"היינו בובות של השב"כ במשך שלוש שנים"

מוישי ורחל שפיץ העבירו מידע לשב"כ בעת שגרו במאחז בבנימין לפני כשש שנים, מידע שיתכן והוביל להפללת חבריהם ומשפחתם. תהליך ממושך הוביל אותם לחשוף הכל בפני אלו שנפגעו מהם, ובריאיון מיוחד לקול היהודי הם מספרים על החרטה, על התקופה הקשה, ועל התובנות עימם יצאו ממנה

\
r\n[caption id="attachment_68907" align="aligncenter" width="345" caption="חטאתי. מוישי שפיץ"]

"חטאתי גם כלפי חבריי, וגם כלפי שמיא. אני לא בטוח שיש תיקון לנזק שגרמתי, אבל אם יש משהו לעשות, זה להוציא את הכל החוצה, אל אור השמש, ולקחת על עצמי את האחריות למעשי".

בשורות כואבות אלה נפתחת שיחה ארוכה, מלווה בהרבה נשיכות שפתיים וקושי פנימי, בה פורשים מוישי ורחל שפיץ, תושבי היישוב נריה את מסכת הקשרים הפתלתלה שלהם עם המחלקה היהודית בשב"כ, קשר שהסתיים לדבריהם לפני שש שנים.

מסכת הקשרים החלה בסחטנות ובתמורה להבטחות, והמשיכה במעבר לאחד המאחזים בבנימין לפי דרישת השב"כ ובהלשנה על חברים קרובים ובני משפחה. "במבט לאחור, מלבד הנזק שגרמתי לחברים ולמשפחה והפגיעה הקשה בציבור המתיישבים, לא יצאה לי שום תועלת אישית מהסיפור. נוצלתי על ידי השב"כ פעם אחר פעם. גם ההבטחות שלהם לעזור לי בסגירת תיקים ובאישור נשיאת נשק היו ריקות מתוכן", מספר מוישי.

ראש השב"כ: "סוכן הוא בראש ובראשונה בוגד בחברים שלו"
[caption id="attachment_68924" align="alignleft" width="100%" caption="כרמי גילון (ויקיפדיה)"]
בריאיון טלוויזיוני שהעניק לאחרונה הסביר ראש השב"כ לשעבר, כרמי גילון, את מידת הקושי להחדיר סוכן שב"כ מיומן לשכבת העומק של המתנחלים, עקב החשדנות וההומוגניות החברתית. גילון הודה כי השיטה הרווחת היא להשתמש בסוכנים-מלשינים מתוך המתיישבים עצמם, להם מוצמד 'מפעיל' מטעם השב"כ. "אל תחפש הבדל בגיוס מודיעים בין המגזרים, כי יש את הכל מהכל. כסף תמיד טוב. איומים זה מחזיק מעמד רק לזמן קצר", פירט גילון בקצרה את שיטות הפעולה. "אבל צריך לזכור שסוכן בראש ובראשונה הוא בוגד בחברים שלו, בסביבה הטבעית שלו, אנשים שאיתם הוא מבלה כל היום. הוא חי לבד בתוך היעד. הוא איש שמסוכסך בתוך נפשו עם מה שהוא עושה".

דבריו של גילון כמו תפורים למקרה של הזוג שפיץ שגדלו שניהם במשפחות יציבות הספוגות באידיאלים של תורת ארץ ישראל. את התקופה הקשה הם משחזרים יחד, כשכל אחד משלים מנקודת מבטו את הפרטים אותם הוא זוכר. במהלך השיחה צצים מדי פעם זכרונות סותרים, דבר שעשוי ללמד על הקושי הנמשך עד היום להישיר מבט כלפי הצעדים אותם עשה  ועל מערכת הקשרים הסודית, הכמעט אינטימית אותה רקם שפיץ עם מפעיליו.

"גרנו במאחז סמוך לבית אל, ונחקרתי בנוגע לאירוע בו ערבים התקרבו ליישוב", משחזר מוישי את נקודת ההתחלה, אז, לפני כתשע שנים. "מבחינתי זה התחיל קצת קודם", מתערבת רחל, "עזבת את הישיבה, תקופה קצת מבולבלת מבחינה רוחנית והגדרה עצמית. זה היה הרקע שאיפשר את כל החיבור ההתחלתי".

