקולו כדי להחליש את עצמו), ידי עֵשָׂו שׁוֹלְטוֹת, דִּכְתִיב (שמות טז) 'וִילוֹנוֹ כָּל הָעֵדָה' - 'וַיָּבֹא עֲמָלֵק', וּבְשָׁעָה שֶׁהוּא מְצַפְצֵף בְּקוֹלוֹ - אֵין הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, אֵין יָדִי עֵשָׂו שׁוֹלְטוֹת".

חכמינו במדרש מדברים על מי מריבה הראשונים שהיו בחודש השני ליציאת בני ישראל ממצרים במדבר סין. בני ישראל מתלוננים שאין אוכל, ובהזדמנות זו מצטערים על יציאתם ממצרים. "וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד ה' בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשׂבַע כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת כָּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב".

אחרי שיורד להם מן הם מגיעים לרפידים בלי מים, ושוב מתלוננים על יציאת מצרים וכמעט סוקלים את משה "לָמָּה זֶּה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָמִית אֹתִי וְאֶת בָּנַי וְאֶת מִקְנַי בַּצָּמָא" (שמות יז). הבכיינות הזו מביאה את מלחמת עמלק הראשונה. אם אין הקול קול יעקב אלא קול בכיינות – באות הידיים ידי עשו, ועמלק הוא נכד של עשו.

ריב חוזר, עמלק חוזר

ארבעים שנה אחר כך הם חוזרים לאותו ניסיון במקום שגם הוא נקרא "מי מריבה". גם שם בני ישראל מתלוננים על יציאת מצרים ורוצים לחזור. "וְלָמָ֤ה הֲבֵאתֶם֙ אֶת־קְהַ֣ל ה֔' אֶל־הַמִּדְבָּ֖ר הַזֶּ֑ה לָמ֣וּת שָׁ֔ם אֲנַ֖חְנוּ וּבְעִירֵֽנוּ: וְלָמָ֤ה הֶֽעֱלִיתֻ֙נוּ֙ מִמִּצְרַ֔יִם לְהָבִ֣יא אֹתָ֔נוּ אֶל־הַמָּק֥וֹם הָרָ֖ע הַזֶּ֑ה לֹ֣א׀ מְק֣וֹם זֶ֗רַע וּתְאֵנָ֤ה וְגֶ֙פֶן֙ וְרִמּ֔וֹן וּמַ֥יִם אַ֖יִן לִשְׁתּֽוֹת" (במדבר כ, ד-ו). התורה מספרת כי למרות שזה נראה כמו ריב עם משה, זה באמת ריב עם ה' "הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר רָבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת ה'".

הריב הזה נעשה במקום ששמו "קדש". מקום שהיה אפשר לעשות בו קידוש ה' גדול והם בוחרים להשתמש בכוח הדיבור השלילי התוצאה היא שה' מתקדש בם בדרך השלילית "וַיִּקָּדֵשׁ בָּם" (במדבר כ יג).

הפסד הדיבור – הפסד הגאולה

הפסד כוח הדיבור של ישראל גורם הפסד לכוח הדיבור האדיר של משה. הוא חוזר לעורלת הדיבור הראשונה שהייתה לו, ערלה שמונעת גאולה "הֵן אֲנִי עֲרַל שְׂפָתַיִם וְאֵיךְ יִשְׁמַע אֵלַי פַּרְעֹה" (שמות ו ל). משה לא מדבר ומכה בסלע ומפסיד את הזכות להיכנס לארץ ישראל, לבנות את בית המקדש ולגאול את ישראל גאולה שלמה: "גַּם בִּי הִתְאַנַּף ה' בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר גַּם אַתָּה לֹא תָבֹא שָׁם" (דברים א לז).

בְּשָׁעָה שֶׁיַּעֲקֹב מַרְכִּין בְּקוֹלוֹ, יָדִי עֵשָׂו שׁוֹלְטוֹת

התוצאה השנייה היא התחזקות עשו הוא אדום "בְּשָׁעָה שֶׁיַּעֲקֹב מַרְכִּין בְּקוֹלוֹ, יָדִי עֵשָׂו שׁוֹלְטוֹת" ולכן עשו מאיים על ישראל ואומר "לֹא תַעֲבֹר בִּי פֶּן בַּחֶרֶב אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ" וכך קורה בפועל "וַיֵּצֵא אֱדוֹם לִקְרָאתוֹ בְּעַם כָּבֵד וּבְיָד חֲזָקָה" (במדבר כ).

זה לא עוזר שישראל מזכירים לאדום את כוח הדיבור שלהם. "וַנִּצְעַק אֶל ה' וַיִּשְׁמַע קֹלֵנוּ וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ וַיֹּצִאֵנוּ מִמִּצְרָיִם וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ בְקָדֵשׁ עִיר קְצֵה גְבוּלֶךָ" (במדבר כ טז). אדום יודע שעם ישראל נכשל במבחן של מי מריבה, והוא משתמש בידיים, ידי עשו, ולא נותן להם להיכנס לארץ ישראל דרך ארצו.

