שלשת השבועות, בין המצרים, הם ימים של אבלות על אירועי החורבן שארעו לעם ישראל. הרמב"ם כותב שמטרת הצער היא להתעורר לתשובה, על מנת שנתקן את עצמנו ונינצל מן הפורענויות.
ימי האבלות הם מי"ז בתמוז ועד תשעה באב, ומנהגי האבלות הולכים ומחמירים לקראת סוף התקופה, לפי העדות השונות. המכנה המשותף לכולם הוא הצום ביום ט' באב, על חורבן בית המקדש וגלות עם ישראל, וכל המסתעף מזה.
כשנתבונן בפרשיות השבוע שאנו קוראים בשלושת השבועות, נראה שאלו פרשיות המכילות בתוכן הדרכה שהיא מעין תשובת המשקל לחטא שבעטיו אנו סובלים. כולנו יודעים שחטא המרגלים היה בגלל החולשה, כאשר אמרו "אפס כי עז העם". הם לא האמינו ביכולתם לעמוד במערכה מול שבעת העמים, וכתוצאה מכך נגזרה הגזרה הקשה על דור המדבר "במדבר הזה ימותו ושם יתמו", ואחרי כן חורבן בית ראשון, חורבן בית שני, והגלויות.
בפרשתנו מופיעה המצווה של "וירשתם אותה וישבתם בה". זו אינה הבטחה שאם תורישו את הארץ תזכו לשבת בה, אלא מצוות 'עשה' כפי שכותב הרמב"ן. כשם שאדם מישראל חייב להניח תפילין כל יום או לאכול מצה בליל הסדר, כך יש מצווה הן על הציבור והן על היחיד, לקבוע את מקום מגורינו בארץ, ומותר לצאת לחוץ לארץ רק למטרות מצומצמות מאד או לצורך מצווה.
התורה מוסיפה, שאם נתחכם נגד מצווה זו ולא נוריש את יושבי הארץ אלא נשאיר אותם ונחתום עמם הסכמי 'שלום', התוצאה תהיה: "והיה אשר תותירו מהם לשיכים בעיניכם ולצנינים בצידיכם וצררו אתכם על הארץ אשר אתם יושבים בה". מסביר 'אור החיים' הקדוש שעלה ארצה לפני כמאתים שנה, שאם נשאיר גויים בארצנו, גם על החלק שאנו יושבים בו הם יאמרו לנו : קומו צאו. לצערנו, זו בדיוק המציאות היום.
עלינו לשאוף לתקן את חטא המרגלים ולנקות את ארצנו מהמחבלים. מותר להשאיר חלק מהם בתנאים מסוימים מאד, אך באופן עקרוני הבעלות על ארץ ישראל היא של עם ישראל.
אם נשאף לתקן את חטא המרגלים ונשתדל לגאול את הארץ ולהחיל את ריבונותנו על מרחביה, בזה נביא בטחון ושלום אמיתי שישרור בכל מרחבי ארצנו.
ארץ ישראל שייכת אך ורק לעם ישראל, ולאף עם אחר אין עליה זכות, אלא אם כן יש לגוי פרטי הוכחה אמיתית שקנה את השטח מיהודי.
המדיניות הנוכחית כפי שאנו חיים כיום, בה מנסים להגיע איתם ל'הסדר', לפצות אותם ולרצות אותם, בטעות יסודה, והיא לא תועיל במאומה. כמובן, איננו שוללים עזרה מבחינה הומאנית, אבל לא בתוך ארצנו אלא בארצות מוצאם. ישנן בעולם מספיק מדינות אשר יכולות לקלוט את כל הערבים שיושבים בארץ. במדינות אלו הם ייוכלו לשמור את הדת שלהם, השפה שלהם והלאום שלהם. אם נשאיר אותם פה, במו ידינו נגרום לעצמנו צרות גדולות. כך קרה עם איזור סיני אותו הסגירה ישראל למצרים, כאשר עכשיו אנחנו סובלים מהמחבלים ומאיום אסטרטגי של המסתננים החודרים משם. אי אפשר לשחק משחקים כדי להיראות 'הומאנים'. עלינו להיות הומאניים כלפי העם שלנו , ולא כלפי זרים שיש להם מדינות משלהם.
יהי רצון שתפקחנה העיניים, ועם ישראל, במיוחד בימי בין המצרים, ידע לתקן את חטא המרגלים, ואז נזכה לשבת בשלום ובבטחה בכל מרחבי ארצנו.