מוישי ממשיך: "במהלך החקירה השוטרים התחילו ללחוץ עלי שאשתף פעולה, אמרו שהם לא יגישו נגדי כתב אישום, ו'זרקו' לי ש"אולי תעזור לנו גם בעתיד".

אחרי החקירה בה מסר מוישי גרסה חלקית, הסיע אותו החוקר לביתו. בשיחה שקיים עם ארגון 'חננו', הומלץ לו לא לדבר עם חוקרי המשטרה, אך מוישי בחר להתעלם מהדברים. "למחרת הוזמנתי לחקירה נוספת, שם פגשתי את 'גולן', אדם לבוש אזרחי, שאמר לי שהוא לא מתעניין בהיבטים הפליליים, אלא בצד ה'צבעוני' של המקרה, כהגדרתו, מה האווירה מסביב. דיברתי איתו בחופשיות. הוא לא אמר את זה במפורש, אבל תוך כדי השיחה הבנתי שהוא שב"כניק. היה פה פן של מזיד. הייתי הפכפך. לא הייתי מספיק נחוש".

"לא עשית צבא – פה אתה תורם למען עם ישראל"

רחל, ששמעה מבעלה על שיחת השב"כ למחרת, ואביו שעודכן אודותיה מספר ימים לאחר מכן, המליצו לו לנתק את הקשר. "היינו זוג צעיר בתחילת הדרך ובשלב מבלבל גם ברמה האישית, הזוגית והחברתית. לא הייתי במקום שיכולתי לעמוד על הרגליים האחוריות ולהגיד לו "עד כאן". לא התלהבתי בכלל, לאורך כל התקופה שאלתי את מוישי האם הפגישות האלו פוגעות במישהו, האם הוא מפליל אחרים", אומרת רחל. "בפעמים הבודדות שהתלוויתי למפגשים, אנשי השב"כ קלטו את ההתנגדות שלי וניגנו לי על הנקודה שהוא עושה משהו טוב למען עם ישראל. גם למוישי הם כל הזמן פרטו על המיתר של 'לא עשית שלוש שנים צבא, ופה אתה גם נותן את התרומה שלך לעם ישראל'".

"בכדי להרגיע אותי ולהראות שהקשר עמם לגיטימי, הם הביאו כדוגמה רבנים ואישי ציבור הנפגשים עמם באופן קבוע", מוסיף מוישי.

במשך מספר שבועות נפגש מוישי עם מפעיליו בדירות שונות בירושלים כמעט מיד יום. רחל לא תמיד ידעה על המפגשים שארכו מספר שעות ונעו בעיקר סביב אידאולוגיה. מוישי הרגיש כי הוא משפיע ומועיל. "מבחינתי עשיתי פה משהו טוב. פרסתי בפניהם את עמדותיי, התווכחתי איתם על פוליטיקה וארץ ישראל".

מה תפס אותך להמשיך ולטפח את הקשר הזה?

"הם כל הזמן טפטפו לי שפעילות השב"כ והמפגשים נועדה רק למנוע פיגועים, פגיעה בהר הבית וכדומה ושהדברים שלי יעזרו להתיישבות. שהם מעבירים את הדברים הלאה. אף אחד לא ייכנס לכלא בגללך. תמיד נתייעץ איתך ונחשוב איך למנוע את זה ממנו".

הפגישות שלוו בכיבוד עשיר, הסתיימו בשטר מכובד שנדחף למוישי. "זה התחיל במאתיים שקלים לפגישה, "כהחזר על ביטול זמן", וזה עלה עד לסכום קבוע של אלפיים שקלים כל חודש".

בונים את האמון

בדומה לאותה צפרדע, הנותרת על המחבת בעודה מתחממת באיטיות, הבינו גם בשב"כ כי עליהם להתקדם עם מוישי צעד אחר צעד, ולא לחשוף את כל הקלפים כבר בשלב הראשון.

