פרשת נח פותחת את החורף בכל שנה, ביום ראשון כבר נבקש על הגשמים, ואף על פי שאנו לא מעוניינים במבול, אנו כן מתפללים לשנה ברוכה וגשומה, עם המון שפע של 'ארובות השמים נפתחו' בגשמיות ורוחניות.
השבוע במאמר נדבר על הפרעות קשב וריכוז... - בלימוד התורה בפרט, ובחיים בכלל.
נסביר מהם הגורמים העיקריים לתופעה, כיצד היא קשורה לפרשת נח, וכיצד תורה של הבעל-שם-טוב על הפרשה עוזרת לנו לרפא את התופעה, להינצל מהמבול ולהצליח להיות קשובים לדבר ה'.
בפרשתנו ה' יתברך מצווה את נח - "בא אתה וכל ביתך אל התבה...".
הבעש"ט, בתורה ידועה שלו על הפסוק, מפרש כך - 'תיבה' בלשון חז"ל זוהי מילה, וכשאדם בא להתפלל וללמוד הוא צריך 'להיות בתוך המילים' ולהכנס כל כולו לתוך מה שהוא לומד או מתפלל.
אנו 'נדבקים' ומתרכזים במה שמענג ומושך אותנו. לכן אנו מתפללים בכל יום 'והערב נא' - שה' יתן לנו תענוג בתורתו וכך נצליח 'לבוא' אל תיבות התורה והתפילה ולהיות שקועים בהן.
חוסר ההצלחה של כולנו (במידה כזו או אחרת) להתרכז במילים אותן אנו אומרים, מוכר לכולנו כבעיה ידועה ומפורסמת - בעיות קשב וריכוז.
הבעיה לא החלה בדורנו, וגם בזמן הבעל שם טוב היא הייתה, אולם בדורנו היא התרחבה והפכה לדבר מצוי מאוד שהרבה אנשים - מילדים קטנים ועד מבוגרים - מתמודדים איתה.
מהן בעיות קשב וריכוז ומה גורם להן?
ישנם שני גורמים שמשליכים בצורה ישירה על הקשב והריכוז שלנו - סוכר ומסכים. כיצד?
הסוכר מגרה את הגוף וגורם לו להרגיש פעיל במידה מוגברת. גם הצפיה במסכים גורמת לגוף לגירויים תמידיים ולתחושה שהחיים האמיתיים נמצאים על המסך התזזיתי והמרצד, לעומת החיים הרגילים שלנו שהופכים להיות אפורים ומשעממים.
היום אנו זמינים יותר מפעם גם לסוכר וגם למסכים, וכך אנו מרגילים את הגוף להרגיש שרק גירויים תמידיים נותנים משמעות לחיים, ואילו מנוחה מהגירויים פירושה מוות... לכן אנו נמשכים למסכים ומחפשים (בעיקר כשקשה לנו..) לאכול דברים מתוקים.
מה עושים?
הדבר הראשון שאנו צריכים להכיר בו הוא שהגירויים אינם יפים ונעימים כפי שעד כה חשבנו. אנו צריכים לשים לב לעובדה שאנו לא בוחרים בצורה חופשית בהם אלא 'נשטפים' כל רגע בהמון גירויים, ובעצם נמשכים אליהם בעל כרחנו.
לאחר מכן, אנו צריכים למצוא בתוך נפשנו פנימה את המקום הרגוע שלא מחפש בכלל את הגירויים האלו. טוב לו עם ה' ועם איך שהוא מנהיג את העולם.
לאחר שמצאנו את המקום הפנימי הזה, אנו עלולים לחשוב שהמקום הרגוע הזה משעמם ולא מעניין. אך לא - אנו צריכים להיכנס אליו, להישאר בתוכו ולגלות שהוא אוצר בתוכו חיים עשירים, מלאי עבודה משמחת ומספקת.
כיצד כל התהליך הזה מומחש בפרשת נח?
בסוף פרשת בראשית מתוארת אחת הסיבות העיקריות בשלה נגרם המבול - "ויראו בני הא-להים את בנות האדם כי טובות הנה, ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו'. המילה 'בחרו' מקבילה למה שמכונה היום 'מה שבא לי', האנשים היו שקועים בגירויים החיצוניים וחשבו שזה מה שטוב - 'כי טובות הנה'.
מה קורה לאחר מכן? ה' מביא את המבול, ובעצם מראה להם שכל הגירויים שהיו נראים להם טובים הם בעצם מבול של דברים השוטפים אותם ומאלצים אותם לצרוך אותם נגד רצונם האמיתי.
נח הוא אותו אחד שנמצא במנוחה, מסתכל מהצד על האנשים הרצים אחרי הגירויים. אם נהיה כמו נח, נגיע למנוחה הפנימית שלנו, לפתע שטף הגירויים בעולם יראה לנו כמו מבול שאנו בכלל לא רוצים..
כעת, לאחר שאנו במנוחה הפנימית שלנו, מה הכוונה לבוא אל התיבה?
כפי שאמרנו, כשאנו מגיעים למנוחה הפנימית שלנו, אנו עלולים לחשוב שמנוחה היא דבר חסר חיות, ואף קצת 'מת'... אך התיבה מלמדת אותנו שזה לא כך. חז"ל דורשים את המילים "אך נח" שנח היה 'גונח מטורח הבהמות והחיות'.
כלומר - המנוחה האמיתית היא כזו שיש בה מאמץ ועבודה תמידית, הנובעים מחיים עשירים שיש בתוך המנוחה הפנימית שלנו.
אם לפני כן חשבנו שהגירויים החיצוניים הם החיים המעניינים ואילו בפנים היינו קצת 'מתים', כעת אנו מגלים שהגירויים החיצוניים יצרו לנו את המוות בתוכנו, ואילו בתוכנו יש חיים מלאים ועשירים.
אם כן, 'לבוא אל התיבה' פירושו להתכנס לתוך המקום הפנימי הרגוע שלנו, שם להצליח להתרכז ולהתמקד בעבודה האמיתית והמחיה.
סיכום:
לכל אחד מאיתנו יש בעיות קשב וריכוז (ברמה מסויימת). התרופה הפנימית לעניין היא לשים לב שהגירויים החיצוניים מאלצים אותנו לחיות והופכים אותנו ל'מתים' מבפנים. זה גורם לנו להבין שבתוכנו יש מקום 'נח' ורגוע שאינו צריך את הגירויים וטוב לו בקשר עם ה'. ה'ביאה' אל התיבה היא בעצם לחיות את המקום הזה בפועל.
זכות הבעל שם טוב, זכות רבי ישראל מרוז'ין שההילולא שלו היתה השבוע ואף נקרא על שם הבעש"ט, זכות כל הצדיקים תסייע בעדנו 'לבוא אל התיבה' - להיות מרוכזים בקשר עם ה' ולא להסיח את הדעת ממנו!
נשמח לעוד טורים על פסיכולוגיהחסידית 1 ו' חשון תשפ"א 21:39 מהמם!