[caption id="attachment_43276" align="alignleft" width="100%" caption="הושענות (כיפה)"]
בכל שנה, בליל הושענא-רבה, בשעה שהצדיק ר' יחזקאל משינאווה הי אוגד את ההושענות, היה רגיל לספר מעשה זה:
- איש פשוט אחד וירא שמים יצא פעם ליער הסמוך לקצוץ הושענות. בדרך חזרתו בא אליו מזיק אחד מן ה"חיצונים", וניגש אליו בחימה עזה וצעק בקול גדול: להיכן אתה מוליך את ה"שרביטים" האלה?
נבהל מאד האיש והשיב: אין אלו שרביטים, אלא הושענות. תיכף כשהוציא מפיו את המלה הושענות נסוג המזיק למרחוק.
אחר כך בא עוד הפעם המזיק וצעק: להיכן אתה מוליך את ה"רצועות" הללו? אבל הפעם צעק לא כל כך בקול גדול בראשונה וגם לא התקרב כל כך אל האיש. ואף הפעם השבי האיש: אין אלו רצועות אלא הושענות. ושוב מיד כשאמר המלה הושענות נסוג המזיק, והפעם במרחק יותר מקודם.
בפעם השלישית שאל המזיק בקול ענות חלושה: להיכן אתה מוליך את ה"מקלות" האלו, וכן היה כמה פעמים, ובכל פעם השבי האיש שהושענות בידו, עד שלבסוף נסתלק המזיק לגמרי, והאיש בא לביתו בשלום.
בבואו, נכנס בבהלה לרב העיר, שהיה צדיק גדול, וסח לו את כל המאורע. אמר לו הצדיק: נס גדול היה לך שהחזקת את עצמך בכל הזמן לומר בתוקף שהושענות בדיך, ועל ידי השם הקדוש הושענא נתבטלה הקליפה.
עוד מעשה באיש כפרי אחד שעשה לעצמו בהושענא-רבה בבוקר הושענא והלך לוורקא לרבו הצדיק ר' יצחק להתפלל שם. בדרך פגש באדון אחד, והאדון שאלו:
- מה זה בידך?
השיב לו:
- הושענא.
צעק עליו האדון: אמור "מיעטלא" (מטאטא), והכהו מכות אכזריות שיאמר כך, והוא לא רצה בשום אופן, ואמר דוקא הושענא. שוב שאל אותו:
- להיכן אתה הולך?
אמר לו:
- להרבי מוורקא.
צעק עליו שוב: אמור "דא איצקא" (אל יצחק), והכהו עוד הפעם מכות אכזריות שיאמר כך, והוא צעק דוקא אל הרבי. בתוך כך נעלם האדון מנגד עיניו, ואיננו. כשבא לוורקא, שאל אותו הצדיק:
- מה זה היה לך בדרך?
וסיפר לו כל המאורע. אמר לו הצדיק:
- דע לך שזה האדון היה ה"בעל דבר", ורצה לאבד אותך בשני אופנים: שתבזה את המצוה, ושתקרא את הרבי בשמו. אבל עמדת בנסיון ונקרע הגזר דדין מעליך מרע לטוב, ותכתב ותחתם לחיים טובים.
וכן היה: אותה שנה היתה לו שנה טובה.
מתוך סיפורי חסידים לרב זוין
:) 1 כ"ט חשון תשע"ג 00:43 :)