"בחודשים הראשונים, אולי במשך חצי שנה, נותרו השיחות "באויר". לא בקשו ממני אף פעם לספר על מקרה מסוים או לדבר על מישהו ספציפי", משחזר מוישי כיצד נלכד לאיטו ברשת שטווה במיוחד בעבורו צוות הפסיכולוגים של השב"כ. "צריך להבין, הקשר בכלל, והפגישות בפרט, נשאו אופי מאוד חברי. זה לא שהם לחצו, אלא בנו את הקשר כך שלא יהיה לי נעים לסרב".

למוישי באמת לא היה נעים לסרב, ובשב"כ הבינו כי ניתן לעבור לשלב הבא. "לאחר מספר חודשים, באחת השיחות, אמר לי מאיר, אחד המפעילים, כי בכדי לחזק את האמון בננו, הוא מבקש שאספר לו על כל הפעילויות בהם הייתי מעורב. הוא דרש שאכתוב גם את שמות האנשים שהיו איתי, תוך כדי שהוא חוזר ומבטיח שלא יעשה במידע כל שימוש". מוישי החליט לטפח את האמון עם ידידיו החדשים על פני האמון שנתנו בו חבריו. בכדי להרשים את אנשי השב"כ הוא גולל פרשיות רבות, שחלקן נופחו וחלקן כלל לא היו ולא נבראו ובכך סלל את הדרך למשימה הבאה.

\
r\n[caption id="attachment_37099" align="aligncenter" width="448" caption="מאחז בבנימין. (אילוסטרציה)"]

"נרהט לך את הדירה במאחז"

כששמע  'מאיר' זמן קצר לאחר על כוונתם של הזוג שפיץ לעזוב את מקום מגוריהם, לחץ עליהם לעבור למאחז אחר בבנימין. "זה היה משהו חד משמעי שהגיע מהם", אומרת רחל. לעומתה זוכר מוישי כי הם רצו בעצמם לעבור למאחז באזור, אך לא שולל את הטענה כי השב"כ היה זה שבחר את מקום המגורים החדש.

"אני לא רציתי", אומרת רחל, "וכדי לרכך את ההתנגדות שלי הוזמנתי גם לאחת הפגישות שהיתה בדירה יפה ומסודרת בפסגת זאב. חיכתה לי שם כמו במקרה ערכת קוסמטיקה קטנה. זה עצבן אותי שככה מנסים לקנות אותי, אבל עם כל הכעס, הדברים האלו מזיזים משהו. מה ששכנע אותי זה המפגש עם 'מאיר', ששידר חזות של מישהו מאוד נורמלי, דיבור נעים, בלי לחץ, אמירות כלליות".

גם הסיוע שהעניקו בשב"כ לריהוט הדירה החדשה סייע לבלוע את המהלך. "אמרו לי: "חסר לך מייבש כביסה – עלינו, תקני ריהוט חדש – אנחנו נשלם"", מספרת רחל בבושה.

איך הרגשתם בוועדת הקליטה, שבעצם אתם יודעים שבאתם לשם בגלל השב"כ?

"ניסינו להדחיק את זה. היה לחץ בכל מקרה, כי זה היה מאחז מאוד קטן, ולא הכרנו כמעט אף אחד. היה לי קשה שם חברתית, לא הצלחתי להשתלב שם, גם בגלל שזה היה מקום שבעצם אמרו לי לגור בו, ושאולי אנחנו עושים משהו לא בסדר כלפי האנשים", אומרת רחל.

מוישי למד במקביל במכון לב, ונפגש בירושלים עם מפעילו מדי שבוע. "הקשר כבר החל להתמסד. החתימו אותי על טופס שאני מתחייב לשמור על סודיות, וחתמתי על קבלה בכל פעם שקיבלתי תשלום. לאט לאט סיפרתי להם הכל על עצמי", מתאר מוישי את התלות שפיתח במפעיליו. "הפגישות התחילו בשיחה כללית, ועברו אחר כך לשיחה קונקרטית על אנשים".

