הזוהר הקדוש מפליג בערך אמירת שירת הים בשמחה גדולה. "וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר, לְדָרֵי דָּרִין, בְּגִין דְּלָא יִתְנְשֵׁי מִנַּיְיהוּ לְעָלְמִין". שלא נשכח את ניסי ה' לדורי דורות, את אהבת ה' ואת הגאולה שהוא גואל את בניו. "דְּכָל מַאן דְּזָכֵי לְהַאי שִׁירָתָא בְּהַאי עָלְמָא, זָכֵי לָהּ בְּעָלְמָא דְּאָתֵי, וְזָכֵי לְשַׁבְּחָא בָּהּ בְּיוֹמוֹי דְּמַלְכָּא מְשִׁיחָא".
שכל מי שאומר את השירה הזאת בעולם הזה, זוכה לשבח את ה' לעולם הבא וזוכה לשבח את ה' בכל הניסים שיהיו בימות המשיח. כי בשירה הזאת תלויים כל השירים האחרים. "וְתָלֵי עָלָהּ, כָּל אִינּוּן תּוּשְׁבְּחָאן אַחֲרָנִין, דְּקַאמְרֵי עִלָּאֵי וְתַתָּאֵי" (זוהר ב נד/ב). אבל מי שמתרגל לניסים ולא מודה עליהם, גם בימות המשיח לא יזכה לראות את הניסים, לשמוח עליהם ולהודות עליהם.
הזוהר מביא שהשיר הזה הוא השמחה של עם ישראל בקב"ה "בְּחֶדְוָותָא דְּכְּנְסֶת יִשְׂרָאֵל בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא". לכן אנו מעוררים בתוכנו תמיד את השמחה בה' "לֵאמֹר בְּהַהוּא זִמְנָא. לֵאמֹר בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא, בְּזִמְנָא דְּשָׁרוּ יִשְׂרָאֵל בְּאַרְעָא. לֵאמֹר בְּגָלוּתָא. לֵאמֹר בְּפוּרְקָנָא דִּלְהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל. לֵאמֹר לְעָלְמָא דְּאָתֵי". גם בשעת קריעת ים סוף וגם כשעם ישראל נמצא בארץ ישראל, גם בעת הגלות וגם בעת הגאולה העתידה (כף החיים נא ס"ק מ בשם הפר"ח ג"ן א' ועוד).
והעיקר הוא הכוונה, "כָּל בַּר נָשׁ דְּאָמַר שִׁירָתָא דָּא בְּכָל יוֹמָא, וּמְכַוֵּון בָּהּ", שכיוון שאומרים שירת הים כל יום אפשר להתרגל אליה. כמו אדם שהיה רואה יום יום את קריעת ים סוף היה מתרגל ולא אומר שירה, ואם היה מתבונן היה אומר שירה בשמחה גדולה יותר, שהנס מתרחש יום יום. על כן חשוב מאוד להתבונן בשירה זו ולהודות עליה בשמחה. שמתוכה ילמד להודות על כל הניסים שנעשים עמנו יום יום.
ומעלת אמירת השירה על הניסים גדולה ביותר. "כל מי שנעשה לו נס ואומר שירה בידוע שמוחלין לו על כל עונותיו ונעשה בריה חדשה" (ילקוט שמעוני בשלח רנד). כי הלב החדש והרוח החדשה הם חלק מהגאולה "ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם", ובהתחדשות זו נמחים העוונות שאנו כבריה חדשה.
וכוח זה נמצא אצל כל יהודי שעושה מצווה באמנה. "רבי נחמיה אומר כל המקבל עליו מצוה אחת באמנה כדאי הוא שתשרה עליו רוח הקדש". לכן כתבו הפוסקים על שירת הים "שמי שאומר אותה בכל יום בשמחה רבה ובדקדוק התיבות ובטעמים ומכוין כאילו הוא בעצמו יוצא ממצרים ועובר הים והקב"ה מצילו מוחלין לו עונותיו" (כף החיים נא ס"ק מא. משנה ברורה נא ס"ק יז).
