"הציבור חש שברגע שמועצת יש"ע מעורבת במאבק, מה שנאמר לציבור במודעות, אינו בהכרח תואם את מה שקורה מאחורי הקלעים", אומר הרב גדי בן זימרה, ראש אולפנת לבונה. "אנשים בטראומה ואינם נותנים אמון ולכן מדירים את רגליהם מהמאבק".
הציבור המועט שנטל חלק באוהל המחאה בירושלים כמו בצעדה מבית אל, מהווה ביטוי נוסף למשבר המנהיגות שחווה ציבור המתיישבים והציבור הימני כולו. עוד הוכחה לכך שהשבר שהחל בימי הגירוש מגוש קטיף מסרב להתאחות.
בשיחה שערך בימים האחרונים הרב גדי בן זימרה עם נוער שביקש לעורר את המאבק בשטח, הדגיש בפניהם בעיקר את נושא האמון ואמירת האמת לציבור.
"הציבור בטראומה", אומר בנחרצות הרב בן זימרה, ראש אולפנת לבונה ומי שעומד בראש מטה "יהודי לא מגרש יהודי", בראיון לקול היהודי.
"בגוש קטיף ובמאבקים אותם ניהלה מועצת יש"ע, אמרו לציבור דבר אחד ועשו דבר אחר. הם חשבו שהם מבינים יותר טוב מהציבור", מאשים בן זימרה.
"צריך להבין שהשיטה הזו גם לא נכונה וגם לא עובדת בשטח. הציבור חכם ונבון ויודע לשקול מה טוב ומה רע, והראיה היא מיעוט המשתתפים בכל הפעילויות בימים שלפני חוק ההסדרה".
לדבריו, "הציבור חש שברגע שמועצת יש"ע מעורבת במאבק ובשתדלנות, מה שנאמר לציבור במודעות, אינו בהכרח תואם את מה שקורה מאחורי הקלעים. אנשים בטראומה ואינם נותנים אמון ולכן מדירים את רגליהם מהמאבק".
בן זימרה הדגיש לפעילים, שבמידה והם קוראים לציבור להגיע לגבעת האולפנה, הקריאה היא על דעת זה שאם התושבים מגיעים להסכם עם הממשלה, מארגני המאבק מודיעים לציבור ומושכים ידיהם מהמאבק.
"יסוד המאבק הוא באמון שהציבור נותן באלו שמובילים את המאבק. שהנאבקים חשים שהתמימות, המסירות וההתלהבות שלהם לא מנוצלת".
\
ואם כבר מדברים על תמימות, לטענתו של בן זמרה התכונה הזאת הופכת לציבור המתיישבים לרועץ לפחות בכל מה שנוגע לחיכוך עם השלטונות.
"על פי הניתוח שלי, המערכת הפוליטית אינה אידיאליסטית ומלאה אינטרסים ", ממשיך בן זימרה. "צריך להבין את השפה הפוליטית – לא להיות רומנטיים איפה שצריך להיות אנשי חיל, לא לדון את הפוליטיקאים באותה תמימות שהמתיישבים דנים את עצמם. צריך להכיר את המגרש ולדעת את כללי המשחק".
אולם בן זימרה טוען כי בהנהגת המתיישבים מנסים לפסוח על שני הסעיפים וצורת המשחק הנהוגה כיום מלמדת על חוסר רצון לנצח.
"צריך לעשות חשבון מפוקח איזה מנוף יש בידינו", אומר מי שהוביל את הקריאה לסירוב פקודה בימי הגירוש. "התשובה הפשוטה היא הנוכחות שלנו בצבא - בכמות ואיכות. כל עוד לא נתלה את המשך השותפות שלנו בכך שישנה הדדיות, ובהדדיות לא הורסים אחד לשני את הבית, לא נצליח".
"אם לא ננצל את המנוף הזה והמערכת לא תרגיש כי היא משלמת מחיר על פגיעתה בהתיישבות נמשיך להיות שק החבטות של מדינת ישראל", אומר בן זימרה לסיום ותולה את הצלחת המאבק בייחס לממסד ולמדינה.
"מי שלא מצליח לייצר אמירה מוסרית ברורה בנושא, תוך נכונות להתעמת עם הממסד, מוביל בעצם מאבק שהוא מעוקר מיסודו".
