ב' כסלו הוא יום ההילולא של רבי משולם פייוויש מז'בריז' – בעל "יושר דברי אמת" – זי"ע ועכי"א.
רבי משולם פייוויש מזבריז' היה בן הדור השלישי למורנו הבעל שם טוב וזכה לקבל תורה מתלמידיו, בהם הרב המגיד ממעזריטש, רבי מנחם-מענדל מפרימישלאן ובעיקר מרבי יחיאל מיכל מזלוטשוב. רבי משולם פייוויש מזבריז מוכר בעיקר בשם ספרו "יושר דברי אמת" – אגרות מופלאות שנשלחות מחסיד לחברו שעדיין לא התקרב לאור החסידות – המתארות בצורה נפלאה את דרכי החסידות מנקודת מבטו של הכותב ויחד עם זה מעוררות את הלבבות לעבודת ה'. ספר חובה לכל מבקש ה' (וגם אחד שרק רוצה לבקש או רוצה לרצות לבקש וכו').
אחד מתלמידיו המפורסמים של רבי משולם פייוויש היה רבי דוד שלמה אייבשיץ – בעמח"ס "לבושי שרד" ו"ערבי נחל" – שיום ההילולא שלו חל בשבת שעברה וגם הוא דמות מופלאה שראוי בהזדמנות להרחיב אודותיה.
באחת מהערים בהן התגורר ה"לבושי שרד" וכיהן כרב, העריכו אותו מאד כרב העיר, אך דא עקא – לא הבינו מדוע הוא חסיד, ובעיקר ציער אותם הענין שרבם – רב העיר הגאון והגדול בתורה וכו' – צריך לנסוע לרבי שלו. בכל פעם שבני עירו תמהו על הענין, הבטיחם ה"לבושי שרד" שכאשר רבו – רבי משולם פייוויש מזבריז – יגיע לעיר יום אחד הם עוד יזכו לראות את גאונותו וגדלותו בתורה.
ואכן, אותו יום שבעל ה"לבושי שרד" חיכה לו הגיע: רבו, רבי משולם פייוויש מזבריז, הגיע לעיר בה התגורר תלמידו – בעל ה"לבושי שרד".
ה"לבושי שרד" רצה לנצל את ההזדמנות ולהראות לכל למדני העיר את גדולתו של רבו וביקש ממנו להגיע לבית המדרש ולתת "תצוגת תכלית". רבי משולם פייוויש הסכים להצעה. יחד עם תלמידו – רב העיר – הוא הגיע לבית המדרש, שם חיכו להם כל למדני העיר וחכמיה שרצו לראות מי הוא הרבי של הרב שלהם – ובעיקר השתוקקו לשמוע ממנו איזה פלפול עמוק וחריף בלימוד.
רבי משולם פייוויש אמר לכל למדני העיר שכל אחד מהם יקשה קושיא – הקושיא הכי חזקה וחריפה שהוא יכול – ולבסוף הוא יענה על כל הקושיות של כולם בתירוץ אחד.
למדני העיר נגשו למשימה: כל אחד בתורו הקשה קושיה ארוכה ומפולפלת, זה בהלכה וזה באגדה, זה בבבלי וזה בירושלמי, זה בעומק סברות הראשונים וזה בדיוקי ובחידודי האחרונים. רבי משולם פייוויש האזין בסבלנות לכל עשרות הקושיות שהקשו לפניו ולבסוף באמת ענה תרוץ אחד לכל הקושיות: "איני יודע"...
את תגובת למדני וחכמי העיר לתשובה זו יכול כל אחד מאתנו לשער – לפום שיעורא דיליה...
לאחר המעשה שאל בעל הלבושי-שרד לרבו לפשר הדבר, באמרו כי בסך הכל רצה להראות לבני עירו את גדולת רבו בתורה. השיבו רבו: "וכי בשביל הנאתך אאבד אני את כל מטרתי ועניני?!"