מלבד שירת הים תיקנו חכמינו לומר בתפילת שחרית כל יום "ה' ימלוך לעולם ועד" עשר פעמים. ומשמעותו שאנו יודעים ואנו מאמינים ואנו מודים על כך שה' ימלוך על כל העולם. ואומרים את הפסוק הזה לכל אורך התפילה, פעמיים לפני "ברוך שאמר" כשאומרים בעמידה "ה' מלך ה' מלך ה' ימלך לעולם ועד". עוד פעם בי"ח הפסוקים של "יהי כבוד". עוד פעמיים בשירת הים בעברית ועוד פעם אחת בתרגום. לפני תפילת י"ח אומרים אותו גם בתפילת שחרית וגם בתפילת ערבית. עוד פעמיים אומרים אותו בקדושת "ובא לציון", פעם אחת בלשון הקודש ופעם אחת בתרגום. ופעם אחרונה ב"עלינו לשבח" בשלוש התפילות.
כל זה בשביל לחזק בתוכנו את האמונה בגאולה העתידה, שהאמונה היא יסוד הגאולה. וכן את מוצא שלא נגאלו ישראל ממצרים אלא בשכר האמנה שנאמר (שמות ד') "ויאמן העם" וכו' (מכילתא בשלח ו). אע"פ שהתערבו בגויים ולמדו ממעשיהם, והיו שרויים באותה שעה במ"ט שערים של טומאה, כיוון שהחזיקו באמונה של אבותיהם בגאולה נאמר עליהם "הם מאמינים בני מאמינים" וזכו ונגאלו.
האמונה הזאת התעצמה בכניסתם של ישראל לים סוף, ועל אותה שעה נאמר. "גדולה האמונה שהאמינו ישראל במי שאמר והיה העולם, שבשכר שהאמינו ישראל בה' שרתה עליהם רוח הקדש ויאמרו שירה, שנאמר 'ויאמינו בה' ובמשה עבדו' ונאמר 'אז ישיר משה ובני ישראל'" (מכילתא בשלח ו).
ומהי רוח הקודש שהייתה בעם ישראל באותה שעה? שזכו לראות מה שלא נראה באותה שעה לעיני בשר. שראו את כניסתם לארץ "תביאמו ותטעמו בהר נחלתך". וראו את בניין בית המקדש שעתיד להיות אחרי 480 שנה "מקדש ה' כוננו ידיך". ולא עוד, אלא שראו את העולם כולו מאמין ומקבל את מלכות ה' עליו שנאמר "ה' ימלוך לעולם ועד". שמשמעתו מלכות על כל העולם כולו.
אנו זוכים לראות איך הנבואה הזאת הולכת ומתגשמת בימינו, שהעולם זונח את האלילות והרשע שהיו בימי קדם. הפלא הגדול הוא איך הצליחו בני ישראל לראות את העתיד הזה לפני 3300 שנה כשבאותה שעה היה כל העולם כולו עובד אלילים ומרושע מקצה לקצה, אין זאת אלא בזכות האמונה.
חכמינו אמרו שהאמונה תביא את הגאולה העתידה, וכן את מוצא שאין גליות מתכנסות אלא באמנה שנאמר (שה"ש ד' ח') "אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי תשורי מראש אמנה". ואומר (הושע ב' כ"א) "וארשתיך לי באמונה" וכו' (מכילתא דרשב"י יד).
ובאמת מי שהאמין בה' ועלה לארץ ישראל בדורנו, זכה ונעשו לו ניסים גדולים יותר מקריעת ים סוף. שבשעה שעמדו עלינו עשר מדינות ערב להילחם בנו בקום המדינה לא היה לנו סיכוי קטן שבקטנים לנצח אפילו מדינה אחת, שהם היו רבים מאיתנו, חזקים ומאומנים ומלומדי מלחמה. והיה להם נשק משוכלל ולנו לא היה אפילו מקצת מן המקצת. וכל שכן שלא קמה עלינו מדינה אחת, אלא עשר מדינות אויב ובתוכן כל ערביי ישראל שבשנאתם הרבה הכריזו שהם רוצים להשמידנו ולהשליכנו לים.
