רבי מנחם מנדל מפרמישלאן, נולד בשנת ה'תפ"ח לערך לאביו רבי אליעזר. כשגדל, היה מתלמידיו המקורבים של רבי ישראל בעל שם טוב, מייסד תנועת החסידות. וחבר למגיד ממזריטש, שהיה ממשיך דרכו של הבעל שם טוב, ולרבי יחיאל מיכל מזלוטושוב שהיו ידידיו.
בין תלמידיו נמנים, רבי ברוך מקוסוב שחיבר את הספרים 'יסוד האמונה' ו'עמוד העבודה', וכן רבי משולם פייבוש הלר שחיבר את הספר 'יושר דברי אמת' ודבריו אף נדפסו בספר 'ליקוטי יקרים', שם מתאר את רבו, רבי מנחם מנדל, כבעל רוח הקודש.
בשנת ה'תקכ"ד, עלה רבי מנחם מנדל יחד עם רבי נחמן מהורדונקא, ואחריהם שיירה שמנתה שלושים חסידים, לארץ הקודש. בדרכו ארצה, עבר דרך ביתו של רבי יעקב יוסף מפולנאה, תלמיד גם הוא של הבעל שם טוב, שארח אותו מספר ימים בכבוד גדול.
בערב ראש השנה ה'תקכ"ה, הגיעו רבי מנחם מנדל וחסידיו לנמל יפו ובי"ב תשרי הגיעו בשיירת חמורים לעיר טבריה.
במכתב קצר שכתב לאחיו, רבי צבי מזלטשוב, קרא לו לעלות גם הוא לארץ הקודש. "הנה עד מתי אתה יושב בחוץ לארץ ואתה שומע לקול המדברים סרה על ארץ הקודש הזאת, אשר כל חללי עלמא כלא נחשבו עליה. צריך להתפלל תפילות הרבה להרגיל קדושתה ואזי ידע לחבב בעצמו שהוא הולך עם א-לקים".
רבי מנחם מנדל, חיבר את הקונטרס 'דרכי ישרים' שהודפס פעמים רבות. כמרגלא בפומיה, היה רגיל לומר, 'יהי רצון שאזכה בימי חיי להתפלל תפילה אחת כתיקונה לפני הבורא'.
בכ"א תשרי בשנת ה'תקל"א, השיב הצדיק רבי מנחם מנדל מפרמישלאן את נשמתו לבוראה. רבי מנחם מנדל נקבר בבית הקברות העתיק בטבריה.