שפיץ נדרש לדווח באופן מיידי על כל אירוע שנראה לו "בעייתי". "הבטיחו לי שלא עושים כלום עם המידע. סיפרתי להם על דברים שעשיתי, וגם דברים שלא. נתתי שמות של אנשים, פרטים ומיקום, למרות שרבים מהסיפורים כלל לא אירעו. קניתי את זה שכל מה שאני מספר לא נועד לצורכי הפללה אלא כמידע מודיעיני".

הימים היו ימי טרום הגירוש, והמחלקה היהודית, שגייסה לרגל המבצע עשרות עובדים והעבירה לממשלת שרון הערכות שוטפות על היתכנות ביצוע הגירוש, שיוועה לכל מידע על הלך הרוח בציבור. "הם היו מאוד לחוצים לדעת מה אנשים יעשו בזמן הגירוש. שאלו אותי מה אתה אומר על פלוני, מה הוא עלול לעשות. ואני הייתי תמיד מסנגר עליהם ומקטין כביכול את המסוכנות שלהם. הרגשתי שאני מגן עליהם ועוזר להם. האמת שהעדפתי לדעת כמה שפחות על חלק מהאנשים".

הפעלת סוכן בתוך אוכלוסיית יעד היא אחת מדרכי הפעולה הבסיסיות ביותר בכל ארגון ביון בעולם, אולם גם מקרהו של מוישי, בדומה למקרים רבים נוספים חושף את העובדה, כי פעילות השב"כ, שבאופן רשמי מוגדרת פעילותו כסיכול פיגועים, חרגה מזמן מהכסות המסורתית של פעילות ביון לגיטימית. בפעילותו נגד המתיישבים הפך השב"כ מזמן לגוף שיטור חשאי המפנה את משאביו ויכולותיו להתעסקות אובססיבית המגיעה עד זוטי פלילים של עבירות רכוש, סכסוכי קרקעות וריסוס כתובות גרפיטי. (רק בשבוע האחרון פעלו אנשי החטיבה היהודית בשב"כ במאמצים כבירים למצוא את עקבותיהם של נערים יהודיים חשודים בהשחתת 20 חמניות.)

 בסרט הדוקומנטרי 'שומרי הסף' שיצא לאחרונה למסכים, חשפו חמישה ראשי שב"כ בדימוס את עמדותיהם הפוליטיות, על גבולה השמאלי של המפה הפוליטית. יש בעובדה זו כדי ללמד על "רוח המפקד" המנחה את שירות הביטחון הכללי כבר עשרות שנים, ונחשפה לעין כל בימי הגירוש.

"יכולנו לחסוך למשפחה שנתיים קשות" 

כחודשיים לפני הגירוש זיהה השב"כ כי קבוצת פעילים מתכננת לייצר אמצעים שנועדו לפגוע במכשירי ההרס. "מרוב שהשיחות היו צפופות, אני כבר לא זוכר אם אני סיפרתי להם על כך, או שהם גילו זאת לבד ופנו אלי", אומר מוישי. אחד ממארגני הקבוצה היה גיסו של שפיץ, ומוישי קיבל הוראה ממפעילו להצטרף לחבורה "כדי לפקח מקרוב על מה שקורה". ברגע האחרון הודיע לו 'מאיר' כי הימ"ר (יחידה משטרתית) מעורב בתמונה, והורה לו לבטל את השתתפותו בפעילות.

החבורה, בהם גם שנים מגיסיו של מוישי, נעצרה למחרת בפשיטה משולבת של השב"כ והמשטרה. (גילוי נאות: גם כותב שורות אלו נעצר בגין אותה פרשייה). לאחר חקירה ממושכת בת מספר שבועות במתקני השב"כ, הם נשלחו אחר כבוד ל'אגף ההתנתקות' בכלא מעשיהו עד להשלמת הרס גוש קטיף. אחרי מעצר בית שארך כשנה, נגזרו עליהם עבודות שירות.

 "עבר לנו בראש להעביר לגיסי את המידע ולבטל הכל, אבל מה הייתי אומר לו: "אני עובד עם השב"כ ואני יודע שמחר הולכים לעצור אותך"? לא ידענו איך לטפל בזה".