אִם מְצָאתֶם שָׁם תִּינוֹקוֹת מְצַפְצְפִים בְּקוֹלָם - אִי אַתֶּם יְכוֹלִים לָהֶן

הבעיה היותר גדולה היא כשכוח הדיבור עובר לשימוש אויבינו והם משתמשים בו נגדנו. זה מה שקורה בפרשת בלק שבאה מיד אחרי הדיבור השלילי פעם נוספת במי מריבה. כפיות טובה שמאפשרת לבלעם לחטוף ולבלוע את הכוח הזה מאיתנו.

כך מספרים חכמינו במדרש על מקור כוח הדיבור של בלעם: "לֹא עָמְדוּ פִילוֹסוֹפִים בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם כְּבִלְעָם בֶּן בְּעוֹר וּכְאַבְנִימוּס הַגַּרְדִּי. אַבְנִימוֹס הַגַּרְדִּי נִתְכַּנְּסוּ כָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם אֶצְלוֹ אָמְרוּ לוֹ תֹּאמַר שֶׁאָנוּ יְכוֹלִים לְהִזְדַּוֵּג בְּאֻמָּה זוֹ? אָמַר לָהֶן: לְכוּ וְחָזְרוּ עַל בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת שֶׁלָּהֶן. אִם מְצָאתֶם שָׁם תִּינוֹקוֹת מְצַפְצְפִים בְּקוֹלָם - אִי אַתֶּם יְכוֹלִים לָהֶן. וְאִם לָאו - אַתֶּם יְכוֹלִים לָהֶם. שֶׁכָּךְ הִבְטִיחָן אֲבִיהֶם וְאָמַר לָהֶם 'הַקּוֹל קוֹל יַעֲקֹב'. בִּזְמַן שֶׁקּוֹלוֹ שֶׁל יַעֲקֹב מָצוּי בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת אֵין הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו" (ילקוט שמעוני בראשית כז קטו. ע"ע בראשית רבה תולדות פרשה סה).

מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל

אבנימוס הוא מומחה בחכמה ובכישרון הדיבור, ולכן שואלים אותו הגויים האם אפשר להתחבר לחכמה של עם ישראל ולקחת אותה לצרכינו. "תֹּאמַר שֶׁאָנוּ יְכוֹלִים לְהִזְדַּוֵּג בְּאֻמָּה זוֹ?" והתשובה שלו היא שכאשר עם ישראל מזלזל בירושתו, האומות יכולים להשתמש בה, ממש כמו שבלעם מנסה להשתמש בכוח הדיבור לקלל את ישראל.

בפועל בלעם נכשל ויוצאות לו ברכות, כי באותה שעה היו בעם ישראל בתי כנסיות בתי מדרשות: "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל" (סנהדרין קה ע"ב). לכן מתרגם יונתן "כמה יאוון הינון בתי מדרשיכון". לכן בלעם מתחכם ומשתדל להחטיא את ישראל, ומייעץ לבלק עצה לסלק מהם את קדושת התורה באמצעות בנות מדיין. העצה "מצליחה", עם ישראל נכשל רגעית, באה מגפה שבה מתים 24 אלף אנשים עד שבא פנחס ועוצר את המגפה (כנגדם באים 24 אלף תלמידי רבי עקיבא שלא השתמשו בכתר תורה כראוי, לא נהגו כבוד זה בזה ומתו בין פסח לעצרת, זמן מתן תורה).

כוח הדיבור חוזר בימות המשיח

יַדְבֵּר עַמִּים תַּחְתֵּינוּ וּלְאֻמִּים תַּחַת רַגְלֵינוּ – באמצעות הקול

ההפסד של כוח הדיבור הוא זמני. בימות המשיח חוזר כוח הדיבור הטוב של ישראל להשפיע על כל העולם כולו. "יַדְבֵּר עַמִּים תַּחְתֵּינוּ וּלְאֻמִּים תַּחַת רַגְלֵינוּ". הכנעה של כל כוחות הרשע באמצעות הדיבור שמביאה קידוש השם עולמי "כָּל הָעַמִּים תִּקְעוּ כָף הָרִיעוּ לֵאלֹהִים בְּקוֹל רִנָּה" (תהילים מז ד). וזה המזמור שאנחנו אומרים שבע פעמים לפני השמעת קול השופר, לפני השמעת קולה של הגאולה.

תפקידו של מלך המשיח בדיבור

גם על המשיח נאמר שכוחו בדיבור. "וְשָׁפַ֤ט בְּצֶ֙דֶק֙ דַּלִּ֔ים וְהוֹכִ֥יחַ בְּמִישׁ֖וֹר לְעַנְוֵי־אָ֑רֶץ וְהִֽכָּה־אֶ֙רֶץ֙ בְּשֵׁ֣בֶט פִּ֔יו וּבְר֥וּחַ שְׂפָתָ֖יו יָמִ֥ית רָשָֽׁע" (ישעיהו פרק יא, א-ה). מכוח הדיבור הזה בא תיקון גדול לעולם כולו. "לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים" (שם ט).

דיבור שמבטא את חכמת ה' שבקרבו. "וְנָחָ֥ה עָלָ֖יו ר֣וּחַ ה֑' ר֧וּחַ חָכְמָ֣ה וּבִינָ֗ה ר֤וּחַ עֵצָה֙ וּגְבוּרָ֔ה ר֥וּחַ דַּ֖עַת וְיִרְאַ֥ת הֽ'". כוח הדיבור שלו עושה רושם.