ולמרות חוסר הסיכוי הגדול התגלתה באותה שעה אמונה עזה בכל כלל ישראל, ויצאו להילחם בהם כמו שיצאו מתתיהו ובניו, מעטים מול רבים וחלשים מול חזקים. והייתה האמונה באותה שעה גדולה ביותר, ובזכותה נעשו לנו ניסים גדולים ונתן לנו ה' כוח והלך בקרב מחננו, המם מהומה גדולה ופנו אויבינו אלינו עורף ולא פנים. ואע"פ שלא כולם שמרו באותה שעה את כל תרי"ג המצוות זכו לניסים גדולים בזכות האמונה הגדולה, ממש כמו ביציאת מצרים.
כדי להחזיק בתוכנו את האמונה הגדולה אנו ממליכים את ה' עלינו בעשרה מזמורי "הללויה" של פסוקי דזמרא. "אָתֵי בַּר נָשׁ בְּצַפְרָא, מְקַבֵּל עָלֵיהּ עוֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם בְּאִינּוּן תּוּשְׁבְּחָן דְּקָאָמַר תְּהִלָּה לְדָוִד", ועשרת השבחים הללו הם עשרה כתרים עם השם הקדוש "וְכֻלְּהוּ הַלְלוּיָהּ דְּאִינּוּן סִדּוּרָא דַּעַשְׂרָה תּוּשְׁבְּחָן דַּעַשְׂרָה כִּתְרִין קַדִּישִׁין דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא" (זוהר במדבר נז).
עוד אמרו בזוהר כי בשירת הים מעטרים את כתרו של המשיח ונותנים אותו לכנסת ישראל. "בָּהּ שַׁעֲתָא כַּד שִׁירָתָא דְּיַמָּא אִתְּמַר, מִתְעַטְּרָא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בְּהַהוּא כִּתְרָא, דְּזַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַעְטְּרָא לְמַלְכָּא מְשִׁיחָא", ועל הכתר הזה חקוקים השמות הקדושים, כמו שאתעטר הקב"ה ביום קריעת ים סוף שבו טבעו כל מחנה פרעה ופרשיו. "וְהַהוּא כִּתְרָא גְּלִיפָא מְחֻקָּקָא בִּשְׁמָהָן קַדִּישִׁין, כְּמָה דְּאִתְעַטָּר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הַהוּא יוֹמָא דְּאַעְבָּרוּ יִשְׂרָאֵל יַת יַמָּא, וְאַטְבַּע לְכָל מַשְׁרְיָין דְּפַרְעֹה וּפָרָשׁוֹהִי".
המלכת ה' ב"ברוך שאמר" וב"ישתבח"לכן אנו מברכים לפני פסוקי דזמרא על המלכת ה' מתוך השירה והשבח. "וּבְשִׁירֵי דָוִד עַבְדָּךָ נְהַלְלָךְ ה' אֱלֹהֵינוּ. בִּשְׁבָחוֹת וּבִזְמִירוֹת. וּנְגַדְּלָךְ וּנְשַׁבְּחָךְ. וּנְפָאֲרָךְ. וְנַמְלִיכָךְ. וְנַזְכִּיר שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ אֱלֹהֵינוּ יָחִיד חַי הָעוֹלָמִים. מֶלֶךְ מְשֻׁבָּח וּמְפֹאָר עֲדֵי עַד שְׁמוֹ הַגָּדוֹל. בָּרוּךְ אַתָּה ה' מֶלֶךְ מְהֻלָּל בַּתִּשְׁבָּחוֹת".
כך אנו חותמים את פסוקי דזמרא בהזכרת מלכות ה' חמש פעמים מתוך השבח הגדול (א) שִׁיר (ב) וּשְׁבָחָה. (ג) הַלֵּל (ד) וְזִמְרָה. (ה) עֹז. (ו) וּמֶמְשָׁלָה. (ז) נֶצַח. (ח) גְּדוּלָה. (ט) גְּבוּרָה. (י) תְּהִלָּה. (יא) וְתִפְאֶרֶת. (יב) קְדֻשָּׁה. (יג) וּמַלְכוּת.
