"זה היה מחזה מבדח. שתי נשים ואחד עשר ילדים בתחנת המשטרה בחשד להסתה".
[caption id="attachment_13690" align="alignleft" width="267" caption="ילדי המורחקים ונשותיהם בתחנת המשטרה (צילום: חננו)"]
"זהו כבר הצו המנהלי השביעי אותו קיבלתי בשנים האחרונות", אומר נריה אופן לקול היהודי. אופן, דמות מוכרת בקרב אנשי ההתיישבות ושוחרי המקדש, מכיר היטב את הנוהל המקומם. "מגיעים אלי בלשים או שוטרים, הביתה, או תוך כדי נסיעה משפחתית, דוחפים לידי צו המורה "כי מטעמים של שלום הציבור, ועקב היותך סכנה לבטחון המדינה אני מורה על הרחקתך משטחי יהודה ושומרון לתקופה של שישה חודשים". "אין מה לערער", הוא אומר, "אין בכלל עם מי לדבר. קבעו שאני סכנה ביטחונית, וזהו".
לצווים המנהליים יש כח חזק במיוחד, כיוון שאין לממסד את הצורך להוכיח את המסוכנות, כביכול, אותה נושא מקבל הצו, בניגוד לכל הליך משפטי אחר. גם עקיבא הכהן, קבלן עבודה עברית וחקלאי, קיבל בשנים האחרונות חמישה צווים דומים לידיו. הוא מתגורר כיום עם משפחתו בעיר אריאל בתנאים לא קלים, תוך פגיעה אנושה בפרנסתו ובמשפחתו. אלחנן גרונר, אברך בישיבת עוד יוסף חי, קיבל לפני כשלושה שבועות צו הרחקה דומה, והא נאלץ לעקור לירושלים.
"הצו אמנם חתום בידי האלוף", אומר לקול היהודי ידיד קרוב של נריה, עקיבא ואלחנן, "אך ברור כי מי שעומד מאחורי מתן הצווים הוא שירות הביטחון הכללי". בראש המחלקה היהודית עומד א', אדם חובש כיפה המתגורר באחד בישוב כפר אדומים. "הוא למעשה, האחראי על מתן הצווים" אומר החבר.
ביום שני אחרון, בשעות אחה"צ הגיעו נשות המורחקים מיצהר, אילת השחר הכהן ונעמי אופן, יחד עם אחד עשר ילדיהם, ליישוב כפר אדומים. הנשים הסתובבו כשעה וחצי ביישוב, חילקו פלאיירים לאנשים ברחובות, בתאי הדואר, בבית הכנסת, המכולת ומבני ציבור נוספים. בסוף סבב החלוקה הנשים היו אמורות להיפגש עם חבר הכנסת אורי אריאל (א.א) המתגורר אף הוא בכפר אדומים.
במהלך חלוקת הפלאיירים שוחחו אופן והכהן עם נשים שפגשו בשביל היישוב. כעבור כשעה וחצי הגיע למקום שומר מביטחון היישוב, ערבי, שקרא לרבש"צ. רכז הבטחון הזמין את המשטרה והן עוכבו לחקירה למשטרת מעלה אדומים עם כל ילדיהן בחשד להסתה.
בזמן שהותן בחקירה, התחילו יהודים אכפתיים ממעלה אדומים ומישובי הסביבה לזרום לתחנת המשטרה במעלה אדומים על מנת למחות על העוול ולחזק את הנשים העצורות. אישי ציבור שונים ביניהם גרשון מסיקה ומיכאל בן ארי הרימו טלפונים למפקד מחוז ש"י במשטרה ולשר לביטחון פנים לדרוש את שחרורם. רב העיר מעלה אדומים, הרב כץ, הגיע לדבר עם מפקד התחנה.
[caption id="attachment_13691" align="aligncenter" width="448" caption="חומר ההסתה המסוכן (צילום: עמותת חננו)"]
בתום החקירה דרשה המשטרה להרחיק את הנשים מכפר אדומים למשך שבועיים. בהתייעצות עם עמותת חננו החליטו הנשים כי אין שום הצדקה להרחקה הזאת וסירבו לחתום על תנאי שחרור זה. נעמי אופן ואיילת-השחר הכהן החליטו כי לא יחתמו על תנאי שחרור זה, ולו גם אם הדבר יגרור לילה במעצר.
בשעות בהן שהו הנשים והילדים בתחנת המשטרה, עשרות אנשים ונשים מאיזור ירושלים ומעלה אדומים הגיעו לכפר אדומים למחות על המעשים המרושעים של המתגורר שם. בהמשך, עבר קצין החקירות תדרוך (מעניין עם מי...) ובצאתו הוא הודיע שהנשים תחתומנה על ערבות עצמית שהן מתחייבות לבוא לחקירה והן יכולות להשתחרר .
אחריותו הישירה של א' לרדיפה המתמשכת אותה עוברים נריה, עקיבא ואלחנן (ואותה עברו עוד עשרות אנשים מההתיישבות) איננה מוטלת בספק. לפני מספר שבועות, נערכה פגישה בין א' לרבני גוש דולב טלמונים (אחרי פרשיית אלעד מאיר שקיבל צו הרחקה, ולאחר לחצים בוטל הצו) במהלך הפגישה אמר לו הרב מיכאל הרשקוביץ, רב היישוב נריה : "אולי אתה לא המחליט על הצווים, ואם כן הפגישה איתך מיותרת?". א' השיב שאכן הוא המחליט על צווי ההרחקה. תשובתו של א' ביטלה למעשה את טענותיהם של גורמים שונים המנסים לגונן על א', ואומרים כי "הוא לא המחליט".
מקורבי המורחקים ציינו בסיפוק כי "מבחינתנו, המעצר המטופש של הנשים והילדים, גרם לחשיפה משמעותית הרבה יותר, של העוול הנגרם לנו. הלחץ האדיר בו נתון כעת השב"כ, גרם להם לפעול בפזיזות ולעצור נשים וילדים, דבר שלא הוסיף להם הרבה". עקיבא הכהן סיפר לקול היהודי: "ההודעה שהניע את האנשים לפעול היתה בזו הלשון 'אילת השחר הכהן ונעמי אופן ואחד עשר ילדיהם מעוכבות כעת בתחנת מעלה אדומים בחשד שחילקו פליירים בכפר אדומים! כל אחד יפעל בתחומו במה שהוא יודע'. מעבר לזה לא התקשרתי,ביקשתי או התחננתי מאף אחד לפעול ובכל אופן הרבה אנשים נרתמו". "מה שיפה בכך" אומר עקיבא "זו הערבות ההדדית שחיה ותוססת אצל אנשים רבים ממקומות מגוונים. אני בטוח שתחושת החיבור העמוקה הזו בקרב שלומי אמוני ישראל רק תלך ותתגבר".