כולנו כמלך המשיח

תיקון העולם הוא לא רק תפקיד של מלך המשיח, אלא של כל אחד ואחד מאיתנו. הנביא זכריה מספר לנו כי בעת הגאולה כולנו נהיה שותפים בדיבור הגואל הזה "וּבָאוּ עַמִּים רַבִּים וְגוֹיִם עֲצוּמִים לְבַקֵּשׁ אֶת ה' צְבָאוֹת בִּירוּשָׁלִָם וּלְחַלּוֹת אֶת פְּנֵי ה'". כל אחד ואחת מבני ובנות ישראל יהיה שותף בתהליך המופלא הזה "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר נֵלְכָה עִמָּכֶם כִּי שָׁמַעְנוּ אֱלֹהִים עִמָּכֶם" (זכריה ח כג).

כוחו של דוד לכבוש את העולם בשיר

מי שהתחיל בתיקון של הדיבור הנכון הוא דוד המלך שעיקר השפעתו על העולם הייתה באמצעות הדיבור, ספר התהילים שנשאר לדורי דורות. לכן דוד אומר לגוליית "אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון, ואני בא אליך בשם ה' צבאות אלהי ישראל" (ש"א י"ז). בסופו של דבר דוד נלחם בגוליית באבן שפוגעת בראש גוליית. אבל באמת דוד יודע וכולם יודעים שהכוח המנצח הוא שם ה' צבאות.

את התובנה הזו דוד מעביר לכולנו בתהילים שכתוב בהם: "אֵין הַמֶּלֶךְ נוֹשָׁע בְּרָב חָיִל גִּבּוֹר לֹא יִנָּצֵל בְּרָב כֹּחַ:  שֶׁקֶר הַסּוּס לִתְשׁוּעָה וּבְרֹב חֵילוֹ לֹא יְמַלֵּט: הִנֵּה עֵין ה' אֶל יְרֵאָיו לַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ" (תהילים לג טז, וראה עוד תהילים קמז י).

וכשזוכרים זאת אפשר "ללמד בני יהודה קשת הלא היא כתובה על ספר הישר" (שמואל ב א יח). ולא לחשוש לכוחי ועוצם ידי. ולכן דוד שר לה' כל הזמן ומודה לו שהכוח שיש לו הוא משמים. "הַמְלַמֵּד יָדַי לַקְרָב אֶצְבְּעוֹתַי לַמִּלְחָמָה" (תהילים קמד א). וכן הוא אומר: "כִּי בְךָ אָרֻץ גְּדוּד וּבֵאלֹהַי אֲדַלֶּג שׁוּר" (תהילים יח ל).

האבות תיקנו את העולם באמצעות הקול והדיבור

אברהם מתקן את העולם במילים ובספרים

כלי העבודה המרכזי של אברהם במלחמתו בעובדי האלילים הייתה באמצעות הדיבור לסוגיו השונים. תפקידו להביא ברכה לעולם: "ונברכו בך כל משפחות האדמה". והוא משתמש בכל הכלים של תקופתו כדי לפרסם את שם ה' בעיני בני האדם בעולם. כך כותב הרמב"ם "והתחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבוד אלא לאלוה העולם" (רמב"ם ע"ז א). והכול כדי "שיכירוהו כל הברואים". אבל זה לא היה קל לאברהם, נמרוד רודף אחריו ורוצה להשליכו לכבשן האש, כנהוג. אברהם ניצל מנמרוד ובורח לחרן "וְהִתְחִיל לַעֲמֹד וְלִקְרֹא בְּקוֹל גָּדוֹל לְכָל הָעוֹלָם וּלְהוֹדִיעָם שֶׁיֵּשׁ שָׁם אֱלֹהַּ אֶחָד לְכָל הָעוֹלָם וְלוֹ רָאוּי לַעֲבֹד. וְהָיָה מְהַלֵּךְ וְקוֹרֵא וּמְקַבֵּץ הָעָם מֵעִיר לָעִיר וּמִמַּמְלָכָה לַמַּמְלָכָה עַד שֶׁהִגִּיעַ לְאֶרֶץ כְּנַעַן וְהוּא קוֹרֵא שֶׁנֶּאֱמַר 'וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם ה' אֵל עוֹלָם'.

וְכֵיוָן שֶׁהָיוּ הָעָם מִתְקַבְּצִין אֵלָיו וְשׁוֹאֲלִין לוֹ עַל דְּבָרָיו, הָיָה מוֹדִיעַ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי דַּעְתּוֹ עַד שֶׁיַּחֲזִירֵהוּ לְדֶרֶךְ הָאֱמֶת. עַד שֶׁנִּתְקַבְּצוּ אֵלָיו אֲלָפִים וּרְבָבוֹת וְהֵם אַנְשֵׁי בֵּית אַבְרָהָם. וְשָׁתַל בְּלִבָּם הָעִקָּר הַגָּדוֹל הַזֶּה וְחִבֵּר בּוֹ סְפָרִים וְכוּ'". ואת הספרים הללו נתן אברהם לכל אחד בשפתו, הכול כדי לקרוא בשם ה' ולהחזיר את עובדי הע"ז הללו בתשובה.