וכשם שבשירת הים המלכות שהמלכנו את ה' הגיעה לאוזני כל העמים – "שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז ישְׁבֵי פְּלָשֶׁת: אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד נָמֹגוּ כֹּל ישְׁבֵי כְנָעַן" (שמות טו יד-טו) – גם לעתיד, הכתרתנו את ה' תביא הכרה מצד עמים רבים. לכן אנו אומרים בסיום פסוקי דזמרא "כִּי לה' הַמְּלוּכָה. וּמוֹשֵׁל בַּגּוֹיִם: וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָֹו. וְהָיְתָה לה' הַמְּלוּכָה: וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ. בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד". רק שבגאולה העתידה הם יכירו בו (ברובם) בשמחה שנאמר "הָרִיעוּ לה' כָּל הָאָרֶץ פִּצְחוּ וְרַנְּנוּ וְזַמֵּרוּ" (תהילים צח ד וראה טור או"ח נא).
שירת הים נאמרת בסוף פסוקי דזמרא כדי להסמיך אותה לקריאת שמע וברכותיה, שגם היא עוסקת בהמלכת ה'. "מִגּוֹ דְּכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לָא אִתְתַּקְנַת אֶלָּא מִתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, מִשּׁוּם הָכִי אִצְטְרִיךְ לוֹמַר לָהּ בְּשֵׁירוּתָא דְּתִקּוּנָהָא, וְהַאי תּוּשְׁבַּחְתָּא מְעַלְּיָא, מִכָּל שְׁאָר תּוּשְׁבְּחָן דְּעָלְמָא. וְאִיהִי לָא אִתְתַּקְנָת מִכֻּלְּהוּ, כְּמַה דְּאִתְתַּקְנָת מִתּוּשְׁבַּחְתָּא דָּא. וּבְגִין דָּא, אִיהִי סָמוּךְ לִצְלוֹתָא דִּמְיּוּשָׁב, כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא". כנסת ישראל לא נתקנת אלא מתוך השירה של תורה שבכתב. לכן צריך לומר אותה בשירת התיקון והיא השבח הגדול מכל השבחים שבעולם. וכנסת ישראל לא נתקנת משירות אחרות כמו שנתקנת משירת הים. ולכן היא סמוכה לקריאת שמע שהיא תפילה שנאמרת בישיבה.
"בְּגִין דָּא, בָּעֵי בַּר נָשׁ לְשַׁוָּואָה רְעוּתֵיהּ בְּהַאי שִׁירָתָא. וְכָל מַאן דְּזָכֵי לָהּ בְּהַאי עָלְמָא, זָכֵי לְמֵחֱמֵי לְמַלְכָּא מְשִׁיחָא בְּתִקּוּנֵי הַהוּא כִּתְרָא, וּבַחֲגִירוּ דְּזַיְינֵיהּ, וְזַכֵּי לְשַׁבְּחָא הַאי שִׁירָתָא תַּמָּן, וְהָא אוּקִימְנָא מִלֵּי". לכן צריך כל אדם להתבונן ולעורר את רצונו לשיר את שירת הים בשמחה ובהתלהבות גדולה. שכל מי שזוכה לשיר את שירת הים בשמחה זוכה לראות את כתר המלכות של מלך המשיח שהוא מתוקן למלכות, ואת כוחו וכלי הנשק שלו. וזוכה לשיר לה' את שירת הים באותו מעמד.
ומה שאמר הזוהר כי קריאת שמע וברכותיה הם המלכת ה', הוא מה שנאמר במשנה בברכות (פרק ב) "אמר רבי יהושע בן קרחה למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע? אלא כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואחר כך יקבל עליו עול מצות".
שאמירת פסוק "שמע ישראל" היא שאין עוד מלבדו, כמו שאומרים אחרי ק"ש של קרבנות. "אַתָּה הוּא ה' הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתַּחַת בִּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים. אַתָּה הוּא רִאשׁוֹן וְאַתָּה הוּא אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדֶיךָ אֵין אֱלֹהִים". אבל היא גם אמירה לכל האומות, כמו שמסביר רש"י את פשט המילים שצריך לכוון באמירת קריאת שמע. "ה' אלהינו ה' אחד - ה' שהוא אלהינו עתה ולא אלהי העובדי כוכבים הוא עתיד להיות ה' אחד שנאמר 'כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה''. ונאמר 'ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד'" (דברים ו ד) לכן אומרים אחרי פסוק זה "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".
