ספר שמות בכללו נקרא על ידי הראשונים 'ספר הגלות והגאולה'. הגלות היא קיום הנבואה שנאמרה לאברהם אבינו "גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה".
מה היתה מטרת הגלות, מה היא תרמה לבניינה של האומה?
אומרים המפרשים, שהגלות היתה כדי שעם ישראל יפנים את ענין ביטול הרצון העצמי להשתעבדות כלפי שמיא. כמו שעבד אינו עושה כל מה שליבו חפץ אלא את מה שאומרים לו, כך גם כאן, העבדות הקשה באה לדכא ולהחליש את החומר עד כדי שיוכלו לומר 'נעשה ונשמע'.
כמובן חלק גדול מעם ישראל לא הגיע למדרגה הזו ולא יצא ממצרים, וגם לאלו שיצאו ממצרים היו מידי פעם מעידות, אך מבחינה בסיסית עם ישראל הוכשר על ידי הגלות לומר 'נעשה ונשמע'.
כשהחליט הקב"ה להוציא את עם ישראל ממצרים, אמר הקב"ה למשה "ועתה לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל ממצרים". לפי חז"ל, רק לאחר שבעה ימים ניאות משה לקבל על עצמו את השליחות הזאת. כיצד יתכן שמשה רבנו לא קיבל מיד את השליחות, הרי היה צר לו מסבלם וצרתם של בני ישראל ? אנו רואים בתחילת הפרשה, שכאשר יצא משה מפלטין של מלך וראה איש מצרי מכה איש עברי, מיד נחלץ לעזרתו להצילו, ואם הוא יודע שעם ישראל סובל מאד, איך הוא אומר "שלח נא ביד תשלח" ? מדוע לדחות את הגאולה ולא לגאול עכשיו?
אלא, שידע משה רבנו כי גלות מצרים טרם השלימה את המטרה שלשמה עם ישראל יצא אליה. לא כולם הגיעו למדרגה הראויה, ולא כולם היו מוכנים לגאולה. משה חשב שעדיף שיישארו עוד זמן מה במצרים, למרות המשך סבל עול השעבוד, בכדי שבסופו של דבר יצאו לחרות עולם ולא יגלו שוב.
אולם משה רבנו לא ידע, שאם יישארו עוד עלול להיווצר מצב שכבר לא יהיה את מי לגאול, חלילה.
משל לאדם שנפצע קשה בתאונת דרכים, אם יגישו לו טיפול רפואי בהקדם יצילו את חייו, אך אם חלילה ימשיך לדמם על הכביש, לאחר זמן קצר לא יהיה את מי להציל. משום כך 'הכריח' הקב"ה את משה רבנו לגאול את ישראל.
לפי זה צריך להבין את דברי משה רבנו בהמשך: "למה הרעתה לעם הזה למה זה שלחתני, ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך". אם לא הגיע זמן הגאולה - מדוע נשלחתי, ואם הגיע - מדוע הוכבד עול השעבוד?
בפסוקים אין תשובה מפורשת לכך, אך המפרשים אומרים, שמה שאמר הקב"ה "עתה תראה אשר אעשה לפרעה" – זאת התשובה. הקב"ה מבקש לומר למשה, שלא יחשוב שהכבדת עול השעבוד היא 'המצאה' של פרעה, אלא שהכל לפי התכנון של ה', מפני שעם ישראל לא היה זכאי לכך שמהלך הגאולה יתחיל בשידוד מערכות הטבע ע"י ניסים. הכבדת עול השעבוד באה כתחליף לאי זכאותם.
"עתה תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו" - הכל מתוכנן ע"י הקב"ה, כדי שמכאן ואילך תתאפשר היציאה בדרך של שידוד מערכות הטבע.
עם ישראל לא גילה מספיק נכונות להיגאל, כפי שחז"ל אומרים, שמשתתפי המשלחת שהייתה אמורה להופיע לפני פרעה ולדרוש "שלח את עמי ויעבדוני", נשמטו אחד אחד - הם פחדו לבוא לפני פרעה. כשבאו משה ואהרן, היה יכול פרעה לומר להם: 'את מי אתם מייצגים, העם לא רוצה'. משום כך בא עליהם העונש של הכבדת עול השיעבוד, אך התוצאה היתה שנסללה הדרך לגאולה, ועם ישראל הגיע למעמד הר סיני כדי לומר 'נעשה ונשמע'.
המפרשים אומרים שגלות מצרים היא אב טיפוס לגלויות האחרות, כפי שאנו רואים בדורות שלנו את המצב בו עם ישראל נתון. אנו מאמינים שעם כל הייסורים הפוקדים את עמנו כתוצאה מהחולשות, בסופו של דבר ניגאל.
אין לנו ספק שתהליך גאולת עם ישראל שהתחיל בדורנו יגדל ויפרח, עד שנזכה לראות בשוב ה' את שיבת ציון ובישועת ה' על עמו ונחלתו.
