נדמה לפעמים שאנו חיים בתוך בועה. אופטימיים, מסתכלים כל הזמן על הדברים הטובים שמצליחים לייצר, ממעיטים בחשיבות הדברים השליליים שהתקשורת עוסקת בהם כל היום.
אז קודם כל, האם בועה זה דבר שלילי? הבועה סביב כדור הארץ (אטמוספירה בלעז) היא זו המאפשרת לנו לחיות.
גם כשמישהו רוצה להקים סטארט אפ הוא מקים בועה. קוראים לזה חממה. כאן המטרה היא לאפשר צמיחה נורמלית של המיזם עד לשלב היציאה לעולם. כמו החינוך הדתי התורני.
בקיצור, הבועה משמשת ליצירת אוירה שבתוכה מתרחשים דברים, ובה מתנהלת התקשורת בין אנשים.
האם יש הבדל בין מי שקורא את הקול היהודי לבין מי שקורא את התקשורת החילונית במובן הזה? הלא איש אינו חושב שהתקשורת משקפת עבורו את המציאות.
כולם מבינים שהתקשורת עובדת קשה לשמר את הבועה שהיא יוצרת: אותה אווירה של חוסר אמון בכולם, של כפיפות לתרבות הגויים, של הבלטת מעשי פשיעה ועוול.
אנחנו בוחרים לייצר אטמוספירה אחרת. בעינינו, הניצוצות היהודיים העולים מתוך הציבור, הם מה שבאמת התרחש השבוע.
כשבעיתונות הכללית ידווחו על שיחות השלום – אנחנו נדווח על ההתעוררות היהודית בשטח. כשבתקשורת יקדמו סלבריטיס המחרימים את התיאטרון באריאל – אנחנו נספר על יהודים שמצליחים לבנות דברים אמיתיים בתחום הקירוב, החינוך, הפצת יהדות ועבודה עברית.
ככה זה מתחיל. כמה יהודים מחליטים שלא די בעשיה בשטח, צריך לשמור גם על האווירה שבתוכה חיים, לנשום אוויר נקי, ואליהם מצטרפים עוד ועוד.
ככל שיותר יהודים מצטרפים ליצירת התקשורת הבריאה, השמחה והמאמינה – בה' ובעצמם, הבועה הנקיה והבריאה מתרחבת לכלול עוד ועוד אנשים. וכשנושמים אוויר נקי – יש הרבה יותר כח לפעול ולעשות.
ירושלמי 1 כ"ג שבט תשע"א 16:16 ירושלמי