שִׁירוּ לוֹ זַמְּרוּ לוֹ שִׂיחוּ בְּכָל נִפְלְאוֹתָיו

בכל בוקר, בתחילת התפילה, אנחנו מזכירים לעצמנו ללכת בדרך של האבות ולקרוא בשם ה' בכל סוגי הדיבור: "הוֹדוּ לה' קִרְאוּ בִשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו: שִׁירוּ לוֹ זַמְּרוּ לוֹ שִׂיחוּ בְּכָל נִפְלְאוֹתָיו" (תהילים קה א-ג). למרות שהאבות היו מעטים: "בִּהְיוֹתְכֶם מְתֵי מִסְפָּר כִּמְעַט וְגָרִים בָּהּ: וַיִּתְהַלְּכוּ מִגּוֹי אֶל גּוֹי וּמִמַּמְלָכָה אֶל עַם אַחֵר" (דברי הימים א פרק טז יט), הם לא חששו ואמרו את דברם, ובזכות זה ה' כרת איתם ואיתנו ברית "אשר כרת אֶת אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִצְחָק: וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם".

כש"תְּהִלַּת ה' יְדַבֶּר פִּי" - וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד

כך חוזר דוד ואומר לנו בכמה וכמה מקומות בתהילים לקרוא בשם ה'. "תְּהִלַּת ה' יְדַבֶּר פִּי" פי ידבר ויספר לאחרים על האור הגדול, ישמעו כל יושבי הארץ ויתקדש שם של ה' בכל העולם "וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד" (תהילים קמה כא). זה גם הפירוש של הקדיש שאנו אומרים בו "יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ. וְיִשְׁתַּבַּח. וְיִתְפָּאַר. וְיִתְרוֹמַם. וְיִתְנַשֵּא. וְיִתְהַדָּר. וְיִתְעַלֶּה. וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא", וזה לא יהיה מעצמו אלא באמצעות מעשינו, כאמור לעיל.

חכמי ישראל תיקנו את העולם בכוח הכתיבה

חכמי ישראל השתמשו בכוח הכתיבה

חכמי ישראל הגדולים השתמשו בכוח הכתיבה והשפיעו באמצעותה על כל העם. כך היה גדול המקובלים הרמח"ל כותב ספרים ברמות שונות. גם ספרים עמוקים מאוד למקובלי עליון, גם ספרים השווים לכל נפש כמו "מסילת ישרים" וגם מחזות להציגם ולהמחיש באמצעותם את דבר ה'.

כך היה רבי יוסף חיים זיע"א בעל ה"בן איש חי" כותב ספרי שו"ת בהלכה ובקבלה וגם ספרי הלכות מדויקים לדורי דורות; גם ספרים בערבית לנשים וגם ספרי חידות לילדים; גם ספרי משל ונמשל לנערים וגם פירוש על עין יעקב - הכול קול יעקב.

כך היה מעודד הראי"ה קוק זצוק"ל בכתביו את תלמידי החכמים לכתוב ספרים כמו שהיה כותב אברהם אבינו לכל העם כדי לעוררם אל הכרת ה' ואל גדולתו, ובזה הוא כתב כי מנצחים את עמלק ומביאים את המשיח.

כך היה הרבי מחב"ד משתמש בכל אמצעי הטכנולוגיה שהייתה בימיו בכדי להפיץ תורה וללמד תורה ולקדש את שם ה' ברבים גם ביהודים וגם באומות העולם. והשתמש בדפוס ובעלונים, ברשת טלפונים עולמית שהייתה חידוש טכנולוגי בימיו ובלוויין המשדר וידאו לכל העולם. הכול בהתאם לציווי לקדש את שמו של מלך מלכי המלכים בכל העולמות.

הִנְנוּ חַיָּבִים לִקְנוֹת לָנוּ אֶת הַכִּשָּׁרוֹן הַסִּפְרוּתִי

כך כותב הראי"ה קוק זצוק"ל לצעירי דורו שרוצים להתחזק בחיי רוחניות. "וְהִנְנִי לְעוֹרֵר אֶת כב' וְאֶת כָּל הַצְּעִירִים הַחֲפֵצִים לְהִתְעוֹדֵד לְחַיִּים רוּחָנִיִּים, מְכֻבָּדִים וּמְתֻקָּנִים בֶּאֱמֶת בעז"ה, עַל דְּבַר הַהִסְתַּגְּלוּת הַסִּפְרוּתִית. הִנְנוּ חַיָּבִים לִקְנוֹת לָנוּ אֶת הַכִּשָּׁרוֹן הַסִּפְרוּתִי, אֶת הַסִּגְנוֹן הַחַי לְכָל צְבָעָיו, אֶת הַפְּרוּזֵי וְאֶת הַמְּלִיצִי. וְאִם יֵשׁ בָּנוּ מִי שֶׁמַּרְגִּישׁ אֶת רוּחוֹ בִּנְטִיָּה לְשִׁירָה וּפִיּוּט, אַל נָא יַעֲזֹב כִּשְׁרוֹנוֹ. יַעֲשׂוּ מַסּוֹת, בְּחִינוֹת, 'לְלַמֵּד בְּנֵי יְהוּדָה קָשֶׁת'" (הכוונה "קסת סופרים" - הערות הרב צבי יהודה זצוק"ל. כל המקורות למאמר זה לקוחים מהמאמר של הרב משה צוריאל שליט"א שנמצא באתר ישיבה).