צריך לשים לב שגם ברכות קריאת שמע עוסקות בהמלכת ה'. ברכת יוצר עוסקת בהמלכת ה' על ידי המלאכים. "וְכֻלָּם פּוֹתְחִים אֶת פִּיהֶם בִּקְדֻשָׁה וּבְטָהֳרָה בְּשִׁירָה וּבְזִמְרָה וּמְבָרְכִין. וּמְשַׁבְּחִין. וּמְפָאֲרִין. וּמַקְדִּישִׁין. וּמַעֲרִיצִין. וּמַמְלִיכִין. אֶת שֵׁם הָאֵל הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא קָדוֹשׁ הוּא. וְכֻלָּם מְקַבְּלִים עֲלֵיהֶם עוֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם זֶה מִזֶּה". שש פעמים מוזכרת מלכות ה' בקטע אחד. ובעקבותיהם גם אנו ממליכים את ה' ואומרים בקדושה אחרי פסוקי השרפים והאופנים "יִמְלֹךְ ה' לְעוֹלָם אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר הַלְלוּיָהּ" (תהילים קמו י).
גם ברכת "אהבת עולם" עוסקת בחירות עם ישראל ובקיבוץ גלויות "וּשְׁבוֹר עוֹל הַגּוֹיִם מֵעַל צַוָּארֵנוּ וְהוֹלִיכֵנוּ מְהֵרָה קוֹמְמִיּוּת לְאַרְצֵנוּ". והיא הבסיס להמלכת ה' בעולם. "קַדֵּשׁ שְׁמָךְ בְּעוֹלָמָךְ עַל עַם מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶךָ". וכן אנו אומרים "קַבֵּץ נְפוּצוֹת קֹוֶיךָ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ. יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָל בָּאֵי עוֹלָם כִּי אַתָּה הוּא הָאֱלֹהִים לְבַדְּךָ לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ. אַתָּה עָשִֹיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וּמִי בְכָל מַעֲשֵֹה יָדֶיךָ בָּעֶלְיוֹנִים וּבַתַּחְתּוֹנִים שֶׁיֹּאמַר לָךְ מַה תַּעֲשֶֹה וּמַה תִּפְעָל".
בברכת "אמת ויציב" אנו מזכירים את מלכות ה' תשע פעמים. "אֱמֶת אֱלֹהֵי עוֹלָם מַלְכֵּנוּ. צוּר יַעֲקֹב מָגֵן יִשְׁעֵנוּ. לְדוֹר וָדוֹר הוּא קַיָּם וּשְׁמוֹ קַיָּם וְכִסְאוֹ נָכוֹן וּמַלְכוּתוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ לָעַד קַיֶּמֶת", וכן בכל הברכה אנו אומרים שהמלכות שהייתה על ים סוף ממשיכה לתמיד. "מַלְכֵּנוּ מֶלֶךְ אֲבוֹתֵינוּ. גּוֹאֲלֵנוּ גּוֹאֵל אֲבוֹתֵינוּ". ומזכירים את הנצחיות של המלכות שנאמרת בשירת הים. "שִׁירָה חֲדָשָׁה שִׁבְּחוּ גְאוּלִים לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל עַל שְֹפַת הַיָּם יַחַד כֻּלָּם הוֹדוּ וְהִמְלִיכוּ וְאָמְרוּ: ה' יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד". ומתוך כך אנו מתפללים תפילת י"ח פנים אל פנים אל מול מלכו של עולם.
ומה שכתב הזוהר כי בכתר של מלך המשיח חקוקים שמות ה', הכוונה היא לדברים שמביא הב"י (סימן נא) "מה שנהגו לסיים פסוקי דזמרה בשירת הים, לפי שיש ע"ב אותיות של קדושה י"ח פעמים שם בן ארבעה אותיות". הכוונה היא ששם הויה שיש בו ארבע אותיות מופיע בשירת הים י"ח פעמים, ובסה"כ יש ע"ב אותיות של קודש.
