'אוהב צדיקים' - כיצד ניצל הרמב"ם ממוות?

ביום שני, כ' טבת, יחול יום ההילולא של הרמב"ם – רבי משה בן מימון, זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל.

ידוע כי שמו של הרמב"ם רמוז בר"ת של הפסוק: "רבות מופתי בארץ מצרים". נביא הפעם (מ"סדר הדורות") את אחד מסיפורי המופת שקרו לרמב"ם במצרים: הרמב"ם היה רופא, רופאו של הסולטן. הסולטן מאד העריך וחבב אותו והדבר עורר את קנאתם של שרי וחכמי המלך. פעם השרים שקנאו ברמב"ם העלילו עליו עלילה שהעונש עליה היה מות. אמנם היה קשה למלך לקיים עונש זה מכיון שהוא אהב את הרמב"ם, אבל גם מלך בדרך כלל כפוף לחוקים. עם זאת הוא נתן לרמב"ם זכות לבחור לו את האופן בו הוא רוצה למות.הרמב"ם בחר למות על ידי שיוציאו את כל הדם מגופו. היו שם חכמים ורופאים – עיקר הקנאה היתה מי יהיה רופא המלך – ואמר שרופאים אלו יבואו ויוציאו את כל הדם מעורקיו. לרמב"ם היתה ישיבה במצרים, והיו לו שם תלמידים גדולים ומסורים, שנחרדו מאד בשל גזר הדין על רבם האהוב. תלמידיו היו מלומדים בכל החכמות, כי הרמב"ם למד אותם חוץ מתורה את הכל – היו גדולי תורה ורפואה ושאר החכמות. לפני היום של קיום גזר הדין הזה הרמב"ם אסף את בני ישיבתו, ואמר להם כי הוא מגלה להם שיש עורק אחד ראשי ליד הלב שהם לא יודעים מקיומו, ואחרי שיקיימו את גזר הדין ויפתחו את עורקי גופו ויוציאו את הדם, תשאר באותו עורק כמות מסוימת של דם (בלשון חז"ל, רביעית דם של חיוניות), ואם מיד תקחו אותי (אף שאהיה בלי הכרה) ותעשו לפי ההוראות שאני נותן לכם מראש, יש סיכוי שאצא מזה. כמובן, לכן הרמב"ם ברר לו מיתה זו. התלמידים היו בפחד ודאגה, ובאותו יום – ואולי גם קודם – צמו והתפללו והתחננו לה' שיציל את רבם, המאור הגדול של עם ישראל, אך קיימו בדיוק את הוראות הרמב"ם, וכך היה. קיימו את גזר הדין הזה, הוציאו את כל הדם, ונדמה שמת, ואז מיד לקחו אותו התלמידים ועשו בדיוק מה שהוא אמר להם לעשות, לפי ההוראות, ובאופן נסי הוא חזר והבריא, וזה היה "רבות מופתי בארץ מצרים".צריך לתת לב מה החידוש של הסיפור הזה. החידוש הוא, שיש דם יהודי שהגוי לא יודע על קיומו. או, בלשוננו, שהגוי לא יודע שיש הבדל בין דם לדם. ליהודי יש עורק מיוחד ודם מיוחד, ואפילו שמוציאים את כל הדם נשאר מעט דם יהודי. זה על דרך חנוכה, שאנו יוצאים ממנו – גם אחרי שטמאו כל השמנים נשאר פך שמן אחד טהור חתום בחותם כהן גדול, שלא נגעו בו, כי הוא נמצא מחוץ למודעות של הגוים. כך, לכל יהודי יש וריד דם לא מוכר. אצל גוי יש רק את הורידים של "הדם הוא הנפש" הקשור בנפש הבהמית, אבל אצל יהודי יש גם וריד הקשור לנפש האלקית – רביעית דם של חיות שבה השראה של הנפש האלקית – ולזה הגוי לא יכול להגיע. יש ליהודי רביעית דם חם שם שורה אמונה טהורה בה', אמונה בביאת משיח, ועל זה הרמב"ם סמך. האר"י הקדוש כותב שהרמב"ן שייך לצד ימין והרמב"ם לצד שמאל – דם זה גבורה – והרמב"ם מלמד על עורק שיש רק לנו ואין לאומות העולם. צריך את התיקון המתאים – צריך למסור את הסוד לתלמידים (ולא לשמור לעצמו), ולומר לתלמידים מה לעשות לי כדי להחיות אותי לפי הסוד הזה שאני מגלה לכם.[ע"פ שיעור כ"א טבת ה'תשס"ז]