הכתיבה - מלחמת ה' בעמלק

הרב זצוק"ל השתמש במילים של "לְלַמֵּד בְּנֵי יְהוּדָה קָשֶׁת" כי באמצעות הכתיבה נוכל להילחם ולנצח את כל הרוחות הרעות הקשות ביותר. כוחות שהשתלטו על כישרון הדיבור והכתיבה, כמו שהשתלט עליו בלעם. "אע"פ שֶׁאֲנִי מְלַמֵּד לְעַצְמִי וְלַאֲחֵרִים שֶׁתִּהְיֶה מִדַּת הַשָּׁלוֹם וְהַחֶסֶד גּוֹבֶרֶת הַתְּכוּנוֹת בְּנַפְשׁוֹתֵינוּ וּבְסִגְנוֹנֵינוּ, מִכָּל מָקוֹם חֲמוּשִׁים אָנוּ צְרִיכִים לִהְיוֹת לְמִלְחֶמֶת ה' בַּעֲמָלֵק הַפְּנִימִי וְהַחִיצוֹנִי, וְהִנְנוּ חַיָּבִים לְהָכִין לָנוּ אֶת הַנֶּשֶׁק הַזְּמַנִּי 'הָעֵט'  (הנשק של זמננו הוא העט) אָנוּ צְרִיכִים לְתַרְגֵּם עַל פִּי הַסִּגְנוֹן הַזְּמַנִּי אֶת כָּל הָאוֹצָר הַקָּדוֹשׁ שֶׁלָּנוּ, אוֹצַר הַדֵּעוֹת וְהָרְגָשׁוֹת שֶׁל כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ כִּמְעַט, לְקִרְבָּם לִבְנֵי דּוֹרֵנוּ" ("אגרות הראי"ה", ח"ב עמ' רכ"ו).

הרה קוק כותב "לְהָכִין לָנוּ אֶת הַנֶּשֶׁק הַזְּמַנִּי 'הָעֵט'" כי בכל זמן יש הסגנון והכלים שלו, בעיתונים ובספרים של ימינו, בכלי התקשורת של ימינו. כי הם המשפיעים על הנוער שמתפתה אחרי סופרים וכותבים ויוצרים שממלאים את כל המסכים בתרבות זרה ונוכרייה.

נִפְתִּים אַחַר חֶלְקַת לָשׁוֹן נָכְרִיָּה שֶׁל בְּנֵי פָּרִיצֵי עַמֵּנוּ

בכתיבה הטובה אנו מצילים את הנוער מהשפעות התרבות הזרה. "בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים רַבִּים מֵהַצְּעִירִים הוֹלְכִים וְנִפְתִּים אַחַר חֶלְקַת לָשׁוֹן נָכְרִיָּה שֶׁל בְּנֵי פָּרִיצֵי עַמֵּנוּ". הם לומדים מהספרות והרדיו והמסכים את תרבות האומות. והפתרון הוא "ללמד את תלמידי החכמים להשתמש בכוח הדיבור כמו שעשה החסיד הרמח"ל ז"ל, במעשיו בספרי מליצה וצחות" ("אגרות הראי"ה", ח"א דף מב).

הָעֵט כָּבַשׁ לוֹ אֶת הָעוֹלָם, הוּא רוֹדֶה בְּמַחֲשָׁבוֹת

הרב קוק כותב על החובה הזאת מאות פעמים בכל כתביו. כך הוא כותב מכתב נוסף לבני התורה הצעירים "לִכְבוֹד אַחֵינוּ הַצְּעִירִים הָאֲהוּבִים תּוֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה הַיּוֹשְׁבִים עַל אַדְמַת הַקֹּדֶשׁ, שָׁלוֹם. הִנְנִי כּוֹתֵב לֹא מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לִי כֹּחַ לִכְתֹּב אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁכְּבָר אֵין בִּי כֹּחַ לְדוֹם". שלא יפחדו מעוצמת העיתונים, התקשורת, הספרות והאומנות של החול ולא ירגישו את עצמם קטנים מולם. "לָמָּה הִנְנוּ הוֹלְכִים כֹּה שַׁחִים, מְקֻמָּטִים, נִזְחָלִים וְנִרְעָדִים, וַאֲנַחְנוּ בֶּאֱמֶת הִנְנוּ צְרִיכִים וְחַיָּבִים לִהְיוֹת מְלֵאֵי אֹמֶץ וְנֶאֱזָרִים בִּגְבוּרָה, אֵין עֹז אֶלָּא תּוֹרָה".