ובספר קונטרס היחיאלי חישב איך השמות הללו כתובים בתורה בלי הכפילות של "ה' ימלוך לעולם ועד" ואיך הם מחושבים בנוסח התפילה שבסידור (15 פעמים שם הויה מויושע עד סוף קריאת שמע, ועוד אלי, אלהי אבי, ואדני. ויש מחשבים את עוד שלוש שמות ה' מהפסוקים שהוסיפו אחרי שירת הים בלי ביום ההוא יהיה ה'. שהוא תיאור מצב).
ומה שאמר הב"י שיש שם בן ע"ב אותיות הוא כיוון לשם שרמוז בשלושת הפסוקים שמתחילים במילים "וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם וכו'". ופסוקים "ויבא" "ויט", שבכל אחד מהם יש ע"ב אותיות. והם רומזים לכך שהגאולה תלויה בחסד ה' ששם חסד הוא בגימטרייה ע"ב. ועל זה נאמר "זוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה".
כל גילוי של שם ה' מביא אור גדול שמסלק הרבה מן החושך. ועל סילוק חושך זה רמז רש"י ששאל למה נאמר "כי גאה גאה" בכפל. כי "כל השירה תמצא כפולה. 'עזי וזמרת יה, ויהי לי לישועה'. 'ה' איש מלחמה ה' שמו' וכן כולם" (רש"י על שמות פרק טו פסוק א).
ומהו הכפל הזה? רמז לכך שבאותה שעה של קריעת ים סוף פקד ה' על שרו של מצרים והוריד את ראשו. לכן נאמר "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם" (שמות יד ל). ולא נאמר מתים, כי הכוונה היא על שרו של מצרים. ולכן בשעה שלקו המצרים על הים, לקו גם המצרים במצרים.
כך הסבירו חכמים את הפסוק "סוס ורוכבו רמה בים", שכשהרוכב על הסוס מוכה, גם הסוס לא יודע להילחם לבדו. והרמז הוא שהרוכב הוא שרו של מצרים. "רמה' שראה שרה של מצרים נופל, וכן את מוצא שאין הקב"ה נפרע מן האומות לעתיד לבא עד שנפרע משריהם תחלה שנאמר (ישעיה כ"ד) 'והיה ביום ההוא יפקד ה' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה'. וכן (שם יד) 'איך נפלת משמים הילל בן שחר' ואח"כ 'נגדעת לארץ חולש על גוים'. וכן (שם ל"ד) 'כי רותה בשמים חרבי' ואח"כ 'הנה על אדום תרד'" (מדרש תנחומא בשלח - פרק יג).
כך היה במכת דם שלקה היאור תחילה שהוא אלוהיהם של המצרים. "למה לקו המים תחלה בדם? מפני שפרעה והמצריים עובדים ליאור. אמר הקב"ה אכה אלוה תחלה ואח"כ עמו. משל להדיוט אומר 'מחי אלהייא ויבעתון כומריא'. וכה"א (ישעיה כד) יפקוד ה' על צבא המרום במרום ואח"כ וגו' "והדגה אשר ביאור תמות" (מדרש רבה שמות - פרשה ט פסקה ט).
כן היה במכת בכורות שנאמר בה "וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי ה'" (שמות יב יב). שפירש רש"י כי עבודה זרה "של עץ נרקבת ושל מתכת נמסת ונתכת לארץ". הרמב"ן פירש את הפסוק על שרי מעלה של מצרים "ועל דעתי ירמוז הכתוב לשרי מעלה, אלהי מצרים, כענין יפקוד ה' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה (ישעיה כד כא) והנה השפיל מזלם ושרי המזלות שעליהם והכתוב ירמוז ויקצר בנעלם".
וכן כתב אור החיים (שמות פרק יא פסוק ה) "והבן הדברים ואומרו 'ומת כל בכור' פירוש לא שתצא הנפש מהגוף לבד, אלא שגם בחינת נפש תמות גוף ונפש של קליפת בכור מצרים. ואולי כי בזה לא נתעצם שום גלות עוד כבחינת גלות ושעבוד מצרים כי אבד כח הקליפה העצום שהוא בחינת בכור".
