הרבי אמר "גואל ישראל", או: למה אני שמח? • דעה

יש כאן איזה פריץ קטן, מבוהל, שברגע שתהיה לו איזה דאגה לכסף שלו – דעתו יכולה להשתנות מן הקצה אל הקצה. ויש כאן יהודי שמח, קשור לקב"ה שהוא מקומו של העולם ואין העולם מקומו, שלא חושש אלא עושה מאמץ לעשות כראוי מה שהוא צריך לעשות • דעה
[caption id="attachment_83169" align="aligncenter" width="300"] הרב יוסי אליצור (עוד יוסף חי)
הצדיק ר' אברהם יעקב מסדיגורא, היה נוהג בליל בדיקת חמץ לספר מעשה זה.
בכפר אחד הסמוך לעיר קולבסוב דר יהודי אחד, שהיה חוכר את בית-המזיגה מאדון-הכפר. העסקים של אותו יהודי לא היו טובים ולא יכול לשלם להאדון במועדו את תשלומי החכירה. האדון שלח כמה פעמים לבקש את דמי החכירה, והוא - אין לו לשלם. איים עליו האדון בכמה איומים, וללא הועיל.
ויהי ביום שבת-הגדול, שלח האדון את הקוזקים שלו, שילכו לביתו של היהודי, ויעשו שם אי-סדרים, למען הענישו. הלכו הקוזקים ועשו "חורבן" בבית: שפכו על הרצפה את עביט-השופכין, לקחו מהתנור את ה"טשולינט" והשליכוהו החוצה, השולחנות והספסלים הפכו ושברו, וכל הנמצא בבית בלבלו, עליונים למטה ותחתונים למעלה, ודרסו ורמסו כל מה שנזדמן תחת ידם.
לאחר שהלכו הקוזקים, והיהודי ובני ביתו ישבו נדכאים ושוממים מגודל הצרה, נמלך היהודי להפיג קצת את צערו והלך העירה לשמוע את הדרשה של שבת הגדול, שהרב דמתא דורש.
ובקולבסוב שמש אז ברבנות הגאון הקדוש ר' אברהם יהושע העשיל שאחר כך נתפרסם בשם הצדיק מאפטא, בעל "אוהב ישראל". ויהי כבוא הכפרי לבית-הכנסת, מצא שהרב כבר עומד על הבמה ודורש, וכל העם עומדים צפופים, ושומעים את הדרשה. נתכווץ הכפרי בפינה, סמוך לפתח, והכין את לבו לשמוע גם הוא.
ושמע שהרב אומר בתוך הדרשה:
שתי ברכות ישנן: "גאל ישראל", לשון עבר (בברכות אחרונות של קריאת-שמע, ובהגדה של פסח), ו"גואל ישראל", לשון הווה (בברכת "ראה נא בעניינו" שב"שמונה-עשרה"). ברכת "גאל ישראל" מכוונת כלפי הגאולה מגלות-מצרים, וזו של "גואל ישראל" מוסבת על הגאולה שישנה תמיד, בכל זמן, שאם אפילו יש באיזו כפר יהודי שאין לו לשלם שכר-החכירה, והאדון שולח את הקוזקים שלו לעשות לו "חורבן" בביתו, והם באים ומהרסים ומחריבים כל הנמצא בבית, גם ליהודי כזה הקב"ה ממציא לו פדות וגאולה מצרותיו.
מששמע הכפרי דבורים אלה נתמלא שמחה, והלך לביתו שבכפר, הלוך ורקד, הלוך ורנן:
הרבי אמר "גואל ישראל"! הרבי אמר "גואל ישראל"! וה"פריץ" שלח לפנות ערב עוד הפעם את שלוחיו, ללכת לבית היהודי ולראות מה הוא עושה כעת אחרי ה"חורבן". באו הקוזקים וראו שהיהודי "מלא שמחה", מרקד ומרנן. תמהו על החיזיון המשונה הזה, ובאו לה"פריץ" ואמרו לו שכנראה מרוב צרותיו נטרפה דעתו של היהודי, שכן מצאוהו כשהוא יוצא במחול ומזמר ומרנן.
בערב שלח ה"פריץ" לקרוא את היהודי אליו. חשב היהודי, שבודאי רוצה ה"פריץ" להענישו שוב בעונשים שונים. אבל נזכר בדברי הרב על "גאל ישראל", ושוב לא פחד ולא נבהל כלל, אלא הלך בשמחה רבה.
בא אל ה"פריץ", וה"פריץ" פנה אליו בדברי מוסר:
מדוע, "מושקה", הנך "לא-יוצלח" שכזה? בעצמך הנך עני, וגם לי אין לך לשלם.
אמר לו היהודי:
וכי מה אדוני "פריץ", אוכל לעשות?
שמע נא, "מושקה", - אמר ה"פריץ", - אתן לך פתקא לבית משרפות היי"ש שבעיר, ויתנו לך בהקפה יי"ש בסכום כך וכך, ואתה תמכור את היי"ש ותרוויח קצת, ושוב תעשה ככה עוד איזו פעמים, ויהיה לך כסף גם לשלם לי החוב וגם להוצאות ביתך.
וכן עשה. ובמשך הימים האחדים שהיו משבת-הגדול לערב-פסח עלה בידו של היהודי לחזור חלילה כמה פעמים על קניית היי"ש, והרויח סכום גדול. שילם לה"פריץ" חובו, קנה כל צרכי-החג בריוח, ובערב-פסח צרר במטפחת סך מעות, והביא להרב בקולבסוב, ואמר:
הבאתי להרבי דמי-"גואל-ישראל".
(סיפורי חסידים למועדים, הרב ש"י זווין, ירושלים, תשס"א, עמודים 278 - 277).
בשבת הגדול, יום אחרי כיבוש ישיבת "עוד יוסף חי" בידי הקוזאקים של צה"ל, סיפר לי אחד החברים מהישוב שהוא פתח סיפורי חסידים, וזה הסיפור שנפתח לו. זה ממש התאים להכל, הוא אמר. הקוזאקים נכנסו לנו הביתה, שברו, הרסו, רמסו. וכאן – כל החבר'ה של הישיבה, אנשי הצוות, התושבים שבאים לחזק – שמחים. אכן יש לתמוה, בדיוק כמו בסיפור, האם הם משוגעים!
בסיפור הנפלא הזה הרבי לא עושה שום "מופת" גשמי (מלבד רוח הקודש בה הוא ידע מה שהתרחש בביתו של היהודי). אבל הוא עושה מופת גדול ברוחניות: הוא נותן ליהודי כח נפשי להבין שאין צורך לפחד מהפריץ, כיון שהוא קשור לקב"ה, גואל ישראל. אם היהודי מאמין חזק ב"גואל ישראל", עד כדי כך שהוא כבר רוקד ושר למרות המצב, באמת אין לו מה לפחד מהפריץ. כעת הוא רואה את הדברים באור הנכון: יש כאן איזה פריץ קטן, מבוהל, שברגע שתהיה לו איזה דאגה לכסף שלו – דעתו יכולה להשתנות מן הקצה אל הקצה. ויש כאן יהודי שמח, קשור לקב"ה שהוא מקומו של העולם ואין העולם מקומו, שלא חושש אלא עושה מאמץ לעשות כראוי מה שהוא צריך לעשות.
ברוך ה' זכינו להיות קשורים לנשיא הישיבה, הרב יצחק גינזבורג שליט"א, שמספר לנו כל הזמן על "גואל ישראל", על האמונה הגדולה שיש לכל יהודי בקשר שלו עם הקב"ה – וממילא על האמונה בכל יהודי אחר ובכל אות בתורה. אנחנו הולכים קדימה בשמחה גדולה, לקראת הפצת האור הגדול הזה של גאולה ומשיח תוך הכנסת האור לכלים של אותיות התורה, קשר עם יהודים, תנועה לשלטון של כל היהודים, וממילא המלכת הקב"ה על העולם כולו.
ואם הרבי אמר "גואל ישראל" – אז איך נפחד מפריצים קטנים שהיום כאן ומחר מי יודע? מכאלה שאיבדו כל קשר למה שהם באמת?
ואם יאמרו לנו כל מיני אנשים, מכל מיני סוגים: אבל אתם באמת לא יוצלחים, ואתם טועים, וכוליה – נענה להם את האמת של כל יהודי, בדיוק כמו שענה אותו יהודי לפריץ: וכי מה נוכל לעשות? בואו, היו שותפים גם אתם במאבק, במקום להיות פריץ ששולח קוזאקים – יהפכו כל היהודים לכאלה שמלוים ליהודים אחרים, שעוזרים להם להגיע לפסח, לפה-סח, מתוך חרות, שמחה, והרחבה גדולה!!
הרב יוסי אליצור הוא ר"מ בישיבת עוד יוסף חי ביצהר

המאבק ביצהר:

סיקור חדשותי מלא בקול היהודי »

דעות על אירועי יצהר »