חייבים לכתוב דברי אור ואמונה כי "הָעֵט כָּבַשׁ לוֹ אֶת הָעוֹלָם, הוּא רוֹדֶה בְּמַחֲשָׁבוֹת, בְּרִגְשֵׁי הַלֵּב, וְגַם בְּמַעֲשִׂים, בְּבִטְחָה הוּא עוֹשֶׂה דַּרְכּוֹ, חִצִּים שְׁנוּנִים וּמִדְּקָרוֹת חֶרֶב בִּמְנוּחָה הוּא שׁוֹלֵחַ. הֲיַעְלֶה עַל הַדַּעַת, שֶׁאָנוּ רַשָּׁאִים לְחָשׁוֹת וְלֹא לִקְנוֹת לָנוּ אֶת הַנֶּשֶׁק הַמּוֹדֶרְנִי הַזֶּה?".

הרב מזהיר כי בנשק הזה משתמשים רק מתוך אמונה גדולה, רק מתוך גדלות תורה, שלא ניסחף חלילה אחרי התרבות שלהם, כשאנו משתמשים בכלים שהם משתמשים בהם. "וַאֲנַחְנוּ לָמָּה לֹא נַעֲשָׂה לָנוּ גַּם אָנוּ עֵט, הֲיָבְשׁוּ מוֹחוֹתֵינוּ, חָלִילָה?". (אגרות הראי"ה כרך א כז)

העט הוא בן המחשבה והוא יחולל נפלאות

במקום אחר כותב הרב: "העט הוא בן המחשבה, והמחשבה היא מולדת הלמוד". צריכים ללמוד את מקצוע הכתיבה לציבור "בדעה צלולה וגדולת הנפש, בזריזות ובמתינות, בסדר שיביאנו לדבר דברינו בשפה ברורה, נאה ומדוייקת, וד' יתן מפיו חכמה דעת ותבונה". והעט הזה "יחולל נפלאות בימין ד' רוממה לתת גודל לשם ד' אלקי ישראל, לאוהבי שמו והוגי תורתו". לתקן מה שנאמר על "חכמת סופרים תסרח" ולקדם שם שמים ברבים.

הספרות והתקשורת שבויות בידי זרים

הספרות והתקשורת נמצאות בידי זרים החובקים חיק נוכרייה

כי כעת הספרות והתקשורת נמצאות בידי זרים החובקים חיק נוכרייה, שמקבלים את כל הערכים שלהם מתרבות העמים ומביאים אותה אל הארץ בשפה העברית ("עין איה", שבת, פ"ב פסקא ע"ד). והם מתבצרים בעמדותיהם ולא נותנים רשות לשום אדם להיכנס בגבולם. אבל אסור לנו להיכנע להם, צריכים לעשות כמו אברהם שלא נרתע מכל כוחות האלילות שהייתה בימיו, לא נרתע מכבשן האש וקרא בשם ה' ובסופו של דבר רוב רובו של העולם מאמין בדרכו.

לא יכול להיות "שכל בעל כשרון ספרותי, וכל משורר מפורסם, מוכרח הוא להיות כופר ופושע ישראל למפרע. את מגדל תרמית זה אנו חייבים להרוס, ולהראות לכל באי עולם את ההוד השירי והנועם הספרותי אשר יפרחו בהיותם משוקים ממקור חיי האומה הטבעיים והנאמנים, מקור מים חיים, ה'" ("אגרות הראי"ה", ח"א עמ' קצה).

לכתוב בשמחה ולא במלחמה

כך גם בימינו אנחנו צריכים להתאמץ ולכבוש את הספרות "השבויה עכשיו ביד אדונים קשים, ועלינו החובה לשבר בריחי ברזל, 'למפתח בית האסורין דילה'. אבל חלילה לנו להשתומם ולהתרחק מן החיים, אנחנו חייבים לעבוד עם החיים ובעד החיים, כדי לקדש את החיים, לרוממו ולעדנו.

חלילה לנו ממחשבות קודרות ונוגות, המטמטמות את הלב ומחשיכות את הנפש. הן אינן באות כ"א מלמוד של ארעי והבנה שטחית, אבל הלמוד הקבוע, השואף להגדיל את הרכוש של הידיעה, בפרט בהמקצוע הגדול של הדעה והמחשבה צריך שיעודד את הנפש וישמח את הלב".

לכתוב באור ולא באופן מתלהם

להתלהם ולהילחם בשנאה "זה לא יועיל מאומה תועלת של אמת, כי אם יזעזע את הלבבות זעזועים ארעיים, שהם עלולים להביא מדנים ורתיחת דמים, לא אורה ומנוחה, ואהבת העבודה לשם ה' למען עמו ונחלתו" ("אגרות הראי"ה", ח"א דף רמב).

צריך "ליצור ספרות מלאה אור רזי תורה, פופולרית ושוה לכל נפש, מלאה שירה וגבורה, חמושה בשכל טוב ובביקורת נאמנה, להרים קרן לעם ה' ולתשועת עולם אשר הֵחֵלה לזרוח לו בארץ ישראל" ("שמונה קבצים", קו"ג פסקא רנט).

לא רק דברי מוסר אלא דברי עומק

גם לכתוב דברי התעוררות פשוטים לא יועיל. "אהובי לבבי ונפשי, אנו צריכים להיות נכונים לא רק בדברי התעוררות בעלמא היוצאים מן הלב, אע"פ שגם הם טובים לפעמים, כי אם בעיקר בדברי דיעה והשכלה עמוקה היוצאת מן המוח החושב. וזה ישוב לנו כשנסול (נסלול) דרך להבחירים בבעלי הכשרון שבמצויינים שבין תלמידי חכמים הצעירים, שיהיו יודעים פרק בחלק העיוני שבתורה, המקור לכל דעה נשגבה וכל רגש עדין וקדוש".