\
r\n[caption id="attachment_68950" align="aligncenter" width="430" caption="גיסו של שפיץ אזוק ומלווה בשוטרים בדרך לברית של בנו (הקול היהודי)"]

איך הרגשת מול הידיעה, שבמקרה הטוב יכולת למנוע את המעצר, ובמקרה הרע גרמת לו?

"הרגשתי על הפנים. איך ששמעתי על המעצר התקשרתי למאיר וצעקתי עליו שהוא שיקר. שאמר שדבר כזה לא יכול לקרות". מאיר, שהיה אחד הרכזים האחראים על הפשיטה, שידר למוישי שהוא מופתע. "הוא אמר שזה שטויות, שהם ישוחררו ושהוא ינסה לדבר עם הימ"ר", בו בזמן שהעצורים יושבים ונחקרים במתקן השב"כ בכלא שקמה. "מרחו אותי", מודה מוישי בכסילותו.

"לאחר המעצר סירבתי להיפגש איתם, אבל הם אמרו לי שחבל, שאבוא לדבר וכך נוכל לסייע לעצורים. כשנפגשתי איתם הם הבטיחו לשחרר את גיסי לברית של בנו שנולד בעודו כלוא". מוישי הרגיש כי מדובר במחווה עבורו, וגיסו נאלץ למול את בנו הראשון כשהוא אזוק ומלווה בסוהרים.

לאחר האירוע, לרחל היה קשה מאוד לשוחח ולהיפגש כרגיל עם אחותה, ביודעה כמה נפגעה משפחתה מהמעצר.

בצד של המגרשים או המגורשים?

"בהתנתקות עצמה רצו שנהיה בכפר דרום. החלטנו שלא מתאים לנו לעשות מה שמכתיבים לנו, אז נשארנו בשירת הים, אבל למרבה האירוניה גם משם המשיכו הדיווחים הטלפוניים לשב"כ", אומרת רחל. גם במקרה זה, זוכר מוישי אחרת ואומר כי 'מאיר' הורה לו שלא ירדו כלל לגוש קטיף.

לדבריו של מוישי, בתקופת הגירוש התמקדה התעניינות השב"כ בעיקר בשאלה האם יש לאנשים נשק. למרות שלדבריו לא דיווח על אירועים מיוחדים, עצם שיתוף הפעולה עם מערך הגירוש הציף בו תחושות מאוד קשות. "כל הזמן חשבתי, אני בעצם בצד שלהם – של המגרשים".

את הקשיים ניסו לעטוף בשב"כ בשורת שיחות ומחוות שכללו לילה בבית מלון. "כמה שזה נשמע מופקע. זוג צעיר ומבולבל, שאף פעם לא יצא לנופש, ומקבל לילה בבית מלון – זה עושה משהו", אומרת רחל.

\
r\n[caption id="attachment_60749" align="aligncenter" width="432" caption=""בצד של המגרשים או של המגורשים" - גירוש ממורג (דובר צה"ל)"]

D.N.A בגרביים

לאחר הגירוש עברו המפגשים למתכונת דו שבועית, אך כללו מנגד דרישה ל'שדרוג' הקשר. "בשלב הזה כבר ביקשו ממני ממש לעבור ליוזמות של ממש. היו אומרים לי: לך לאדם פלוני ותדבר איתו על אירוע חמור שקרה, סע לביתו של אדם אחר ותבדוק אם הוא בבית". באחד האירועים אף נשלח מוישי לביתו של אחד מגיסיו עם בקשה לא שגרתית.

"הם אמרו לי שהם צריכים לשלול את החשד שגיסי מעורב בעבירה כלשהי. שברור להם שהוא לא מעורב בה. הם ביקשו שאגש לביתו ואביא להם גרב מסל הכביסה בכדי שיפיקו ממנה דגימת D.N.A". מדובר בימים עוד בטרם עבר התיקון לחוק "נטילת אמצעי הזיהוי", ומוישי, שכבר פעל כרובוט, נענה גם למשימה מרחיקת הלכת הזו.