גם בדורנו צריכים להבין שכשרואים את מצרים ניגפים לפנינו במלחמת השחרור, במבצע קדש, במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום כיפור, והכול באופן בלתי הגיוני לחלוטין, צריכים להבין שהכה ה' את שרו של מצרים לגמרי ואין להם עוד שום כוח כלל. וכן הוא עם כל צבאות ערב.
כן כשאנו רואים את סוריה קורסת ואת לבנון קורסת וכל האומות מנסים להצילן ולא עולה בידן, אין זה כי אם שמת השר שלהם והכה ה' את צבא המרום במרום. ומה שאנו רואים את ערביי ישראל עולים, אין זה כי אם הנשמה מלאכותית שאנו מנשימים אותם. אבל מצד עצמם אין להם חיות כלל.
הזוהר מספר ש"רִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי חִיָּיא הֲווֹ אַזְלֵי בְּאוֹרְחָא". ובדרך אומר רבי חייא כי 400 שנה מקטרג השר של ישמעאל ורוצה זכות בארץ ישראל בגלל ברית המילה שהישמעאלים עושים "וְתָּא חֲזֵי, אַרְבַּע מְאָה שְׁנִין, קַיְּימָא הַהוּא מְמָנָא דִּבְנִי יִשְׁמָעֵאל, וּבָעָא קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אֲמַר לֵיהּ, מַאן דְּאִתְגְּזַר אִית לֵיהּ חוּלָקָא בִּשְׁמָךְ. אֲמַר לֵיהּ אִין. אֲמַר לֵיהּ וְהָא יִשְׁמָעֵאל דְּאִתְגְּזַר, אֲמַאי לֵית לֵיהּ חוּלָקָא בָּךְ כְּמוֹ יִצְחָק. אֲמַר לֵיהּ, דָּא אִתְגְּזַר כְּדְקָא יֵאוֹת וּכְתִיקּוּנוֹי, וְדָא לָאו הָכִי. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא דְּאִלֵּין מִתְדַּבְּקִין בִּי כְּדְקָא יֵאוֹת, לִתְמַנְיָא יוֹמִין וְאִלֵּין רְחִיקִין מִנִּי עַד כַּמָּה יָמִים. אֲמַר לֵיהּ, וְעִם כָּל דָּא, כֵּיוָן דְּאִתְגְּזַר לָא יְהֵא לֵיהּ אֲגָר טָב בְּגִינֵיהּ?".
ועל כן נתן להם הקב"ה זכות לשלוט בארץ כשהיא ריקה הרבה זמן, והם יעכבו את בני ישראל לשבת בארצם עד שתיפסק זכות ישמעאל. "וּזְמִינִין בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל, לְמִשְׁלָט בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא, כַּד אִיהִי רֵיקַנְיָא מִכֹּלָּא, זִמְנָא סַגִּי, כְּמָה דִּגְזִירוּ דִּלְהוֹן בְּרֵיקַנְיָּא בְּלא שְׁלִימוּ. וְאִינּוּן יְעַכְּבוּן לְהוֹן לִבְנִי יִשְׂרָאֵל לְאָתָבָא לְדוּכְתַיְיהוּ, עַד דְּאִשְׁתְּלִים הַהוּא זְכוּתָא דִּבְנֵי יִשְׁמָעֵאל".
הרה"ג יששכר שלמה טייכטל הי"ד הסביר בספר "משנה שכיר" (פרשת וירא) כי רק כשהארץ ריקה אפשר לישמעאל להיות בה כיוון ששרה ביקשה שלא יירש בן האמה עם יצחק. ולכן מתקיים בנו "מְעַט מְעַט אֲגָרֲשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה וְנָחַלְתָּ אֶת הָאָרֶץ" שכאשר זרעו של יצחק מתרבה, זרעו של ישמעאל הולך וכלה מן הארץ, כפי שאנו רואים בעינינו.
ויהי רצון שנזכה לראות עין בעין גאולה שלמה משיח בכתרו ומלכות ה' מסוף העולם ועד סופו. אמן ואמן.