זמר בכל יום

והרב מעודד שיכתבו קצת קצת בכל יום, וזו לשונו: "נסתפק בהתחלה קטנה, נדבר, נעורר, נכתוב, 'זמר בכל יום, זמר בכל יום' (סנהדרין צט ע"ב) וההשפעה האטית תפעל בודאי במרוצת הזמן. 'אבנים שחקו מים'".

כי המלאכה הזו היא גדולה "לא לאדם אחד, ולא לדור אחד, היא המלאכה הגדולה הזאת. מכל מקום אל יפול לב כל עובד. יעשה כל אשר יוכל, ותשועת ה' תשגבהו שברבות הימים יעבדו באלה המקצועות החמודים היסודיים, והושיעו את ישראל" ("מאמרי הראי"ה", עמ' 88).

ספרות ספרותית קדושה ומאירה

לכתוב "ספרות 'ספרותית' קדושה ומאירה, מלאה כל הוד וזיו חיים במלוא המובן של המלה, באופן אשר תעלה ביופיה והדרה, וקל וחומר באמתתה ועוז גבורתה, על כל הקסם הנמצא כעת בהספרות החדשה, אשר היא מלאה בפינותיה הרבות רעל והשחתה. ואז ילוו אלינו מחנות וגדודים, גם מהחֵיל הנופל אל האויב" כלומר, חלק ניכר מעם ישראל ייטשו את שייכותם לחילוניים, ויצטרפו אלינו שוב ("אגרות", ח"א עמ' רמד-רמה).

מניעות גדולות עומדות נגד כל הִתְגַלות רוחנית

וזה לא פשוט כי יש "מניעות גדולות עומדות נגד כל הִתְגַלות רוחנית עליונה שלא תופיע בכל הרחבתה. אין העולם כדאי לאורה יתירה. אבל אנו חייבים להלחם עם המניעות. עומק החסד ינצח את הכל, ערפלי המחשכים יסורו, ינוסו הצללים, וכבוד ה' ואורו יופיע" ("שמונה קבצים", קובץ ג, פסקא רל"ז. ועיי"ש מפסקאות רכ"ח-רל"ז).

לכן צריך לחשוב הרבה "אבל אני צריך לחשוב הרבה מאד, לפעול ולכתוב רק מעט מן המעט, תמצית קטן הכמות" ("אגרות הראי"ה", ח"א עמ' קנד). כי "אי אפשר לספרות ישראלית שתצליח בלא התקדשות הנשמות של הסופרים" ("אורות", דף פא, פסקא לו).

כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד

עוד כותב הרב קוק זצוק"ל כי מהכישרון הזה תבוא הגאולה. "כל פיתוחו של כשרון הדיבור וההסברה הספרותית, סופו להביא לידי התעודה הנבואית של הפיכת שפה ברורה לכל העמים, לקרוא כולם בשם ה'. אם כן הרינו רואים בפריחתה של הספרות גם כן הזרחת אורו של משיח בעולם. וההפרחה של פיתוח השפה מתגלה היא בכל הענינים, בחול כבקודש, בטמא כבטהור" ("שמונה קבצים" קובץ א', קע"ו). ויהי רצון שנזכה לראות עין בעין איך "מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים", אמן.

סיפורים

כתוב על המצח

סיפר הרב ציון כהן, רבה של אור יהודה: בהיותי בחור צעיר הגעתי אל הרב מרדכי אליהו זצ"ל והרב אמר לי: אני רואה שכתוב לך על המצח שתצליח ברבנות. זה היה חשוב לי מאוד באותה תקופה של החיים, כי נאלצתי לוותר על הרבה דברים חומריים כדי שאוכל להמשיך ללמוד תורה.

כמובן שאם הגעת לכהן כרב עיר, במשרה חשובה, כל עמל התורה מתברר כהשקעה נכונה. אבל כשאתה צעיר ולא יודע את העתיד, הספקות הללו מקשות על העמל ועל המאמץ. 

המילים הללו של הרב דחפו אותי ואת אשתי להמשיך ולהשקיע עוד ועוד בלימוד תורה, וברוך השם זכיתי להיות רב באור יהודה ולראות ברכה במעשיי. אני רואה בזה פלא גדול שהרב ידע לראות זאת, ועוד אמר לי במפורש שזה כתוב לי על המצח. 

(מתוך כרך י"א מסדרת "אביהם של ישראל" שיצא זה עתה לאור)

תשובה כהלכה

להנהיג ולא להיות מונהג. האם אנחנו צריכים בחיינו להתקדם עם הדור, לתת לדברים של הדור להיכנס אלינו, או הפוך, לא לתת להם? כמובן בדברים שלא ברור בהלכה אם מותר או לא, והדור שלנו הפך אותם כבר לרגילים, כמו סמארטפון, חורים באוזניים ונזם.