"רצינו להתנתק ולא הצלחנו"

"כל השנים האלו היוו תקופה מאוד מורכבת והיה לנו מאוד קשה עם מה שעשינו. רצינו להתנתק מהם, וכל פעם היתה איזושהי סיבה שגרמה לנו להמשיך", כך רחל. "בנקודה מסויימת שזיהו שאנחנו כבר נשברים, מוישי הוזמן לרעננה, שם ערכו לו יום מטווחים במתחם שנסגר ליתר הלקוחות. אם אישה לוקחים ליום פינוק בספא, אז גבר לוקחים ליום אימון בנשק. מוישי חזר מרוצה מאוד, ובאורח פלא המוטיבציה חזרה".

גם בתיק אשר בשל ההבטחה לסגור אותו החל מוישי את הקשר, הוא הורשע בסופו של דבר ונגזרו עליו שלושה חודשי עבודות שירות. "הם אמרו שעדיף לבלוע ולעשות את עבודות השירות, כי אם היו סוגרים לי את התיק, זה יעורר חשד. עבדו עלי, אבל קיבלתי את זה. הייתי טמבל", אומר מוישי.

בקיץ תשס"ז, לפני שש שנים, החליטה משפחת שפיץ לעזוב את המאחז בו גרו ולעבור לבית אל. מה שניתק סופית את מערכת הקשרים האמביוולנטית עם השב"כ, היה רצף מעשי שוד ופריצה של ערבים נגד תושבי יישובם ומאחזים סמוכים. "היה להם את כל הפרטים ואת כל היכולת לעצור את זה, אבל הם בחרו לפגוע דווקא בתושבים היהודים שסבלו נזקים מתמשכים".

המעבר לבית אל, וההשתקעות בחיים מסודרים של עבודה ולימודים, סייעו לבני הזוג לבצע חיתוך מלא מאנשי השב"כ, אחרי שלוש שנים בהם חשו כבובות משחק.

"בהרבה מאוד תחנות ניסינו להתנתק מהאחיזה הלופתת, כשכל פעם איש השב"כ החזיר אותנו בתואנות שונות. עוד הבטחות, עוד שקרים, ועוד הרבה ליטוף על האגו שאני תורם לעם ישראל", אומר מוישי בחיוך נבוך. "מה שנתן לנו את הרצון לספר היה פרשת חיים פרלמן, שעלתה לכותרות לפני כשלוש שנים, ורק לאחרונה הרצון הזה הבשיל לכדי יכולת מעשית".

\
r\n[caption id="attachment_45241" align="aligncenter" width="461" caption="מעצרו הביא לחשיפת הסיפור - חיים פרלמן (חננו)"]

בתהליך ממושך וכואב שלווה בידי עמותת 'חננו', הרב יוסף אליצור וחנן הרבסט, גיסו של מוישי, החלו בשבועות האחרונים מוישי ורחל לחשוף בפני שכניהם בעבר ובהווה ובפני בני משפחתם את הפרשה כולה. קשה במיוחד היה לפרוש את האמת הכואבת בפני האחיות והגיסים.

"אנשים מאוד כועסים ופגועים", אומר מוישי. "החברים הקרובים, למרות הכעס והאכזבה, מנסים לתמוך בי, במיוחד בעקבות ההחלטה להיחשף, אבל רבים אחרים נמנעים כרגע מקרבתי. אני מבין אותם לגמרי, הגיוני מאוד שגם אני במקומם הייתי מתנהג בדיוק אותו דבר".

מה אתם אומרים למי שנמצא עכשיו במצב שלכם?

"עשינו טעות מאוד קשה שהיום אנחנו יודעים ומבינים כמה זה פגע באנשים יקרים לנו", אומרת רחל לסיום. "אנחנו מאוד מתחרטים על זה ורוצים לתקן את מה שהיה. הלוואי שהחשיפה הזו שכל כך קשה לנו תעזור לאנשים שהשב"כ מחזר אחריהם, להבין שהם ייפגעו מזה מכל היבט אפשרי. בחיים לא נחזור להיות איתם בקשר".