'השתדל להיות איש' - והשבוע עם אריאל גרונר מעמותת חננו

את הפעילות של עמותת חננו מכירים היום כמעט כולם. זה נראה לנו מובן מאליו שמי שהמשטרה או בית המשפט תוקפים אותו בגלל הנאמנות ליהדות ולארץ, יזכה להגנה של הציבור שבשמו הוא נלחם.

קשה להאמין שכל הפעילות הזו קיימת רק בעשור האחרון. מבחינת אריאל גרונר, (28), נשוי ואב לשלושה, מוזיקאי מחונן ("כמעט ואין לי זמן לכך"), הכל התחיל לפני תשע שנים, עם הקמת ימ"ר ש"י (יחידה מרכזית לטיפול בפשעים ביהודה ושומרון), שיצרו נגד המתיישבים פרובוקציות שגבלו בפלילים. ההבנה שהמערכת עויינת באופן שיטתי גרמה למנהיגי ההתיישבות בגב ההר לשכור עו"ד שיגן על התושבים מפניה, וגרונר נבחר להיות איש הקשר.

חננו

מי שקדם להם בפעילות הזו היה מייסד עמותת חננו, שמואל מידד (זנגי), תושב חברון, שהקים את העמותה בגלל המדיניות הנוקשה מצד מערכת אכיפת החוק, וזאת דווקא אל מול המציאות הבטחונית הקשה ששררה אז. לפני שבע שנים הוחלט לאחר כוחות, וגרונר הצטרף לחננו.

גרונר, בתפקידו כמגיש העזרה הראשונה לעצורים ולמשפחותיהם, הפך זה מכבר לפניה של העמותה. יליד אוסטרליה (הוריו היו שם בשליחות), גדל בירושלים, למד בישיבות מצפה יריחו, איתמר וקבר יוסף, והיה ממקימי גבעת תקומה ביצהר בה הוא מתגורר עד היום. אריאל על תפקידו בחננו: "לא רק מענה משפטי. לפעמים צריך לשוחח עם העצור, הוריו, אשתו, ולעזור להם להתמודד. המקום הערכי ממנו אנו מגיעים, נותן הרגשה טובה וחוסן נפשי לעציר שמבין שיש לו גב, לא רק אספקת שירות."

היקף הפעילות מרשים. "בתחילת הדרך הממוצע עמד על עצור בשבוע" נזכר אריאל. "בגירוש היתה תקופת שיא, אחריו המשכנו ב'שיגרה חמה'. עצור ליום בממוצע, ועשרות פניות למוקד המשפטי לאורך כל שעות היממה. המספרים מדברים – בעשר שנות קיומה נתנה חננו סיוע משפטי, ללא תמורה, ללמעלה מעשרת אלפים איש! "בקרוב נקיים כנס לרגל שנת העשור, ונשמח לראות את כל מי שזכינו לייצג".

מעצור אחד לשלוש מאות

הקפיצה הגדולה היתה לקראת הגירוש מגוש קטיף. פעולות המחאה הגדילו בהתמדה את מספר העצורים שהגיעו עתה מכל רחבי הארץ. "פעלנו מחמ"ל ארעי במבשרת ציון, שלא הספיק כבר עבורנו".

העמותה דלת - המשאבים נאלצה להתמודד עם מציאות לא מוכרת, כאשר מאות נעצרו בעקבות אירועי חסימת הכבישים ברחבי הארץ. בעזרת אנשים טובים כמו נועם בן דוד ואחרים, הוקם משרד גדול בלב ירושלים, עם עשרה טלפנים מוצפי עבודה. עורך הדין עדי קידר, דמות מרכזית בפעילות חננו, סייע בגיוס עורכי דין נוספים, שהתייצבו יחד עם מתנדבים בבתי המשפט השונים.

"מרגש לפגוש את אנשי מסירות הנפש"

"החבר'ה שאנחנו מייצגים לא נעצרים סתם. הם היו יכולים למעשה שלא להיעצר, יש פה אידיאולוגיה. למשל, אם עצור מחומש לא מעוניין להשתחרר בתנאים שמגבילים אותו להיות שם, אנחנו מכבדים את זה".

"העבודה מתישה" אומר גרונר. פעמים רבות מדובר על שמונה עשרה שעות מתישות מחוץ לבית וכוננות תמידית. "מה שנותן לי הרבה כח זה המפגש הבלתי פוסק עם אנשים שמוסרים את נפשם, אני חש כמי שיושב על העורק הראשי של מסירות נפש של הציבור היהודי היום. זה לא רק בענייני ההתיישבות. ראשי העדה החרדית נעזרו בנו מספר פעמים בעקבות הפגנות נגד מצעדי התועבה ונוצר קשר מאוד יפה. גם חילונים ירושלמים נעזרו בנו, במאבקם על צביונן היהודי של השכונות. גם לחיילים שנפגעו מהמערכת יצא לנו לעזור, והיינו שמחים לעזור לעוד. משגע לראות את היחס המחפיר של מערכת המשפט הצבאית לחיילים. פשוט זורקים אותם לכלבים".

היהודים הפשוטים איתנו

העבודה המתמשכת מול המשטרה ובית המשפט, עשויה באופן טבעי ליצור שחיקה בדמות התרועעות אישית ולגיטימציה לאנשי המערכות. בחננו משתדלים מאוד לשמור על יחסים נוקשים ושיח ענייני בלבד. "מצד שני, אחרי עבודה של שנים מול אותן דמויות אני כבר מסוגל להוכיח אותם על המעשים שהם עושים. בדרך כלל הם מתנצלים ואומרים שאינם שלמים עם מעשיהם". גרונר מספר על פניות רבות משוטרים ועובדי בתי המשפט, המזדהים עם העמדות אותן הוא מייצג, ומעודדים אותו בסתר.

"יש מהם שאומרים לי 'עדיף שאנחנו נעשה את העבודה מאשר אחרים', אני מדגיש להם שיהודי טוב – נמנע מדברים רעים, יש כמה שאני יודע שהחליפו תפקיד בעקבות שיחות שקיימנו. הם לא מאמינים במערכת ושבויים בתוכה. לרוב, אין ביטוי מעשי לשיחות, אך מעודד לראות את התופעה".

לא להתבייש לפנות לעזרה

פרשת חיים פרלמן חשפה לציבור את התנהלותו העקלקלה של השב"כ בגיוס מלשינים. לדעת גרונר, ישנם הרבה רווחים מהפרשה. "באופן כללי, ההדרכה שחננו נתנה לאורך השנים כיצד לנהוג בחקירה, סייעה מאוד להרבה אנשים. התפוצצות הפרשה גרמה להרבה אנשים לפנות אלינו ולספר על הסתבכות דומה עם השב"כ – אנחנו תומכים ומסייעים לצאת מהבוץ. "תכתוב", הוא אומר לי לסיום, "שאם מישהו עבר דבר דומה שלא יהסס ויצור עימנו קשר".