כמו בלהקות של בעלי חיים וציפורים כך גם בכל חברה אנושית, יש אנשים שמובילים את החברה ויש אנשים שהולכים אחריהם. אני חושב שאת צריכה לחשוב מהי הדרך שלך ואיך את מנהיגה. השלב הראשון של האדם שרוצה להנהיג היא לא להיות מונהג על ידי אחרים, אלא ללמוד את המציאות ואחר כך לעבד אותה. להתחבר לאור המיוחד שלו ואחר כך להביא אותו לעולם. לכן אני לא כל כך אוהב את הדברים שהזכרת, למרות שהם לא כל כך חשובים. מה שחשוב בהם הוא ההיסחפות אחרי תרבות של אחרים. במיוחד להיות מחוברים לסמארטפון זה יותר מלהחדיר לעצמו מחט לווריד ולתת לאנשים אחרים למלא את החומרים שמזריקים לנו. במחט לווריד מכניסים חומרים לגוף, וסמארטפון מכניס חומרים לתודעה.

למה שאאפשר לאחרים לעצב לי את התודעה לפי האינטרס והמושגים שלו? למה שאני לא אהיה זאת שמשפיע ויוצר תרבות?

וזה כלל יסודי, מי שמשפיע תרבות לא צורך תרבות של אחרים. שאם הוא צורך - הוא כל הזמן אומר מה שאמרו אחרים. ואם הוא לא צורך הוא צריך להתאמץ יותר, אבל הוא יוצר תרבות. ומאחל לך שתוכל להיות מאלה שמשפיעים אור על החברה. 

מציל חיים ומציל נפשות. מי יקבל שכר גדול יותר בעולם הבא, רופא או תלמיד חכם?

לפעמים הרופא ולפעמים הרב. תלוי מי עושה יותר טוב בעולם. כששניהם טובים, הרופא מציל חיים של אחד פה ואחד שם, אבל הרב יכול להציל חיים של רבים. הוא יכול ללמד אנשים לא להיות עצלים, כעסניים. בעלי לשון הרע, עין הרע. יכול לעודד אנשים ללמוד, לעבוד. הוא יכול ללמד אנשים להתחתן עם יהודייה ולא להתבולל. הוא יכול ללמד ציבור גדול לעלות לארץ ישראל ולהביא גאולה. הוא יכול לחנך אנשים שלא להיות שבויים באוכל. בנשים, בסמים, במרוץ אחרי הכסף. הוא לא יכול להציל את החיים הגופניים, אבל הוא יכול לתת לחיים משמעות ותוכן וכיוון נכון.

נבואות לחופש הגדול. אתמול סיימתי את הלימודים בישיבה. כל רגע בישיבה היה לי מה לעשות. היום כשהייתי בבית  השתגעתי. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. גם ללמוד תורה לא היה לי כוח. אני מרגיש נורא עם הסיטואציה הזאת של שעמום טוטאלי. היו שהציעו לעשות לו"ז, אבל גם לזה אין לי כוח. מה אפשר לעשות?? כבר בהתחלה אני מתייאש. 

מה דעתך ללמוד פעם אחת את כל התנ"ך מתחילה ועד סוף? לדעתי זה דבר מאוד חשוב ומעניין, ובעיקר לבדוק מה מתוך הנבואות מתקיים בימינו.

שימו לב אל הנשמה. כבוד הרב, האם יש לך רוח הקודש? 

לכל יהודי יש רוח הקודש והיא שוכנת בנשמה שלנו. חלק מאתנו שומעים אותה כל הזמן וחלק מאתנו שומעים אותה פחות. אנחנו משתדלים להטות אוזן כל הזמן אל הנשמה ולשמוע את מה שהיא דוברת אלינו.

מובאות

"הִנְנוּ חַיָּבִים לִקְנוֹת לָנוּ אֶת הַכִּשָּׁרוֹן הַסִּפְרוּתִי, אֶת הַסִּגְנוֹן הַחַי לְכָל צְבָעָיו, אֶת הַפְּרוּזֵי וְאֶת הַמְּלִיצִי. וְאִם יֵשׁ בָּנוּ מִי שֶׁמַּרְגִּישׁ אֶת רוּחוֹ בִּנְטִיָּה לְשִׁירָה וּפִיּוּט, אַל נָא יַעֲזֹב כִּשְׁרוֹנוֹ. יַעֲשׂוּ מַסּוֹת, בְּחִינוֹת, לְלַמֵּד בְּנֵי יְהוּדָה קָשֶׁת"

"חֲמוּשִׁים אָנוּ צְרִיכִים לִהְיוֹת לְמִלְחֶמֶת ה' בַּעֲמָלֵק הַפְּנִימִי וְהַחִיצוֹנִי, וְהִנְנוּ חַיָּבִים לְהָכִין לָנוּ אֶת הַנֶּשֶׁק הַזְּמַנִּי 'הָעֵט' אָנוּ צְרִיכִים לְתַרְגֵּם עַל פִּי הַסִּגְנוֹן הַזְּמַנִּי אֶת כָּל הָאוֹצָר הַקָּדוֹשׁ שֶׁלָּנוּ, אוֹצַר הַדֵּעוֹת וְהָרְגָשׁוֹת שֶׁל כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ כִּמְעַט, לְקִרְבָּם לִבְנֵי דּוֹרֵנוּ"

מודעה

השיעור לעילוי נשמת יעקב בן זכיה (בוזו) ע"ה