"והיה עקב תשמעון"... רש"י פירש "אם המצוות הקלות שאדם דש בעקביו תשמעון". לפי שאר המפרשים, 'עקב תשמעון' פירושו בעבור שתשמעו. אך גם לפירושם יש קשר לעקב בגוף האדם, כדברי הרמב"ן שעקב פירושו "שכר באחרית" על שם העקב שבסוף הגוף.
כדי להתבונן במלה עקב נפנה להופעתה הראשונה בתורה, "הוא [האדם] ישופך ראש ואתה [הנחש] תשופנו עקב". העקב, הסוף, הוא החלק הפגיע באדם. לא רק בנחש המוכר לנו, אלא ב"נחש הקדמוני" הוא היצר הרע. אמר הבעש"ט: כשאדם קם ועושה מעשה טוב, יש לו כח לגבור על הנחש. אך כשהאדם מסיים את המצוה, הוא נוטה להיות מרוצה מעצמו, וכאן מכיש הנחש ומטיל ארס של גאווה וישות, אני עשיתי ומי כמוני... כשראש הנחש גובר על העקב של האדם, המצב רע – ראשי תבות ראש-[על]-עקב. כתוצאה מהגאוה האדם "דש בעקביו" מצוות שנראות קלות, ומכאן ממשיך להתדרדר.
זכירת ארץ ישראל
ומה אפשר לעשות כדי להנצל מהנחש? ידיעת המחלה היא חצי רפואה. ומשעה שיודעים היכן להשמר מהנחש, אנו כבר בדרך הנכונה. אך נמשיך לקרוא בפרשתנו: "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ... פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ... וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ... הַמּוֹלִיכֲךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב... וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה". לא רק שהנחש מוזכר כאן בפירוש, אלא גם מבחינת התוכן, האזהרה לא לשכוח את ה' ברבות הטובה דומה לסכנת נשיכת הנחש בעקב. להכנס לארץ ולרשת אותה זו בהחלט "מתנה טובה" שה' נותן לנו, אבל בסוף יש 'עוקץ' – אנו עלולים, כמעט מבלי משים, ליפול ברשת הגאוה.
התרופה לגאוה, הנובעת משכחת ה', היא פשוט הזכירה: "וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל". זו "זכירת ארץ ישראל" – שאנו מוזהרים עליה במיוחד בהקשר לירושת הארץ (ויש נוהגים לומר אותה בכל יום, יחד עם 'זכירות' נוספות). מי שזוכר את ה' בכל עת, הוא העָנָו, היודע שכל מה שיש לו אינו אלא מתנת ה'.
עקב ענוה
הדור שלנו נקרא "עקבות משיחא", או "עקבתא דמשיחא". בקבלה מוסבר שהנשמות בדורות הקודמים היו בבחינת 'ראש', וככל שמתקרבים ל"קץ הימין" באות נשמות נמוכות יותר, עד לנשמות שהן בבחינת "עקב", החלק הפחוּת ביותר בגוף האדם. אבל דוקא בדור הזה, הנמוך למראית עין, יבוא המשיח! סוד הגאולה תלוי בכך שנתגבר על הנחש. אם העקב שלנו, עקבתא דמשיחא, יהיה על ראש הנחש, אז נקבל את ראשי התבות ער, עקב-ראש, "אני ישנה ולבי ער", ערנות הזוכרת את ה' ונשמרת מסכנת הגאוה.
עוד בהמשך הפרשה מופיע פסוק מפורסם: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ...". על כך שואלים חז"ל: וכי יראה דבר קטן היא? ומשיבים: כן, לגבי משה רבינו היראה היא דבר קטן. ומדוע? מפני שמשה רבינו הוא "ענו מכל אדם", ומי שיש בו את מדת הענוה זוכה ממילא ליראת ה', כמו שנאמר "עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת ה'", ובלשון חז"ל: הענוה עושה את היראה "עקב לסולייתה". אמנם, לא כל אחד הוא משה רבינו, ובכל זאת משה פונה לכל ישראל ואומר להם שהיראה היא דבר קטן, כיון שאם נהיה דבוקים במשה רבינו – ובראשי הדורות הבאים אחריו – נזכה גם אנו לטעום מן הענוה שלו, וממילא מיראת השמים שלו.
אנו בדור של 'עקב', אבל גם בעקב עצמו יש ראש, "ראש בני ישראל", "משה רבינו שבדור", שעלינו להתקשר אליו ויחד איתו למחוץ את ראש הנחש בעקבנו. אז נגיע לאחרית הטובה, "עקב – שכר באחרית".
פורסם לראשונה בעלון'גל עיני'
